יום אחרי סיום תקופת ההודעה המוקדמת על פיטוריי - כבר אין ברירה. חייבים לצאת מהבית. המשימה שעומדת לפני היא לנסות ולקבל את חלקי בעוגת הביטחון הסוציאלי של מדינת ישראל.
ההכרה מחלחלת באיטיות. בתחילה, אתה יורד במורד המדרגות רק כדי לגלות שרכב הליסינג כבר לא שם. אתה מתאפק, לא מתקשר למשטרה ומנסה להסתגל לעובדה שמעתה על אמצעי התחבורה שלך לא יתנוסס לוגו החברה, אלא טינופת של עשרים שנה ומספר הקו. של האוטובוס.
"אתה מגיע למשרדים המטופחים של שירות התעסוקה. האווירה לא קרובה בכלל לכתבות של מוטי קירשנבאום משנות השמונים. אין שם אף ז'וז'ו אבוטבול ציורי, ש'ימשיך לחתום אבטלה, גם מחר'. למעשה, אין שם אף אחד"
אופטימי, אתה רוכש כרטיס נסיעה בודד באמונה שכל העניין הזה של התחבורה הציבורית יתברר כזמני לגמרי. אך כאשר אתה מנסה למצוא את מקומך באוטובוס, האמונה מתחלפת בתפילה. הריחות והקולות שולחים אותך לימיך בתיכון, רק שאתה באמת לא רוצה להיות בתיכון יותר. צמד הערסים במושב האחורי מוכיח שיש דברים שלא משתנים - הם עדיין מנפקים דציבלים בלתי אנושיים וגם עתה מבטים זועמים הנשלחים לעברם, אינם מצליחים להפר את נחישותם להרוס לך את החיים.
כעבור חמישים דקות של נסיעה (עיריית ירושלים מקפידה להבטיח שתוך שישים עד שבעים שנה הנסיעה תיארך שתי דקות, אנחנו מחכים) אתה מגיע למשרדים המטופחים של שירות התעסוקה. האווירה לא קרובה בכלל לכתבות של מוטי קירשנבאום משנות השמונים. אין שם אף ז'וז'ו אבוטבול ציורי, ש"ימשיך לחתום אבטלה, גם מחר". למעשה, אין שם אף אחד. אתה לוקח מספר, שכן בכל זאת מדובר במשרד ממשלתי וממילא הבאת ספר, וזאת רק כדי לגלות שהפקיד מחכה רק לך.
שכחו מכל מה ששמעתם על הפקידים הזוטרים. הפקיד ק' (נא לא להתבלבל עם האזרח ק', זה מקרה אחר לחלוטין ואני לא רוצה להיכנס אליו), מכניס את הפרטים למערכת, חוקר ודורש בתולדותיי ונובר בחיי ללא כל בושה. כמו פוליטיקאים מנוסים בתוכנית אירוח בטלוויזיה, שמחליפים מהלומות בשידור חי - שנינו משחקים את המשחק.
הפקיד ק' יודע שהסבירות שימצא לי עבודה דומה לסבירות שיוסי בובליל יעביר שבוע בלי לקבל איזכור בטור הזה. אני יודע שהפקיד ק' חייב להתעניין בקורותיי - למרות שהסיכוי שאמצא כאן עבודה דומה לסיכוי של הפועל קטמון ירושלים לזכות בליגת האלופות. אנחנו נפרדים כידידים.
בשבוע שלאחר מכן כבר לא אפגוש את ק'. או אז אפנה ימינה במקום שמאלה בלשכה, לעמדת דורשי העבודה, ואניח את אצבעי במקום המיועד לכך על מסך המחשב. שם אגלה אם שירות התעסוקה מצא לנכון להציע לי משרות או שמא הוא בוחר לשחרר אותי לביתי. המתח המצטבר באותן שניות גורליות קשה מנשוא.
גלגלי השיניים של העמדה חורקים והיא קרובה לקבלת החלטה. גורל חמש הדקות הבאות בחיי תלוי בהחלטת המכונה. לפתע, היא משתעלת ופולטת פתקית. את אנחת הרווחה שלך אפשר לשמוע בקומה הארבעים ושלוש של מגדלי עזריאלי. על הפתקית מופיע ציור של בית. המכונה בעצמה אומרת לך "תלך בבית שלך!". אסיר תודה אתה אוסף את הפתקית ופוסע בכיוון תחנת האוטובוס. אני חייב להתחיל להתרגל לערסים במושב האחורי, הם חלק מהחיים שלי עכשיו.
אני ופאריס הילטון 15.01.09 | 12:45 הימים שלאחר פיטוריי מזכירים יותר את החיים של פאריס הילטון מאשר את החיים האמיתיים שלי: תשע שעות שינה, שש ארוחות ביום ושיזוף בשמש | מה עושה מפוטר היי-טק ביומיום?
כשאהיה גדול אהיה סלב 08.01.09 | 11:03 פוטרתי, ההיי-טק לעס וירק אותי. אז למה שלא ניקח את הלימונים האלה ונעשה מהם לימונדה? למה שלא נעשה הסבה מקצועית? | מיומנו של מפוטר היי-טק
מה, אתה עדיין מובטל? 02.01.09 | 10:20 פעם הידיעה על פיטוריי היתה מביאה לשבחים שהיו מובילים למסקנה שבתוך שניות אמצא את עבודת חלומותיי | מיומנו של מפוטר היי-טק
למה אתם תוקפים אותו, הוא לא אמר משהו יוצא דופן, בחברה שלו אין אנשים "ערסים" כמו כאלה ששם שמפחתם הוא אבוטבול ומכן הוא מסיק שאנשים מהסוג הזה יושבים בספסל האחורי באוטובוס ועוסקים בהדבקת מסטיקים, זה לא אשמתו שזה מה שהוא רואה ומכיר מהחיים, צריך לבדוק מדוע אנשים עם שם משפחה כזה לא הגיעו לחברה שבה הוא עבד, שם נמצאת הגזענות .
In my Anglo city, back seat is also a nickname to one's behinds. I would hope that you made enough money to save for a taxi - this will put you out of your masochistic misery:)
הכתבה רק מוכיחה לאיזה גבהות לב ושחצנות הגיעה תופעת ההי טקיסים - בתור היי טקיסט ותיק אני עוד זוכר שעבודה בהיי טק היתה מעורבת בציונות ובנתינה למדינה ולא רק אגואיזים ואגו טריפ משוללי יסוד - כמעט שבא לי לומר מגיע לך ושלכמותך שחשבו שהם איזה זן חדש של אצולה מקומית תסע באוטובוס ותחזור לשורשים.
ערס – מילת סלנג עברי המתארת אדם בעל רקע עברייני, בעל חזות חיצונית מצועצעת ודובר שפה עילגת. זהו סטריאוטיפ חברתי, אשר מזוהה באפיון התנהגותי-תרבותי וכולל מוטיביים לשוניים, התנהגותיים, תרבותיים ותעסוקתיים. מקור המילה ערס הוא סרסור או "רועה זונות" בערבית, והגינונים אשר יוחסו לסרסורים התאימו לסוג מסוים של אנשים: בעלי רקע עברייני, תושבי שכונות רוויות פשע, בעלי חזות חיצונית מצועצעת, עטויים צמידי זהב ("גורמטים") ושרשראות מוזהבות, דוברים שפה עילגת, לא משכילים, ופעמים רבות נוהגים באלימות מילולית ופיזית.
לא יודע מי הבובליל הזה שאתה מדבר עליו אבל מה שבאמת מעניין לשמוע יהיה כיצד מ"מ מתמודדת עם נוכחותך המתמדת... איך לא חשבו על זה קודם?!? טור שבועי בדהמרקר. מי יתן ונזכה לטור יומי ב"ה
איפה הכותב כתב מזרחיים? מעניין שההתנייה של המגיבים היא שערסים הם מזרחיים. ואז הם מפילים את זה על הכותב. עלובי נפש. טור יוצא מן הכלל. כיף לקרוא מדי שבוע.
the marker, ואפילו יודעים לכתוב באנגלית. אני מבין שאתה מרוכז, כרגע, מאוד בעצמך וזה בסדר גמור. אני,אולי כמוך, מפרנס ובאמת חבל לי שפיטרו אותך, האמן לי, לא רק בגללך, אלה בעיקר כי מאחורייך עומדים בממוצע 4-5 עובדים פשוטים, ללא תואר אקדמי וסביר מאוד גם ללא אמביציות גדולות, כאלה שמחפשים חיים פשוטים ללא פרוייקטים ומועדי הגשה. אני מניח שעבדת קשה בחיים כדי להגיע למקום שהיית בו, אבל אולי כדי שדווקא עכשיו תפתח את העיניים ותהיה קצת פחות מרוכז בעצמך .
תתפלא, יש ערסים שהם יותר בני אדם ממך, למד לכבד את הזולת, אתה יודע מה ? מגיע לך שאתה מפוטר, זה ילמד אותך לקח לא לזלזל באף אחד, גם המוכר פטרוזיליה בשוק יותר טוב ממך עכשיו, לפחות הוא עובד....
הוא דיבר על הערסים היושבים במושב האחורי של האוטובוס ומרעישים. זה יכול להיות תלמידות תיכון אשכנזיות בנות אולפנה. זה ממש לא קשור למוצא וכבודו של מוכר הפטרוזיליה בהחלט נשמר. לא ברור לי למה אתה מטריד את מנוחתו, איש לא הזכיר אותו. המזרחי היחיד הוא המזרחי מכתבתו של קירשנבאום משנות השמונים (מר אבוטבול)שכידוע היום הוא כבר עובד ומסודר היטב. וגר מר מרינוב (שום בוכרי דרך אגב) מציין זאת בתור מציאות סטריאוטיפית שאינה קיימת היום.
יש גם מלא ערסים רוסים ופריחות רוסיות (ואני לא גזען, אני בעצמי ממוצא רוסי). כלומר, התגובה אינה גזענית. יש ערסים ממוצא מזרחי , ערסים ערבים מוסלמים, ערסים אשכנזים (רוסים ועוד).
בכינוי "ערסים" אין אזכור לגזע כזה או אחר. "ערס", כמו "רוקיסט" או "צפונבון" הוא שם גנרי לאנשים שמתנהגים בצורה מסוימת, ללא שום קשר לארצות בהן נולדו ההורים שלהם. הגיע הזמן להעביר את התרבות הישראלית צעד אחד קדימה, ולהיכר בכור ההיתוך. עד עכשיו שימור נושא הגזענות והאפלייה העדתית לא ממש קידם אותנו במשהו.