15:38
22.11.09
מיכאל טור 02.07.09 | 10:37

המובטל מצא עבודה

המנכ"ל שמע אותי מלהג בתוכנית רדיו, התקשר, ותוך ימים סיכמנו. מעתה אמרו: מנהל פרויקטים בתחום ייזום ופיקוח בנייה. מיומנו של מובטל היי-טק לשעבר
Israeli Hi-Tech and Startups | Career

לפנות ערב שוורץ מצלצל ושואל אם רוצים לצאת. אני משיב לפי הנוהל: "אבדוק עם הגברת ואחזור אליך". "אני לא מוכנה לזרוק 400 שקל על מסעדה", היא פוסקת, ואני מציין שזו תהיה הפעם השלישית ברציפות שאנחנו דוחים אותם. לבסוף מוסכם: "נגיד שאנחנו לא רעבים ורק נשתה משהו קטן".

קשיי חנייה ליד מסעדת הגורמה בהרצליה פיתוח, ופתיחת ארנק ראשונה נרשמת בחניון. נכנסים פנימה. השוורצים כבר שם, לועסים. "תצטרפו, הקרפצ'יו מעולה". אני מושיט יד לכיוון המזלג וסופג בעיטת שפיץ בקרסול. "אנחנו לא רעבים, רק נשתה משהו קטן", מסננת האשה. מגיע מלצר. אנחנו מצטנפים במקומותינו, אבל הברנש חד עין ומבחין בנו. "אני אקח כוס מים", היא אומרת. "מינרלים או מהברז?" הוא שואל, כשאת ה"ברז" הוא מדגיש באטיות ובקול רם. מבטים נשלחים משולחנות סמוכים. במה תבחר? עד כמה נמוך אפשר לרדת? מסתבר שאפשר. "מהברז זה בסדר".

צריך לתקן את הרושם. "אני אלך על דיאט ספרייט. ואתה יודע מה, ניקח גם סלט ירוק אחד לשנינו". שוורץ מתענג על הביף עם פטריות כמהין, שוורצה בולסת רביולי עם שרימפס ברוטב שמפניה, וזוג השפנים מכרסם חסה וחולם על ימים יפים יותר. המלצר חוזר לשאול אם הכל בסדר. שוורץ קובל על מיעוט הפטריות, שוורצה מעירה על דומיננטיות יתר של השמפניה. אנחנו אומרים שהכל מצוין.

שוורץ מתעניין במצבי. "יש פה ושם הצעות, אבל עוד לא מצאתי משהו שמתאים לי". "אז אתה רגוע", הוא אומר. "לגמרי", אני עונה. "איך אצלך?" "עזוב, אין לי חיים", הוא אומר, "ים עבודה" ולוגם מהבורדו. שוורצה מציעה שנזמין קינוחים. "עזבי, מפוצצים מהסלט", אנחנו עונים. שוורץ דווקא מעוניין במוס לבן על מצע דובדבנים איטלקיים. המוס מוגש עם ארבע כפיות. האשה שולחת אלי מבט מצמית, ואני מחליט למרוד, נוטל כפית ומצטרף לשוורצים.

מוגש חשבון. שוורץ מציץ בו במבט חתום. אני משליך ברישול את כרטיס האשראי על השולחן. רגע האמת. עכשיו הכל תלוי בשוורץ. "עזוב, אתה צוחק?" הוא אומר, והודף לעברי את הכרטיס שלי. "מקום מעולה", הוא אומר ביציאה. "טעים מאוד", אני אומר ותופח על הכרס להמחשה. שוורצה מציתה בהנאה סיגריה שאחרי, ורק שלי מסננת משהו על עיצוב לא אינטיליגנטי של המקום. ככה זה כשרעבים.

בדרך הביתה אנחנו לא מחליפים מלה. מהרדיו עולה ניגון מוכר. "מיהו המיילל ברוח". אני מצטרף, תחילה בהיסוס ואחר כך מכל הלב. "מיהו, מיהו, שמא כלב נד על הדרכים, כי תמיד בלילה דלף הכלבים בוכים". אני מציץ אליה. היא מחייכת, מלטפת בעדינות את ידי. הכל בסדר.

אפילוג

למחרת הגיעה הצעת עבודה. המנכ"ל שמע אותי מלהג בתוכנית רדיו, התקשר, ותוך ימים סיכמנו. מעתה אמרו: מנהל פרויקטים בתחום ייזום ופיקוח בנייה. כך חולפת תהילת עולם - ברדיו הורדתי מיד מהשידור, בעיתון בוטל המדור, שממה. אבל לא אוותר וכבר התחלתי לכתוב את זיכרונותי: "הייתי מובטל צמרת".

הכותב הוא מנתח מערכות ומנהל פרויקטים שפוטר מעבודתו בחברת היי-טק גדולה

חזרה לדף הבית

עשרת הגדולים

שימושים:  דף הבית  |   RSS  |   אודות האתר  |   פרסום באתר  |   תקנון האתר
TheMarker:  העמוד הראשון  |   הייטק  |   שוק ההון  |   וול סטריט  |   בעולם  |   קריירה  |   פרסום ומדיה  |   צרכנות  |   נדל"ן  |   משפט  |   רכב  |   המדריך למשקיע  
Cafe:  ראשי  |   העמוד שלי  |   אנשים  |   קהילות  |   בלוגים  |   תמונות  |   וידאו  |   קהילת תמיכה  
עכבר העיר:  עכבר העיר  |   סרטים  |   קולנוע  |   מסעדות  |   מתכונים  |   הופעות  |   פעילויות ילדים  |   הצגות  |   לילה  |   מסיבות  |   עכבר העיר: סרטים, לילה, מסעדות  
לוח העיר:  דרושים  |   דרושים הייטק  |   נדל"ן  |   פרוייקטים חדשים  |   רכב  |   בעלי מקצוע  |   קח תן  
האתר פותח ע"יCoral.co.il