כמו שועל במבוכה: סקירת המשחק - Size Matters

כנראה שהגודל בכל זאת לא קובע. Ratchet Clank - Size Matters | צלם: TheMarker

הפרק החדש בתולדות ראצ'ט וקלאנק היה יכול להיות חגיגה אמיתית של דמיון והומור. אבל החסרונות שלו עלולים לגרום אפילו לדלאי למה לצאת מכליו

02.05.08 | 12:23  שחר רן
Gaming

הכל נראה רגוע מסביב, בחוף הטרופי שבו אני נמצא. השמש מרצדת על הים הכחול, מדי פעם צומחת לה איזו בקתה מעץ מתוך החול הצהוב. פה ושם פזורים כיסאות נוח וביניהם מונחות כוסות מלאות בקוקטיילים צבעוניים. על דק מעץ מתקבצת לה חבורה של רובוטים גבוהי קומה. הם חובשים מגבעות קש מגונדרות, לובשים חולצות הוואי צבעוניות ומפזזים בתנועות אטיות כמו סטלנים אמיתיים. כמוני, גם הם בחופשה.

אני מטייל בנחת לאורך קו החוף ומעט מתקרב אליהם - יותר מדי, כנראה. בשנייה אחת הם נהפכים מחבורת נופשים מבוסמים ליחידת מרצחים. הפערים מצטמצמים במהירות והרובוטים מנסים לגמד אותי בתנועות מעיכה מהירות. לא היתה לי ברירה: שלפתי את מפתח הברגים.

ראצ'ט וקלאנק הם גיבוריה של סדרת משחקים ותיקה למדי, שמתיימרת לשלב בהצלחה כמה ז'אנרים: הרפתקאות, יריות וארקייד (מכונות משחק). הראשון הוא מין שעטנז בין חייזר לשועל, שניחן בגישה קולית לחיים, בציניות דקה וביכולת פנומנלית להפוך מפתח ברגים לכלי נשק יעיל. על גבו הוא נושא את קלאנק, רובוט קטן-קומה, פיקח ויבשושי, ששום דבר לא יכול להוציא אותו משלוותו. יחד הם נעים ברחבי הגלקסיה ונקלעים להרפתקאות, שאין דרך טובה יותר לתאר אותן מאשר - פסיכדליות לחלוטין.

הפרק האחרון בסדרה, Size Matters (הגודל קובע), יצא כבר לפני כמה חודשים לפלטפורמת PSP הניידת וכעת עשה הסבה גם ל-PS2. הפעם מתבקשים השניים להציל ילדה חטופה בשם לונה, וכמו בפרקים הקודמים - נאלצים ללחום בעשרות יצורים מופרכים ומצחיקים, באמצעות נשקים הזויים לגמרי (כולל משפך!), במה שמתגבש לחגיגה צבעונית, מלאת הומור ודמיון.

לכאורה, Size Matters היה אמור להיות עוד חולייה בשרשרת מוצלחת ופופולרית - אך למרבה הצער, זה לא בדיוק המצב. אחת החולשות הבולטות היא, כה חבל, דווקא הגרפיקה. נדמה כי היוצרים לא השכילו לשדרג אותה כך שתמצא את מקומה בעידן ה-PS3 וה-Wii, והמראה הכללי (שסביבת המשחק מספקת לו המון פוטנציאל) מקנה תחושה של חוסר השקעה.

אך החיסרון הגדול ביותר, שמתנשא הרחק מעל לאחרים, הוא זווית המצלמה האקטיווית שעלולה להוציא מכליו אפילו את הדלאי למה. היא כה בלתי אפשרית, עד כי מתעורר החשד שמישהו כאן רצה לעצבן בכוונה. עם חיים משלה והיגיון פעולה פנימי, שאין שום דרך לעמוד על טיבו, היא פוגמת במשחק: תזזיתית מדי, קשה לשליטה ובעיקר - בקושי מאפשרת מבט כללי ונוח. מצב שבו אויב מאיים ממרחק חצי מטר ואינו נראה, אינו נדיר כלל וכלל.

כפתורי שליטה לא-שגרתיים, ואופציית Save בעייתית שמסרבת לאחסן בזיכרון נקודת זמן ספציפית, אלא מחייבת להתחיל כל שלב מחדש (ומדובר בשלבים ארוכים למדי), אינם מוסיפים הרבה לנחת הרוח מ-Size Matters. מה שהיה יכול להיות פסטיבל צבעוני ומצחיק מסתמן בסופו של דבר כחוויה שמעלה לא פעם את לחץ הדם. קצת מחשבה והשקעה, והתוצאה היתה אחרת לגמרי.