אלכס בלקנסקי, שותף בקרן בנצ'מרק, יודע בדיוק למה תעשיית ההון סיכון הישראלית לא משיגה תשואות נהדרות וחברות סטארט-אפ מקומיות נמכרות מוקדם מדי. התשובה לשתי השאלות האלה, לדעתו, פשוטה: "יש מעט מדי חברות סטארט-אפ ישראליות שהופכות לגלובליות כי קרנות הון סיכון ישראליות לא עושות את העבודה".

לטענתו, אותה "עבודה" היא שיווק, מכירות ותפעול ברמה עולמית. גם אם בלקנסקי יישמע לחלק ממנהלי קרנות ההון סיכון הישראלים כצדקן מעושה, אי אפשר להתעלם מדבריו: האמת המרה היא שבשנים האחרונות מעט מאוד חברות סטארט-אפ ישראליות הפכו לחברות גלובליות. אלו שיצאו להנפקה בנאסד"ק, כמו אלוט או וולטייר, עדיין רחוקות ממה שמכונה חברות מיליארד דולר. גם אלו שנמכרו עשו זאת באקזיטים בינוניים שנעים בין עשרות למאות מיליוני דולרים.

בלקנסקי, שמבקר בישראל, סבור שאקזיטים מוקדמים מדי אולי טובים לחלק מהיזמים והחברות, אך לדעתו יש בישראל פוטנציאל גדול הרבה יותר: כל חברות הסטארט-אפ שנמכרו בזול יכולות להפוך לחברות גדולות שמסוגלות לומר לא גם כשהצעה בדמות 100 או 200 מיליון דולר מונחות על השולחן שלהן. אלא שלדבריו, כדי שהדבר יקרה צריכים להתקיים כמה תנאים.

"החברות הישראליות צריכות להתפתח בכל האספקטים. הן צריכות להתחזק בשיווק, במכירות, בתפעול ובגישה לשווקים גלובליים. בנצ'מרק מנסה לסייע ליזמים בעזרת ברשת הקשרים שלה, כדי שיצליחו להפוך סטארט-אפ לחברה עצמאית שלא תימכר ב-200 מיליון דולר, אלא תהפוך לחברה גדולה. כדי שזה יקרה אנחנו מנסים לסייע בגיבוש אסטרטגיה, בניית צוות הנהלה מעולה, יצירת יחסים אסטרטגיים ולמעשה להעניק כל עזרה שחברה זקוקה לה". תשובות שנשמעות רציניות ולעניין, אך גם קצת כמו מנטרות השגורות בפיו של כל איש הון סיכון מצוי.

נדמה לי שקרנות ההון סיכון הישראליות לא ממש יסכימו איתך שבנצ'מרק או סקויה עושות עבודה טובה יותר מהן.

"ההוכחה היא בכך שעדיין מעט חברות ישראליות הופכות לגלובליות. קרנות ההון סיכון הישראליות לא עושות את העבודה. עבורנו זה האתגר. לגרום לזה לקרות".

"לתת לרשימת ההצלחות לדבר"

בלקנסקי הצטרף לבנצ'מרק ב-2000. לפני כן ייסד את חברת סי קיוב (ccube) שפיתחה טכנולוגיית דחיסה הממירה וידיאו מפורמט אנלוגי לפורמט דיגיטלי. החברה רכשה את דיוויקום (Divicom), וב-99' היתה זו הרמוניק שרכשה את דיביקום מידיה של סי קיוב, בעסקת מניות בשווי של 1.7 מיליארד דולר. סי קיוב הונפקה והפכה לציבורית עד שנמכרה לחברת LSI לוג'יק. לבלקנסקי אין נסיון רב עם חברות סטארט-אפ ישראליות. הוא היה המשקיע הראשון באטריקה (דרך בנצ'מרק) שפיתחה מערכות Carrier Ethernet לשוק רשתות התקשורת. החברה נמכרה לנוקיה סימנס תמורת כ-100 מיליון דולר לאחר שהושקעו בה כ-200 מיליון דולר. "זו היתה אכזבה", מודה בלקנסקי.

חברה ישראלית נוספת שהיה מעורב בה היתה פסעבה שנמכרה ל-PMC-סיירה תמורת 300 מיליון דולר - אחד האקזיטים המרשימים של השנים האחרונות. יש משהו מטריד בעובדה שבלקנסקי אומר ששוק הסטארט-אפים הישראלי עדיין לא ממש את מלוא הפוטנציאל שלו, כשמעט מאוד מההשקעות של בנצ'מרק ישראל הניבו ביצי זהב.

המרשימות שבהשקעות בנצ'מרק הן מכירת שופינג.קום ל-eBay תמורת 634 מיליון דולר; מכירת PictureVision לקודאק תמורת 240 מיליון דולר (החברה נסגרה ב-2001); מכירת סילקוונט (Siliquent) לברודקום תמורת 84 מיליון דולר; מכירת אופלס לאינטל תמורת 100 מיליון דולר (החברה נסגרה לאחרונה); ומכירת FilesX ליבמ תמורת 80 מיליון דולר. ועדיין מדובר במספר לא גבוה במיוחד, בוודאי בהתחשב במוניטין המעולה של הקרן ובככך שהיא פתחה את הסניף הישראלי כבר ב-2001.

בלקנסקי מציין כי להערכתו מה שמבדיל את בנצ'מרק מקרנות הון סיכון אחרות מתבטא בהתמקדות בהשקעות מוקדמות (ארלי סטייג'), מיקוד, ועבודה קשה. "אנשים יכולים לדבר ולומר שהם מסייעים ליזמים. אנחנו רוצים שרשימת ההצלחות שלנו תדבר בזכות עצמה". לבנצ'מרק העולמית יש אכן רשימת הצלחות טובה מאוד. לצד כשלונות כמו וובוואן (Webvan) וטריאסטראטה (Tristrata) - היא השקיעה ב-eBay המצליחה, האנדסט, רד האט וג'וניפר נטוורקס.

בלקנסקי לא חושב שהחברות הישראליות מתקשות לפרוץ את תקרת הזכוכית כי הן רחוקות מהשוק האמריקאי. "זה לא משנה באיזה מרחק אתה מהשוק, זה משנה עד כמה אתה מוטה לכיוונו. הדוגמא האישית שלי מוכיחה את זה - סי קיוב פנתה לשוק הסיני כשוק יעד מרכזי. באותה העת סין היתה רחוקה מעמק הסיליקון בדיוק כמו שישראל רחוקה ממנו". מייקל אייזנברג, השותף הישראלי שליווה את בלקנסקי בביקור, ציין את החברות סקייפ ו- MySQLכדוגמאות טובות לכך שאין צורך שהחברה תהיה באמריקה בכדי להצליח.

למרות שבצנמ'רק זוכה למוניטין של קרן אמריקאית מהליגה הראשונה, זה עדיין לא מונע ממנה לעיתים לקבל משובים שליליים מיזמים. הקראתי לבלקנסקי את מה שכתב יזם שלא הזדהה באתר The Funded (קהילה מקוונת בה יזמים מביעים את דעתם על הקרנות) על אחד השותפים בבנצ'מרק העולמית "נפגשתי עם ביל גורלי, אבל עזבתי אחרי חצי שעה כי הוא נרדם... לעולם לא אציע לבנצ'מרק. החבר'ה האלה חובבנים לעומת השמות הגדולים בסקויה ו-NEA".

"מאכזב אותי לשמוע שמישהו חושב עלינו כך", אומר בלקנסקי בהפתעה. "בדרך כלל היחסים שלנו עם יזמים הם טובים. אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה ופידבק שלילי שכזה הוא מאכזב. זה לא מה שהיינו רוצים לראות. יכול להיות שמדובר ביזם שניסה לקבל מימון, אבל לאחר שאנחנו מחליטים להשקיע ביזם, המטרה שלנו ושלו היא משותפת: להצליח". לבלקנסקי חשוב להפריך את המיתוס כי הקרן הישראלית של בנצ'מרק שונה מזו העולמית. "כל השותפים בבנצ'מרק מסייעים אחד לשני. אני עוזר לחברה של מייקל אייזנברג גם אם אני לא יושב במועצת המנהלים של החברה שלו. זהו מודל מאוד יחודי בעולם ההון סיכון". אייזנברג מצידו מפריך את המיתוס שבבנצמ'רק נוהגים להחליף יזמים במנכ"לים אמריקאים. "אין מדיניות כזו", מסביר אייזנברג. "להיפך. אנחנו מעדיפים שהיזם יהיה זה שימשיך להוביל את החברה גם כשהיא גדלה". בלקנסקי מצדד בכך: "אם יזם יוכל לקחת את החברה עד הסוף - זה המצב האידיאלי. הכי טוב שיזם הוא גם המנכ"ל".

"לא כל ההשקעות מצליחות"

על הכשלונות של בנצ'מרק אומר בלקנסקי כי "לא כל ההשקעות מצליחות, אבל זה האלמנט המרכזי שעומד מאחורי עולם היזמות. אתה לא אשם אם אתה נכשל. יזמים רבים שלנו נכשלו בפעם הראשונה ולאחר מכן הצליחו מאוד. גם היזם של eBay, פייר אומידייר, נכשל בחברה הראשונה שהקים וזה אף פעם זה לא עמד לרעתו".

ברמה האישית הוא מודה שיהיה לו קשה לזהות חברה מבטיחה כבר בתחילת דרכה, ועם זאת הוא לא סבור שמודל ההון סיכון מבוסס על מזל טהור. "אני לא חושב שאנחנו יכולים לדעת מה יקרה לחברה כבר בפגישות הראשונות, אבל אנחנו גם לא חושבים שמדובר במזל טהור. אם עובדים קשה ומשתפים פעולה עם היזם אפשר להצליח. יש פתגם באנגלית שאומר The Harder I work The Harder I'm lucky. זה נכון גם לגבינו וגם לגבי יזמים".

לתעשיית ההון סיכון הישראלית הוא צופה עתיד ורוד, למרות התשואות הבינוניות שהיא מציגה בשבע השנים האחרונות. "אם נתמוך ביזמים ונאפשר להם לגדול - אז התשואות וההחזרים יהיו גדולים יותר. זה לא שכל החברות יצליחו. תשואות מעולות נוצרות רק על ידי חברות יוצאות דופן".