אקזיט מדהים צפוי ליזמי XIV - פי 100 על ההשקעה; משה ינאי עשוי לגרוף 225 מיליון דולר

משה ינאי, יו"ר חברת הסטארט-אפ XIV | צלם: ניר קידר

יבמ צפויה להודיע מחר על רכישת XIV, שפיתחה טכנולוגית אחסון חדשנית המבוססת על שימוש בחומרה זולה; הערכות: סכום העסקה יגיע ל-300 עד 350 מיליון דולר; ב-XIV הושקעו 3 מיליון דולר בלבד

01.01.08 | 12:18  גיא גרימלנד
Storage | Israeli Hi-Tech and Startups

האקזיט הגדול של 2008 הולך וקרב: ל-TheMarker נודע כי יבמ תודיע מחר באופן רשמי על רכישת הסטארט-אפ XIV תמורת 300 מיליון דולר לכל הפחות. לפי אחת ההערכות, תג המחיר עשוי להגיע אף ל-350 מיליון דולר. זו אחת העסקות הגדולות של התקופה האחרונה, כשרק עסקת קוויגו-AOL צפויה להאפיל עליה (קוויגו נרכשה, כזכור, תמורת 363 מיליון דולר).

יהיה זה הישג מרשים למשה ינאי ולקבוצת היזמים שעומדת מאחורי XIV. לפי חברת המחקר IVC Online, הושקעו ב-XIV כ-3 מיליון דולר בלבד מאז הקמתה ב-2002. זו אחת מהעסקות הנדירות שבהן היזם צפוי לגרוף את כל הקופה, שכן מאחורי XIV אין משקיעי הון סיכון. משום כך, ינאי והמשקיעים הפרטיים שקיבץ, כמו גם היזמים יוצאי מחזור מספר 14 של יחידת "תלפיות" של צה"ל, יגרפו לכיסם סכום עתק של 300 מיליון דולר לפחות - פי 100 מההשקעה בחברה.

ינאי הוא הכוח המניע מאחורי XIV, ומשמש כיו"ר שלה. מנכ"ל החברה הוא אופיר זוהר. ינאי, ככל הידוע, הוא בעל המניות המרכזי ב-XIV. אמנם לפי נתוני רשם החברות, שמו של ינאי אינו מופיע רשמית, אך נכתב כי 75.81% ממניותיה מוחזקות בידי חברה זרה בשם Michal Internat, חברה שככל הנראה נמצאת בבעלות משה ינאי. ינאי עצמו מסרב להתייחס לקשריו לחברה זו, אך אינו מכחיש אותם. אם נכון הדבר, ינאי צפוי לגרוף לכיסו כ-225 מיליון דולר, בהנחה ששווי העסקה יהיה 300 מיליון דולר. בעלי מניות נוספים בחברה הם זוהר (5.83%), דרור כהן (3.88%), חיים הלמן (3.88%) וירון רווח (3.88%). משמעות הדבר שזוהר יזכה ל 17.4 מיליון דולר. כהן, הלמן ורווח יגרפו 11.64 מיליון דולר בלבד.

לפי IVC ONLINE, ב-XIV הושקעו לאורך השנים כשלושה מיליון דולר בלבד. עם תג מחיר של 300 מיליון דולר המשמעות היא מכפיל של פי 100 על ההשקעה. זהו אחד המכפילים הגבוהים שנרשמו לאחרונה - גם בקרנות הון סיכון לא שמעו כבר מזמן על מכפיל שכזה. רק לשם השוואה: בעסקת פס-עבה שנמכרה ל-PMC סיירה תמורת 300 מיליון דולר, הקרנות וולדן, יורופאנד ו-BRM קיבלו כל אחת 28 מיליון דולר - מכפיל של פי 28 בלבד.

גורו האחסון שהצמיח את EMC

ינאי הוא גורו היי-טק מקומי ושם עולמי בתחום אחסון המידע. ב 75' התקבל ינאי לעבודה באלביט ונכנס לעולם האחסון. אחרי תשע שנים בחברה נשלח לארה"ב כדי לתמוך בפרויקט שייצאה אלביט לחברה הגרמנית ניקסדורף. הוא עבד שלוש שנים בניקסדורף לפני שפגש את דיק קיגן, מייסד EMC הנחשבת כיום לחברה המובילה בעולם בתחום האחסון.

לינאי היו רעיונות חדשניים בתחום האחסון, אלא שבאלביט הרעיונות הללו זכו להתעלמות. אצל קיגן, מצא ינאי אוזן קשבת, ובסופו של דבר העביר את הפיתוח שלו לשם. ב-87' הצטרף ינאי ל-EMC. החברה העסיקה אז 1,000 עובדים בלבד, וינאי היה אחראי לפיתוח מערכת סימטריקס, שהפכה את EMC מיצרנית כרטיסי זיכרון לא נחשבת במיוחד לענקית אחסון המידע הגדולה בעולם, שנסחרת כיום לפי שווי שוק של 44 מיליארד דולר.

ינאי עזב את EMC בעקבות עזיבת המייסד קיגן, וחזר לישראל. הוא השתתף בהקמת החברה הבת של EMC, דיליג'נט, אבל ב-2004 העביר את מרכז פעילותו לסטארט-אפ XIV. מקור השם XIV הוא מספר המחזור (14) של בוגרי תלפיות שהקימו את החברה.

הפתרון הזול והחכם
לינאי חלק מרכזי בהחלטה של XIV לשנות כיוון ולהתבסס על מערך אחסון של דיסקים קטנים וזולים, במקום על מערכות דיסקים גדולות, כפי שנוהגות המתחרות (EMC, יבמ, נטוורק אפליינס או HDS).

פיני כהן, אנליסט בכיר בחברת המחקר STKI, מסביר את הטכנולוגיה שעומדת מאחורי XIV: "עד ל-XIV נהגו חברות האחסון להשתמש בדיסקים גדולים, בפלטות שכל אחת מהן היתה ברוחב 30 ס"מ. ינאי הציע להשתמש בדיסקים קטנים מסוג SATA. אלה דיסקים זולים, אבל האלגוריתם שהוא פיתח איפשר להוציא מהם אחסון ברמת זמינות גבוהה (High End), בדומה לביצועים של מערכות אחסון גדולות.

"המערכת של XIV היא מכונה שכוללת מחשבי PC רגילים (היושבים בתוך מגירות) על בסיס לינוקס, שמאוגדים יחד ברשת גריד. כל אחד מהמחשבים כולל כמה דיסקים זולים. בעוד שבמערכות האחסון היקרות של החברות המתחרות שמירת המידע מנוהלת מיחידת הראש ונשמרת על הפלטה, ב XIV השמירה מתבצעת במקביל בכל אחד ממחשבי ה-PC. למעשה, מה ש-XIV מוכרת הוא מכונה עם חומרה זולה, שנותנת ביצועים בדומה למערכות יקרות".

רצה להיות נוקיה, אבל בסוף מכר
רק לפני חודשים ספורים התראיין משה ינאי בהרחבה ל-TheMarker וטען בלהט כי הוא מבקש לבנות חברה גדולה, ולא לצאת לאקזיט. "המטרה שלנו היא לא להירכש על ידי ענקית בתחום, וגם לא לבנות חברה בסדר גודל של טבע, אלא משהו יותר גדול מזה. המודל שלנו הוא נוקיה - חברת ענק בינלאומית שרשומה במדינה קטנה", אמר בזמנו.

רק כמה עשרות לקוחות ישראלים משתמשים כיום במערכותיה של XIV. בין היתר, מדובר בבנק פועלים, קווי זהב, וואלה, בזק בינלאומי וגופים מתחום הביטחון. עם זאת, מבחינת יבמ, הרכישה הגיונית. נכון, ל-XIV הכנסות בהיקף של כמה מיליוני דולרים בלבד, אולם ליבמ לא כל כך חשובים הביצועים הפיננסיים של XIV, אלא הטכנולוגיה המהפכנית שלה.

"יבמ כנראה סבורה שלטכנולוגיה הזו יש עתיד", מסביר כהן. "הם סבורים שככה הם יוכלו להגביר את היצע הפתרונות שלהם בתחום מערכות אחסון עם ביצועים גבוהים. אגב, ייתכן שעכשיו תיווצר ליבמ בעיה מסוימת, שכן היא שותפה ויצרנית OEM של נטוורק אפליינס. יהיה מעניין לראות איך זה יסתדר. עוד יתרון שיש למערכות של XIV הוא יכולת הניהול שלהן - הן קלות לניהול, בעוד שמערכות אחסון אחרות דורשות מומחה בעל ידע רחב בקנפוג המערכות".

XIV מעסיקה כיום 45 עובדים. כהן מעריך כי יש סיכוי טוב לשילוב עובדי XIV במעבדות הפיתוח של יבמ בישראל. "ליבמ בישראל יש מרכז פיתוח מפואר בתחום האחסון, שחלקו יושב בחיפה וחלקו יושב ברמת החייל בתל אביב. מרכז פיתוח זה אחראי על פטנטים רבים של יבמ, כמו גם על פיתוח טכנולוגיות מתקדמות של יבמ בתחום האחסון".

עוד פספוס של קרנות ההון סיכון
העובדות היבשות מראות ששוב קרנות הון סיכון הישראליות פיספסו את אחד האקזיטים הגדולים של התקופה האחרונה. קרנות הון סיכון לא השקיעו כלל ב-XIV. ינאי עצמו סיפק לכך הסבר בראיון שנתן בעבר: "לקרנות הון סיכון יש השפעה גרועה על החברה. החזון של הקרנות האלה קצר - הן רוצות לגזור קופון מהר. הן מציפות את החברה בכסף מהיר שמקלקל אותה".

המשמעות היא שהיזמים יגרפו את כל הקופה, אקט די נדיר במחוזותינו. וכמובן, אי אפשר להתעלם מהעובדה ש-XIV מצטרפת לרשימה הולכת וגדלה של חברות סטארט-אפ שיצאו או יוצאות לאקזיט, ולא רצו לקבל גב מהון סיכון.

הנה כמה דוגמאות: אוברון מדיה, שאמורה לצאת בעוד שנה או שנתיים להנפקה בנאסד"ק וזכתה בתחילת דרכה למימון ממשקיעים פרטיים, ובהמשך הדרך קיבלה מימון מבנקים להשקעות כמו גולדמן סאקס, ליהמן ברדרס, אוק אינווסטמנט פרטנרס ומורגן סטנלי.

בחברת סופרדריבטיבס, המפתחת טכנולוגיה לתמחור ושערוך אופציות, שאמורה אף היא לצאת להנפקה בשנה הקרובה, השקיעו בתחילת הדרך רק משקיעים פרטיים; גם מאחורי חברת מוביל-איי, שזכתה באחרונה בהשקעת ענק של 100 מיליון דולר, לפי שווי של 500 מיליון דולר לפני הכסף מגולדמן סאקס, לא עמד ולו משקיע הון סיכון ישראלי אחד, אלא רק משקיעים פרטיים.

גם קוויגו, שנמכרה ל AOL תמורת 363 מיליון דולר, לא קיבלה מימון ממשקיעי הון סיכון ישראלים, אלא מקרנות הון סיכון אמריקאיות וממשקיעים פרטיים בלבד.

התלפיונים שמאחורי XIV
כל בוגרי חברת XIV הגיעו מ"תלפיות" - פרויקט המחוננים של צה"ל, שנוסד ב-79'. באתר משרד הביטחון מוגדרת מטרתו המרכזית כ"גיוס צעירים מוכשרים לצה"ל, בעלי מוטיווציה לאומית ומוטיווציה מקצועית בתחום מדעי הטבע והכשרתם לעיסוק בתפקידים מרכזיים במערכי המחקר והפיתוח הביטחוניים. בנוסף, נועד הפרויקט ליצור פוטנציאל לעתודת המנהיגות הטכנולוגית לקהיליית המו"פ הביטחוני".

תהליכי המיון ומבחני הקבלה לפרויקט נמשכים חודשים ונחשבים לקשים ומורכבים במיוחד, מה שהאדיר לאורך השנים את יוקרת הפרויקט. בסופם של תהליכי המיון מתקבלים כ-50 חניכים בלבד מדי שנה לפרויקט. המועמדים, תלמידים מצטיינים לפיסיקה ומתמטיקה מכיתות י"ב, עוברים מבחנים פסיכומטריים, ומבדקים לבחינת כישוריהם המדעיים והתאמתם לקצונה. הם צריכים לעבור גם ראיונות אישיים ותחקיר ביטחוני.

במשרד הביטחון מבהירים מי בדיוק האנשים שהם מחפשים: מעבר להתעניינות וידע בתחומים טכנולוגיים ומדעיים, חשובה מאוד אישיותם של המועמדים, יכולתם לעבוד בצוות וכושר ההנהגה שלהם. זאת משום ש"בוגרי תלפיות אינם מיועדים להיות 'מדענים במגדל שן', אלא להשתלב בצוותים תוך מגע רצוף עם גורמים רבים, ובהמשך מסלולם המקצועי אף לקחת חלק בהובלה ובמנהיגות של המחקר והפיתוח הביטחוניים".

ההכשרה אורכת כשלוש שנים ומשלבת לימוד אקדמי ואימונים צבאיים. בוגרי הפרויקט מחויבים, בנוסף לתקופת השירות הרגילה, בשירות נוסף בן שש שנים, שמתוכן חמש שנים בתנאי קבע. לאחר הכשרתם, משתלבים הבוגרים במערכת הביטחון, וחלק מתפקידיהם כוללים קשרים הדוקים עם התעשיות הביטחוניות.

ואולם בשנה האחרונה פורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" כתבה רחבת היקף שבה נטען כי בישראל גוברים הקולות הטוענים כי מטרת הפרויקט - יצירת הנהגה צבאית חדשה - לא הושגה. לפי הפרסום, בשנים האחרונות נשארו פחות מתריסר בוגרי התוכנית בצבא.

מבקרי הפרויקט טוענים כי ההשקעה בחניכים עצומה ואינה נושאת פרי משום שהחניכים משתמשים בתלפיות כפלטפורמה לקידום אישי, וממהרים, מיד בתום שחרורם, להצטרף לחברות סטארט-אפ במטרה להפוך למיליונרים חדשים. לטענתם, הצלחת ההיי-טק הישראלי, הנשענת בין היתר גם על "תלפיות", פוגעת ביכולתו של הצבא לשמור על הבוגרים שלו: "הצלחת מגזר ההיי-טק מהווה בעיה בעבור הצבא", אמר מייסד קבוצת רד-בינת, זהר זיסאפל, ל"ג'ורנל". "המגזר מציע לתלפיונים הזדמנויות שהצבא לא יכול להתמודד מולן".

פרופ' שאול יציב, שהיה בין מייסדי תלפיות, טוען בכתבה שאם בוגרי התוכנית אינם עובדים בישראל, "אין מקום להשקיע בהם כסף ישראלי". אריק צ'רניאק, אחד ממייסדי אתר שיתוף הווידאו מטהקפה ובוגר של הפרויקט בעצמו, הציע בראיון ל"ג'ורנל" כי צה"ל יצליח אולי לשמור על יותר תלפיונים בשורותיו, אם יידע לנהל את הקריירה שלהם בתבונה רבה יותר.