![]() |

הצעירים של היום לא רוצים ללמוד מדעים. מפעל אינטל בקרית גת | צלם: אלברטו דנקברג
כמעט רבע מאה - 24 שנה, עברו מאז הוגש לממשלת ישראל דו"ח מלא על מצב המחקר והפיתוח של מדינת ישראל. אז היה זה פרופ' יובל נאמן שהיה אמון על הדו"ח שהוגש לממשלה ב-84'. השבוע הוגש לממשלה דו"ח חדש בנושא על ידי המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח (מלמו"פ), שהוכן על ידי נפתלי ארנון, יועץ למדיניות מדע של המועצה, ופרופ' עודד אברמסקי, יו"ר המועצה. מי שרוצה, יכול להסתכל על חצי הכוס המלאה שעולה מנתוני הדו"ח, אבל יש גם נתונים מדאיגים.
מצד אחד, היחס בין ההוצאה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי לבין התוצר המקומי הגולמי בישראל ב-2006 היה 4.5%. מחברי הדו"ח מציינים כי מדד זה מעמיד את ישראל במקום הראשון בעולם, כאשר אחריה ממוקמות שוודיה (3.8%), פינלנד (3.5%) ויפאן (3.3%). ביתר המדינות המפותחות המדד נע בין 1% ל-3%. מספר המאמרים המדעיים שפורסמו על ידי מדענים ישראליים ב-2000-2005 ביחס לגודל האוכלוסייה הגיע ל-800 מאמרים למיליון נפש - מקום שלישי בעולם אחר שוודיה ושווייץ. בתחומי המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה תופסת ישראל את המקום הראשון בעולם במספר הפרסומים לנפש.
אך מצד שני, המועצה מציינת כי לפי ניתוח המבנה של מערכת המו"פ והמגמות השוררות בהכשרת כוח אדם מחקרי, ישנן ספקות חמורים לגבי יכולתה של ישראל לשמור על מעמדה זה לאורך זמן. אחת הסיבות לכך היא שאוכלוסיית המהנדסים והמדענים מזדקנת, וקיים פער בין הביקוש הצפוי למהנדסים ולמדענים הנובע מצמיחת המשק ומפרישה של כוח אדם קיים לבין ההיצע הצפוי של בוגרים חדשים.
רוב המשאבים מושקעים בהיי-טק
בישראל רק 25% ממקבלי התואר הראשון הם בתחומי מדעי הטבע והטכנולוגיה. לשם השוואה, בדרום קוריאה 40% מהבוגרים באים מתחומים אלה. ברוב מדינות המערב שיעור זה הוא כ-30%. המשך המגמה הנוכחית עלול לגרום לסגירת הפער הטכנולוגי החיובי הקיים בין ישראל למתחרותיה, ואף להביא להיפוכו.
סיבה נוספת לספק נובעת מכך שרוב משאבי המו"פ במגזר העסקי בישראל מרוכזים בענפי התוכנה, האלקטרוניקה והתקשורת (ענפי ההיי-טק) ובחברות הסטארט-אפ, שרובן משוייכות לענף ההיי-טק. קרוב ל-28 אלף אקדמאים העוסקים במחקר ופיתוח, המהווים 92% מכלל החוקרים במגזר העסקי, מרוכזים בענפים שמשקלם מבחינת התעסוקה הוא 28%, בעוד שרק 8% מהחוקרים - כ-2,400 - מועסקים ביתר ענפי התעשייה המעסיקים 72% מהעובדים במגזר, ומייצאים 52% מכלל היצוא של המגזר.
גורם נוסף שעשוי לפגוע במו"פ הישראלי קשור לחלקה של הממשלה במימון ההוצאה הלאומית למו"פ. מתברר שהוצאה זו ירדה בהדרגה - מכ-30% באמצע שנות ה-90 עד ל-14% ב-2006. בשנים האחרונות הירידה מתבטאת גם במונחים מוחלטים: ב-2001 הסתכם המימון הממשלתי למו"פ ב-4.6 מיליארד שקל, והוא ירד ל-4 מיליארד שקל ב-2006. המועצה מביעה חשש גם בנוגע למו"פ באקדמיה. בשנים האחרונות חלה ירידה מדאיגה בחלקו של המגזר האקדמי בהוצאה הלאומית למו"פ. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חלקו של המגזר האקדמי בהוצאה הלאומית למו"פ הצטמצם מ-32% ב-90' ל-14% ב-2005.
אולמרט לא מסופק
אחת הבעיות של המועצה היא נושא התקצוב. המועצה מונתה באוגוסט 2004 והחלה לפעול בתחילת 2005. במשך כל 2005 היא פעלה ללא תקציב, ורק בפברואר 2006 היא קיבלה תקציב של 3 מיליון שקל מהממשלה. עד סוף ספטמבר 2007 היא קיבלה מיליון שקל נוספים. על אף שהחוק מחייב את המועצה להגיש לממשלה כל שנה דו"ח על מצב המו"פ, רק עכשיו,ארבע שנים מאז מונתה המועצה, הוגש הדו"ח. למועצה הובטח כי ב-2008 תקבל תקציב שנתי של 9 מיליון שקל. פרופ' עודד אברמסקי אומר בראיון ל-TheMarker כי הוא אופטימי, למרות הנתונים העולים מן הדו"ח. "עד עתה, במשך עשרות שנים, לא היה גוף שקבע מה צריכה להיות מדיניות המו"פ של ישראל. זה צריך להשתנות", הוא מבהיר.
ראש הממשלה אהוד אולמרט הגיב לדו"ח ואמר: "חשוב שהממשלה תעקוב אחר ההתפתחויות ואחר ההשקעות שלנו במשך השנים כדי שיעלו בקנה אחד עם סדר העדיפויות הלאומי. אנו נמצאים במקום טוב ביחס לשאר מדינות ה-OECD בנוגע להשקעה במחקר ופיתוח, אך זה לא מספק אותי. אנו צריכים להגדיל את ההשקעה בתחום זה. רק כך נתרום לכלכלה ולצמיחת המשק".
לא ברור כיצד תגובה זו מתיישבת עם המאורעות האחרונים במשרד המדען הראשי, שהחליט לעצור את ההשקעות בחברות טכנולוגיה ישראליות בשל משבר הדולר והתקציב הנמוך שמקצה הממשלה לתחום המו"פ.
פרופ' עודד אברמסקי | צלם: יח"צ
עוד בנושא - המדען הראשי עוצר את ההשקעות בחברות טכנולוגיה | "מה, נעזור לעשירים, לאנשי היי-טק? שהמצליחים יסתדרו לבד"
רוצים לקבל עידכונים מ-TheMarker IT ישירות למייל? לחצו כאן להרשמה לניוזלטר שלנו
בכל שבוע TheMarker IT מגיש לכם את מדור מנה עסקIT הסוקר את העסקות, ההטמעות, החוזים, וההשקות שעשו את השבוע