הכתבה התפרסמה בגיליון נובמבר של מגזין TheMarker. להזמנות חייגו 1-700-700-250

ממש באחרונה כיכבה חברת השכרת הסרטים המקוונת נטפליקס בכותרות. שלוש שנים לאחר שהכריזה על תחרות לשיפור מערכת המלצות הסרטים שלה, נמצא לבסוף הזוכה הראוי. מבין הצוותים שנאספו ובאו מיותר מ־100 מדינות, הצליחו שניים להגיע לישורת האחרונה. האחד הגיש את הצעתו 20 דקות בלבד לפני המועד האחרון, והפסיד. הצוות שהקדים אותו - סטטיסטיקאים ומהנדסי מחשבים מארה"ב, אוסטריה, קנדה וישראל שבחרו לעצמם את השם בלקורס פרגמטיק כאוס - שיפר ב־10% את חיזוי העדפותיהם של לקוחות נטפליקס וזכה במיליון דולר. בנטפליקס מיהרו להכתיר את התחרות כהצלחה. "אנחנו בהחלט מאמינים שהתחרות השתלמה", אמר המנכ"ל ריד הייסטינגס. "אם בוחנים את מספר שעות העבודה שהושקעו, רואים שבעלי דוקטורטים עבדו תמורת דולר לשעה".

נטפליקס, על שיקולי העלות־תועלת שלה, היא דוגמה אחת למגמה ההולכת ומתפשטת בעולם העסקי: ניצול משאבי האנוש הבלתי נדלים של העולם המקוון, או אימוץ המודל החדש של חדשנות פתוחה ‏(Open Innovation‏). התפיסה שבבסיס המודל הזה היא שבעולם ששורר בו חופש מידע, חברות לא יכולות להרשות לעצמן לנהל לבד את המחקר והפיתוח שלהן. עליהן לפנות למקורות חדשנות חיצוניים כמו חברות סטארט אפ ויזמים פרטיים, להציע להם תמריצים כספיים ופרסים ולהרחיב כך את מאגר המוחות הזמינים העומד לרשותן.

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו 1-700-700-250 שם משפחה: שם פרטי: טלפון:

אין ספק שהמשבר, המניע חברות לקצץ בהוצאות המחקר והפיתוח שלהן, תרם למגמת החדשנות הפתוחה. אבל המגמה לא חיכתה לו כדי להיווצר - הרשת מציעה, כידוע, מגוון אינסופי של מומחים ‏(ומומחים מטעם עצמם‏) בכל תחום אפשרי, ולכן הפנייה אליהם היתה צפויה מראש. ראשונות היו יבמ, ענקית התרופות אלי לילי ואחרות, שכבר לפני כעשור עשו ניסויים במודלים של חדשנות פתוחה ואף סייעו זו לזו בפיתוח מוצרים. אבל החברה שחוללה את התפנית התפיסתית, בעיקר בכל הקשור להיקף, היתה פרוקטר אנד גמבל. זה היה בשנת 2000. פרוקטר השתרכה אז אחרי המתחרות, סבלה מירידה במכירות ומהשקה סדרתית של מוצרים לא רווחיים, ומנכ"לה איי.ג'י לאפלי הבין: המודל המסורתי של מחקר ופיתוח פנימי הוא אטי מדי, ובחברה כה גדולה נוטה פעילות החדשנות להיות מוגבלת, שמרנית ויקרה.

בעקבות התובנה הטיל לפלי על סמנכ"ל החדשנות אז, לארי יוסטון, משימה: למצוא דרך שתאפשר לחברה לצמוח צמיחה אורגנית של יותר מ־4% בשנה. בו בזמן הוא דרש להפנות 50% מפעילות התאגיד למקורות חיצוניים כדי להזרים אליו דם חדש. כך נולד המודל המהפכני Connect and Develop, שפירושו בניית רשתות חדשנות ‏(innovation networks‏) מסייעות, המורכבות משורה של חברות, מכונים ויזמים פרטיים. כיום יש לפרוקטר רשת חדשנות של יותר מ־1.5 מיליון "סייעי חדשנות" חיצוניים - חברות ויחידים כאחד - העוזרים לה בפיתוח טכנולוגיות ומוצרים חדשים ובשיפור מוצרים קיימים. הצמיחה האורגנית שלה היא 6% בממוצע בשנה. אם פרוקטר היתה החברה שהגתה את רעיון רשתות החדשנות, אינוסנטיב (InnoCentive‏) האמריקאית מגדירה את עצמה "השוק הראשון בעולם לחדשנות פתוחה". אינוסנטיב, שנוסדה ב־1998 על ידי שלושה מדענים יוצאי אלי לילי, מספקת לחברות פלטפורמה מקוונת לחיפוש של פתרונות חיצוניים לבעיות. הרעיון שבבסיסה הוא פשוט: אם חברה כלשהי לא מסוגלת לפתור בעיה מסוימת ‏(מדעית בעיקר‏) בכוחות עצמה, למה לא להשתמש באינטרנט כדי לבדוק אם מישהו אחר יוכל למצוא לה פתרון?

אינוסנטיב מציעה לחברות - בעיקר בתחומי הכימיקלים, הפיננסים והאינטרנט - לפרסם את בעיותיהן באתר שלה. החברות האלה, שאינוסנטיב מכנה "מחפשות", פונות לקהילת "הפותרים" של החברה, המונה כ־180 אלף חוקרים, ואלה מתחרים על פתרון הבעיות שלהן תמורת פרסים כספיים. עד כה פורסמו באתר החברה כ־900 אתגרים כאלה על ידי יותר מ־150 חברות, ובהן תאגידים בינלאומיים כמו פרוקטר אנד גמבל ודאו כמיקלס. ליותר מ־400 מהבעיות נמצאו פתרונות - שזיכו את הוגיהם בסכומים שבין 5,000 למיליון דולר. אינוסנטיב עצמה גובה עמלות מהחברות המחפשות, בנוסף לנתח מכספי הפרס.

עד כמה הפתרונות אכן יעילים? חברת הייעוץ פורסטר, שבחנה שותפות ניסיונית בין אינוסנטיב ליצרנית מוצרי ההיגיינה השוודית SCA, גילתה כי הפתרונות שקיבלה החברה המחפשת הניבו לה תשואה ממוצעת של 74% על ההשקעה בתוך פחות משלושה חודשים. ממצאים נוספים היו שההליך הוביל לחיסכון בעלויות, להאצה של תהליך המחקר ולקידום החדשנות. בתקופה של האטה וירידה ממושכת בהכנסות, חברות אינן יכולות להתעלם מאפשרות כזאת. ואכן, בשנה האחרונה מחפשות את שירותי אינוסנטיב יותר ויותר חברות. או כפי שהעיד דיוויד ריטר, סמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה, בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל": "נרשמה עלייה עקבית במספר החברות שפנו אלינו בתחושת בהילות, ולא רק מתוך סקרנות בנוגע לחדשנות הפתוחה".

עם זאת, בדרכה של החדשנות הפתוחה עומדות כמה בעיות. הברורה שבהן היא חששן הטבעי של חברות מפרצות בהגנה על זכויות יוצרים. אחרת נוגעת לעצם השאלות של החברות המחפשות. מה קורה, למשל, כאשר חברה מחפשת אינה יודעת לשאול את השאלות הנכונות? ומה קורה כשהיא אינה יודעת מה לעשות בתשובות שהיא מקבלת? SCA, למשל, הציבה כמה אתגרי כימיה. לאחר שחלקם נפתרו ואחרים לא, היא גילתה שהסיבה להצלחה החלקית היתה הניסוח. עם הגילוי היא הפסיקה להעלות בעיות ספציפיות ובמקום זאת החלה להציג בעיות כלליות ‏(כיצד לשפר את יכולת הספיגה של חומר, למשל‏). כך היא הצליחה להגדיל את רשת המומחים הפוטנציאלית ולהשיג תוצאות משופרות.
גם אינוסנטיב עצמה מנסה לעזור. כלי חדש בשם InnoCentive@Work מעתיק את מודל הפותרים לתוך החברה המחפשת עצמה ואז מחפש בה תשובות. הבעיות מוצגות תחילה לעובדי החברה, ורק אם אלה אינם מסוגלים לסייע בפתרון הן מופנות לפותרים חיצוניים. "לעתים קרובות החברות לא מבינות כמה הן כבר יודעות", אמר על כך דוויין ספרדלין, מנכ"ל אינוסנטיב.

כמו אינוסנטיב, גם חברות אחרות פועלות במרחב החדשנות הפתוחה. היפיוס, טקסקאוט ואינוג'ט הן שלוש מהן, ניין־סיגמא ‏(NineSigma‏) היא עוד אחת. אבל אם אינוסנטיב מאפשרת לכל אחד להצטרף, ניין־סיגמא סלקטיבית יותר בכל הקשור לחוקרים שהיא מצרפת לרשת שלה. היא גם לוקחת על עצמה תפקיד פעיל יותר ומסייעת לחברות למצוא את הצוותים או האנשים הפרטיים המתאימים ביותר לפתרון בעיותיהן. הרעיון, אמר בעבר נשיא החברה מתיו היים, הוא "להפוך את תהליך החדשנות הפתוחה ליעיל יותר וחסכוני יותר. לו נטפליקס היתה פועלת דרכנו", הוסיף, "היא היתה חוסכת הרבה זמן וכסף. הופתענו שהיא לא פנתה אלינו".

---

עוד בנושא:

• חדשנות סלולרית: הטלפונים של המחר
• שיעור באסטרטגיה ממנכ"ל אמזון