 |
חסידות בעלז יצאה מהארון: חסידים גולשים באינטרנט
קובי הקר מנכ"ל רימון | צלם: יח"צ
בלי צילומי נשים, בלי תמונות, בלי תכנים "בעייתיים"; זו תמונת העולם הנשקפת לחרדי הגולש באינטרנט המצונזר - הפתרון שאיפשר לחסידות בעלז להתיר באחרונה גלישה מבוקרת. בחסידות גור עדיין מתנגדים
28.07.08 | 11:32Internet
מעל 60% מהבתים החרדיים מחזיקים מחשב. לא כולם. במגזר החרדי מתייחסים למחשב בחשדנות. הוא אמנם לא שיקוץ כמו הטלוויזיה, כי באופן פורמלי יש הבנה שהוא נדרש לצורכי פרנסה. צורכי הפרנסה היו מאז ומעולם שם קוד שבחסותו מאפשרים למודרניות לחדור דרך הדלת הקדמית. וכך גם בעניין החיבור לאינטרנט. אם כי האינטרנט נחשב לבעייתי יותר כיוון שהוא חיבור לכל מה שאסור, מפורנוגרפיה ועד כפירה.
קשה להעריך את מספרם של הגולשים החרדים. אך מהפריחה של הפורומים החרדיים (רק באתר הפורומים "היידפארק" יש קרוב ל-200) אפשר להבין שהעולם המחתרתי הגלום במדיום הזה הוא כבר חלק בלתי נפרד מהמגזר החרדי והפך לצורך אנושי של המגזר, שהגבלות ואיסורים הם לחם חוקו.
הפתרון: גלישה מבוקרת
"האינטרנט הוא מציאות. הוא דבר בלתי נמנע. כל יום מתחברים עוד ועוד גולשים חרדים. אבל הוא מאיים על אושיות החברה החרדית", מסביר פרשן חרדי העוסק בענייני תקשורת. הבחירה של הפרשן שלא להזדהות בשמו אף היא מעידה כי למרות הפתיחות היחסית, עדיין כל מה שקשור באינטרנט הוא בעייתי.
"הבעיה היא שהחשיפה לפורנוגרפיה מהירה מאוד", אומר הפרשן. "אני לא מדבר על אנשים שמחפשים את זה, אפילו בלי לחפש. בתמימות. במקרה. בחור בגיל 30, נשוי, אב לילדים. פתאום הוא רואה בחורות עירומות וכל השאר. זה טרגי, כי עולמו מתמוטט בן רגע. הוא לא מוכן לזה נפשית ורגשית. אבל גם בלי פורנוגרפיה, יש בעיה. כי הציבור שלנו סקרן, וזה עולם של מידע שאפשר להתמכר אליו".
הפרשן מסביר כי עד כה העסקנים החרדים לענייני תקשורת הבינו את הסכנות, אבל טיאטאו אותן מתחת לשטיח, כי לא היה לגיטימי לדבר על כך. אבל הגבולות הללו נפרצו. "בעלז הם הראשונים שיצאו מהארון. הם הודו שיש כזה דבר, שהחסידים שלהם גולשים, כך שעכשיו הם יכולים להצביע על הפתרון", הוא אומר.
הפתרון הוא גלישה מבוקרת. בעלז חתמה לאחרונה על הסכם עם חברת רימון המספקת מסלולי גלישה שונים ברמת פתיחות שונה, והמוגבלים לפי דרישת הלקוח. "עד כה הפתרונות שניתנו במסגרת אינטרנט כשר היו רשימה סגורה של אתרים, אבל זה לא הוכיח את עצמו", אומר קובי הקר מנכ"ל רימון. "אנחנו מסננים את האתרים, אך מספקים חוויה של גלישה".
התכנים מאושרים גם בדיעבד
בעבור הלקוח החברה פועלת כמו ספק אינטרנט. הוא מתחבר לרימון, וגולש רק בתכנים שאושרו. בחברה מציעים שלושה מסלולים סגורים, המציעים שלוש רמות של הגבלות, המיועדות לציבור החרדי. בכולם האתרים בטוחים מבחינת הצניעות, כלומר שאין בהם צילומי נשים. אך גם הוצאו אתרים שהם בעייתיים מבחינת השקפת העולם החרדית. כך, למשל, אתר החברה הגיאוגרפית, או אתרי מוזיאונים. בחלק מהאתרים, נחסמו תכנים או צילומים ואפשר לגלוש בהם בהגבלה. בשיתוף פעולה עם הוועד לענייני תקשורת, הפועל בגוף המעניק הכשרים מטעם החסידות, נוצר בעבור בעלז מסלול מיוחד הנקרא נתיר, המוגבל יותר מיתר המסלולים החרדיים.
אז מה כן מותר? מפת האתרים המותרים בגלישה מספקים הצצה להשקפת העולם של החסידות. כלומר, ניתן ללמוד ממנה איך מוכנה החסידות חמורת הסבר הזו - שעדיין מחוברת לעולם הרבה יותר מסטמר למשל - שהחסיד הממוצע יחווה את העולם. זהו כמובן עולם של שחור-לבן - הן מבחינת התכנים והן מבחינה ויזואלית.
ראשית, פתוחים 150 אתרים שימושיים שונים ועסקיים. ומנגד, רשימה ארוכה לאין שיעור של אתרים פסולים, שמכונים ברימון "שחורים". לא מפליא, למשל, שבעלז לא מעוניינים שחסידיהם יגלשו בפורום "חדרי חרדים", שבאתר הייד פארק. הפורום נותן במה לביקורת חריפה על הציבור החרדי ועל מנהיגיו. פורומים של סטמר, היריבה הגדולה של בעלז, נחסמו אף הם.
החסידות מאפשרת לחסידיה לגלוש באתרי חדשות, אך לא כאלה שמערבים תכנים שאינם לרוחה. כך, למשל, אתר "הארץ" או "דה מרקר" וגם "גלובס", בניפוי הצילומים, הם אתרים פתוחים לגלישה. למרות שבאופן פורמלי עיתון "הארץ" אינו לרוחה של החסידות והקהילה החרדית, הגלישה באתר מותרת, מאחר שהתכנים נתפסים בעיני החסידות כ"בטוחים" באופן יחסי. לעומת אתרים אלה, NRG ו-YNET, אסורים לגלישה. גם אתרי אוניברסיטאות פתוחים.
אתר "קולך" - נשים דתיות פמיניסטיות - אסור. גם הדף היומי, אתר ללימוד דף גמרא יומי, גם כן. "אנחנו מעדיפים שילמדו מספר", אמר אחד העסקנים. גם אתר מט"ח, אתר מידע חינוכי, סגור וכך גם אתר מקרא.נט המציע פרשנויות מודרניות לתנ"ך.
בבעלז יודעים שהפתרון הזה אינו הרמטי. שהרי אי אפשר לעבור על כל אחד ממיליוני האתרים הקיימים בשפות שונות. לכן, מפקח מטעם ועד התקשורת עובר כל יום על אתרים שבהם גלשו חסידים, ויכול לבחון אותם בדיעבד ולאשרם. כמו כן חסיד יכול להרים טלפון לוועדה ולהודיע על אתר שגלש בו ושהוא מבקש לחסום אותו.
"לא להכניס אינטרנעט הביתה"
עדיין, הפתרון של בעלז מראה על הסתכלות נכוחה על המציאות. חסידות גור, למשל, נהגה בצורה כמעט הפוכה ושלחה נציגים מטעמה לבתי החסידים, להחתים אותם על התחייבות לא לגלוש באינטרנט. בעקבות בעלז, גם חסידות גור בודקת כיום אפשרות להתחבר לרימון.
ישנו גם הפתרון שאותו נקטה הקהילה החרדית בלונדון - שאסרה להכניס את האינטרנט הביתה. פרנסי הקהילה הקימו "אינטרנט קפה" כשר בלונדון, רק לצורכי פרנסה. "אנו פונים בזו לכל תושבי עירנו, אנא חוסו על נפשכם ועל נפש בניכם ועל דורותינו הבאים. מי שביכולתו לא להכניס את האינטרנעט לביתו או לאופיס שלו אשרי חלקו וטוב לו ולדורותיו ואת הדברים הנצרכים לו באינטרנעט יוכל לסדר שם".
בינתיים התחברו כמה מאות מקהילת בעלז לרימון. ברימון אומרים שהסיומת של המייל תחשוף מי מחובר והדבר יפעל כמו הטלפון הסלולרי הכשר. כיום, לכל חרדי יש מספר כשר, שאחרת יהיה מי שירים גבה, ואולם עמוק בכיס הוא מחזיק עוד טלפון. ברימון לא מאמינים שהחרדים יסכימו לשלם כפול לשני חיבורים לאינטרנט, והם יזדקקו לכתובת הייחודית של גולשי החברה.
ואולם, הפתרון של בעלז, יש לציין, נסמך על אמון. הוא נתון לשיקולו של החסיד ולמידת צייתנותו. החסיד יכול לשנות את החיבור בכל עת שירצה ולהתחבר למסלול הפתוח יותר. הרבי לעולם לא יידע שמאחורי הגב הוא גולש בחדרי חדרים.
אם אין אינטרנט, לפחות יש אס-אם-אס
"מה נשמע, צדיקה"? שואל אותי באס-אם-אס צעיר ירושלמי. הוא חסיד בחיצוניותו, אבל אזרח חופשי של עולם המחשבה. כתובות האס-אם-אס שלו חביבות במיוחד. הן כתובות בשפה המטובלת בהומור ובפסוקים. מבע כה עשיר ומשעשע בפחות מ-50 תווים. הוא לא גולש באינטרנט. בקהילתו הקיצונית לא מקובל להחזיק מחשב בבית. אבל החיים שלו נעימים לאין ערוך מאז שאלוהים ברא את האס-אם-אס.
חברת מירס חתמה באחרונה עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת על הסכם לפתיחת אפשרות לשליחת כתובות אס-אם-אס במכשירי הסלולרי הכשר. כמו האינטרנט הכשר, גם כתובות האס-אם-אס הן זירה חדשה שמחוללת מהפכה. עד כה באופן רשמי הן נחשבו לשיחה בטלה. אבל עתה הכירו העסקנים ביתרון שלהן ובשימושיות שלהן. לא היתה ברירה. החרדים התמכרו לאמצעי התקשורת המהיר והבלתי אמצעי של כתובות האס-אם-אס. נראה כי הם לא יכולים בלי זה. כך נולדה התופעה של טלפונים כפולים: אחד כשר גלוי לעין כל, והשני, רגיל, בכיס. בסקר שביצעה חברת מירס נשאלו המשתמשים החרדים מה יגרום להם לוותר על הטלפון הסודי שהם מחזיקים בנוסף לזה הכשר,והם אמרו פה אחד: אס-אם-אס. עתה מתכוונת חברת מירס להציע סט מוגבל של כ-50 הודעות בסגנון: אחזור מאוחר, אפגש אתך ב... וכו'. המסרים יהיו כתובים בזכר בלבד.
כשאני מספרת לחסיד הצעיר על האס-אם-אס הכשר, חיוך לעגני עולה על פניו. "אני בטח לא אסכים לעבור לזה", הוא אומר. אבל אחר כך הוא חושב בקול. אולי אנשים ישתמשו במסרים הללו כמו בקודים? וחוץ מזה, אם אפשר לקבוע פגישות, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? הוא מנהל מערכות יחסים ענפות בטלפון הסלולרי. הוא מעדיף לא לחייג, אלא לכתוב. לנשים בעיקר. בנימה אישית, עם ערב יאחל לילה טוב, באמצע הלילה יבדוק אם השטח פנוי למשחקי חיזור עמוסים בחידודי לשון. עולם מוגבל? הוא מתאים למידותיו באופן מושלם. כי הוא לא מסוכן. הפיתוי אינו פיסי. "אף אשה לא נכנסה להריון מאס-אם-אס", הוא אומר.