 |
הרומן שלי עם מקינטוש: קדימה לעבודה
עולם המק הוא נחמד, אבל בקרוב אדרש לשאלה קיומית: לאן ממשיכים מכאן? | צלם: יח"צ
גורו החלונות פרסטון גראלה התחיל מלחקור את מערכת ההפעלה של אפל ואהב את מה שראה. כעת הוא פונה לעבודה ממשית. שבועיים עם MacBook Air, חלק ב'
22.05.09 | 12:56Hardware
אני משתתף פעיל במלחמה המתנהלת בין פי.סי. למקינטוש. ממתי, אתם שואלים? מאז שאני זוכר את עצמי תהיה תשובה נאותה. כתבתי עשרות ספרים, ומאות, אם לא אלפי, מאמרים, טורי פרשנות, וכתבות בלוג, שעסקו כולם בפי.סי. ובמערכת ההפעלה חלונות. במהלך תקופה זו, הרווחתי ביושר את איבתם של רבים מחובבי המק.
• טכניקות תכנות ישנות אליהן לא תתגעגעו
• מחפשים עבודה בענפי ההיי-טק וה-IT?
לכן אתם יכולים לדמיין את בהלתי כאשר קיבלתי את המשימה החדשה מהעורך שלי (סוג של משימת המשך לכתבה "לחיות חופשי עם לינוקס - שבועיים ללא חלונות": חלק א', חלק ב', חלק ג'), לוותר למשך שבועיים על הפי.סי, ולנסות לחיות על טהרת המק. ביקשתי מחשב נייד ולא מחשב שולחני, ושבוע מאוחר יותר הופיע על סף דלתי דגם של ה-MacBook Air החדש ביותר, הכולל מעבד Core 2 Duo של אינטל במהירות 1.83 ג'יגה-הרץ, זיכרון של 2 ג'יגה-בייט, מעבד גרפי Nvidia GeoForce 9400M, וכונן פלאש בנפח 128 ג'יגה-בייט. הוא כלל גם מסך 13.3 אינץ', ושקל בסך הכול קילוגרם אחד ו-400 גרם. וכך החל המסע שלי לממלכת המקינטוש.
בסיבוב הקודם ערכתי התבוננות ראשונית על מערכת ההפעלה. השורה התחתונה היא שאף שלקח לי זמן, כמשתמש חלונות נצחי, להתרגל לכל מה שמקינטוש, מדובר על מערכת הפעלה מצוינת. הליכתי בשדות זרים נמשכת.
עבודה ברשת מול מחשבי פי.סי
אל המשימה הבאה ניגשתי בלא מעט חששות - איך לגרום למק לעבוד מול מחשבי פי.סי. מבוססי חלונות ברשת הביתית שלי. ניסיתי את זה עם לינוקס במידה מוגבלת של הצלחה, ולכן דאגתי שמא אתקל באותן בעיות גם בהקשר של המק.
המטלה הראשונית, לגרום למק לזהות את שאר המחשבים ברשת, הייתה קלה ופשוטה. למעשה, לא נדרשה לשם כך שום עבודה. הרצתי את Finder, ראיתי את כל מחשבי הפי.סי. מבוססי החלונות שלי באזור המשותף, ויכולתי להתחבר לכל אחד ואחד מהם - אלו שמריצים ויסטה, אלו שמריצים XP, ואפילו לזה שמריץ גרסת בטא של חלונות 7. כל שהיה עלי לעשות זה להקליק על הפי.סי. אליו רציתי להתחבר, ללחוץ על Connect As בפינה הימנית עליונה של המסך, להקליד את שם המשתמש והסיסמא, וזהו. יכולתי לפתוח ולשמור קבצים ממש כאילו אני מתחבר ממחשב מבוסס חלונות.
אולם מסתבר שלא היה מדובר על רחוב דו-סטרי. אף אחד מהמחשבים האחרים לא יכול היה לראות או להתחבר למק, שהיה מבחינתם בלתי נראה לחלוטין. הבעיה, כך גיליתי, הייתה בכך שעל מנת שפי.סי. יוכל לראות מק, המק חייב להיות מוגדר באופן ספציפי לשימוש בפרוטוקול ה-SMB - פרוטוקול התקשורת סמבה בו נעשה שימוש בלינוקס. בהתחשב בעובדה שלא הצלחתי לגרום למחשב הלינוקס לתקשר באופן תקין עם מחשבי החלונות באמצעות סמבה, לא הייתי אופטימי לגבי הסיכויים לגרום למק לעשות כן. אולם בפועל, עם מעט עזרה, הצלחתי לפתור את הבעיה. אין ספק שלא מדובר על פתרון ברור מאליו או אינטואיטיבי, אבל אם אתם מכירים את הצעדים, הוא בהחלט אפשרי. עם זאת, בהתחשב במאמציה של אפל לדחוף משתמשי חלונות לחיק המקינטוש, החברה תעשה בחוכמה אם תפשט את תהליך הגדרת התקשורת בין המחשבים שלה לבין מחשבי חלונות.
לפני שאתם ניגשים לחבר מחשבי פי.סי. ומק, עליכם לבדוק כמה דברים. קודם כל, אתם זקוקים לשם של קבוצת העבודה (workgroup) שלכם ברשת של חלונות. אם נתתם לקבוצת העבודה שם שונה משם ברירת המחדל, השתמשו בו. אחרת, שם ברירת המחדל בחלונות ויסטה הוא WORKGROUP, ואילו בחלונות XP הוא MSHOME. אם אינכם בטוחים מהו שם קבוצת העבודה שלכם, בחלונות XP, לחצו עם כפתור העכבר הימני על My Computer, ואז בחרו בלשונית ה-Computer Name. כעת לחצו על Change, ותראו את שם קבוצת העבודה. בחלונות ויסטה, לחצו עם כפתור העכבר הימני על Computer, ובחרו ב-Properties. תראו את שם קבוצת העבודה תחת "Computer name, domain and workgroup settings". תצטרכו גם את כתובת ה-IP של הנתב שלכם - כתובת ה-IP הפנימית בה הוא עושה שימוש ברשת. אם אינכם יודעים אותה, בדקו את הוראות השימוש באתר האינטרנט של היצרן. אם ברשותכם נתב Linksys, ברירת המחדל של כתובת ה-IP היא 192.168.1.1.
כעת, כאשר בידכם כל פרטי המידע, אתם מוכנים לגרום למק לזהות את הרשת. לחצו על System Preferences, בחרו ב-Networking, וכעת בחרו באמצעי התקשורת המרכזי שלכם. במקרה שלי, כיוון שעשיתי שימוש בחיבור האלחוטי המובנה של ה-Air, בחרתי ב-AirPort. (אילו הייתי רוצה חיבור אתרנט קווי, הייתי צריך לרכוש מתאם USB אתרנט במחיר של 29 דולר). לחצו על כפתור ה-Advanced ובחרו ב-WINS. בשדה ה-Workgroup, הקלידו את שם הרשת שלכם. כעת לחצו על כפתור ה-+ תחת תיבת שרתי ה-WINS, הזינו את כתובת ה-IP של הנתב, ולחצו על OK. לסיום, במסך ה-Network המרכזי, לחצו על Apply.
כעת חזרו לחלון ה-System Preferences ולחצו על Sharing. סמנו את התיבה לצד File Sharing, והוסיפו תיקיות או משתמשים אותם אתם רוצים לשתף. לאחר מכן לחצו על כפתור ה-Options, וסמנו את התיבה לצד "Share files and folders using SMB". סמנו את התיבה לצד שם החשבון שלכם ולחצו על Done. (שימו לב: ההפעלה של SMB היא החלק החשוב ביותר של התהליך כולו, ולכן יש לשים לב שבעתיים בחלק זה של ההוראות). בזה הסתיים התהליך - לפחות עבורי. לאחר שסיימתי אותו, כל מחשבי החלונות שלי הצליחו לראות ברשת את המק. הצלחתי להתחבר למק מ-XP, ויסטה וחלונות 7, ואף לגשת לקבצים לתיקיות באותה קלות כמו ממחשב פי.סי. מבוסס חלונות.
יש ברשותי מדפסת רשת, ומציאתה והתקנתה היו קלים באופן מפתיע באמצעות System Preferences. כאשר בחרתי להוסיף מדפסת, מערכת ההפעלה של המק מצאה אותה ברשת והתקינה את הדרייבר המתאים. בשלב זה כל שנותר לי לעשות זה להדפיס. תענוג!
קלה ככל שתהיה העבודה ברשת באמצעות מק, יש מאפיין אחד של חלונות ויסטה שחסר לי מאוד: ה- Network and Sharing Center, ובמיוחד ה-Network Map, שמצייר מפה של הרשת, מפה הכוללת את כל הרכיבים, ביניהם הנתב עצמו. באמצעות מפה זו ניתן לעבור בקלות בין רכיבים, ולקבל מידע רב על כל אחד מהם. אנשי Mac OS X יעשו בחוכמה אם יכניסו גם הם מאפיין שכזה.
עבור משתמש חלונות, התקנה על מחשב מק של תוכנות שהורדו מהאינטרנט מצריכה זמן הסתגלות, ובתחילה מצאתי את התהליך מבלבל למדי. כאשר הורדתי קבצים, הם התווספו לחלקו הימני העליון של שולחן העבודה, כאילו מדובר על כוננים חדשים, ולא היה ברור כלל מה צריך לעשות בשלב זה. על ידי לחיצה על אחד מהם, הצלחתי להיתקל במקרה בנוהל ההתקנה, אולם לאחר שסיימתי אותו, לא הייתי בטוח כיצד להריץ את התוכנה. בניגוד לחלונות, לא היה שום אייקון חדש על שולחן העבודה, ושום כפתור "התחל" ממנו ניתן לגשת לרשימת התוכנות המותקנות. בסופו של דבר מצאתי את התוכנה תחת תיקיית ה-Applications בכלי ה-Finder, והרצתי אותה משם.
אולם מרגע שלמדתי איך להתקין תוכנות, הדברים עבדו חלק לחלוטין. באופן כללי, כאשר אתם מורידים תוכנה להתקנה על המק, אתם מתקינים בבואת דיסק (disk image) - וזו הסיבה מדוע בתחילה היא מופיעה כאייקון בצורת דיסק על שולחן העבודה. לחצו עליה לחיצה כפולה, ומתוך התיקייה שנפתחת, לחצו לחיצה כפולה על הקובץ בעל הסיומת pkg. בשלב זה אשף מיוחד יסייע לכם בהמשך תהליך ההתקנה. לאחר שהתקנתם תוכנה חדשה, אתם יכולים לגשת אליה מתוך תיקיית ה-Applications, להוסיף אותה לסרגל התחתון של שולחן העבודה ולהריץ אותן משם, או ליצור קיצור דרך (alias בעגת המק) על שולחן העבודה עצמו. בשלב זה ניתן למחוק את בבואת הדיסק על ידי גרירתה אל פח האשפה.
גם עדכון של תוכנות קיימות פשוט בתכלית. מתוך תפריט ה-Apple הראשי, בחרו ב-Software Update, ותגיעו למסך עם רשימת תוכנות לעדכון. כברירת מחדל, כל העדכונים ברשימה יהיו מסומנים להתקנה. הסירו את הסימון לצד עדכונים בהם אינכם מעוניינים, לחצו על כפתור ה-Install, והמשיכו לפעול לפי ההנחיות. במקרים מסוימים, תלוי מה בחרתם להתקין, תתבקשו לאתחל את המחשב. אני ביצעתי בשיטה זו עדכון מ-Mac OS X 10.5.5 ל-10.5.6 והדברים עברו ללא כל בעיה.
כעת, כאשר כל הדברים מוגדרים היטב ומעודכנים, הגיע הזמן לעשות קצת עבודה אמיתית. בכל מה שקשור ליישומים שמגיעים עם מערכת ההפעלה, Mac OS X מביסה את חלונות ללא קושי. חבילת יישומי iLife, הכוללת את iPhoto, iMovie, Garage Band ו-iWeb, טובה בהרבה מכל דבר אותו תוכלו למצוא בחלונות. אמנם לא תזדקקו להם לצרכי עבודה, אבל לשימוש ביתי הם מצוינים.
בהתחשב בעובדה שאני כותב למחייתי, ולעיתים גם עושה שימוש בגיליונות אלקטרוניים ותוכנת מצגות, אני זקוק לחבילה של תוכנות משרדיות, והמק אינו מגיע עם חבילה שכזו. כיוון שה-Air אינו מחשב זול, ולאור מחירן הגבוה של תוכנות מסחריות, החלטתי לנסות, עד כמה שאפשר, להסתדר עם פתרונות חינמיים.
אפל מציעה חבילת תוכנות משרדיות, iWork '09, במחיר סביר של 79 דולר (או 49 דולר אם הזמנתם את החבילה מראש עם המק החדש), אולם אני החלטתי כאמור ללכת על האלטרנטיבה החינמית. בעבר כבר עשיתי שימוש בגרסאות הלינוקס והחלונות של OpenOffice.org, והחלטתי לתת צ'אנס גם לגרסת המק. כצפוי, היא הייתה ברורה, פשוטה לשימוש, והציעה את כל המאפיינים להם הזדקקתי, הן לכתיבה, הן לגיליונות אלקטרוניים, והן למצגות.
ואז גיליתי את NeoOffice, חבילת תוכנות משרדיות בקוד פתוח המבוססת על OpenOffice.org. חבילת NeoOffice כוללת מספר מאפיינים מיוחדים למק שאינם קיימים ב-OpenOffice.org, כמו למשל פלטות צפות (floating palettes), היכולת לעשות שימוש במשטח העקיבה (trackpad) לשם זום-אין וזום-אאוט, כמו גם סט רחב יותר של תפריטים פעילים כאשר אין שום קובץ פתוח. מצאתי את עצמי משתמש ב-NeoOffice יותר מאשר ב-OpenOffice.org, אולם שתי החבילות בהחלט ברמה גבוהה, ואין שום צורך לרכוש מוצר בתשלום.
שתי החבילות יודעות לעבוד עם הפורמט של מיקרוסופט אופיס, כולל מסמכי docx, כך שאין גם שום בעיית תאימות של קובצי וורד. שתיהן יודעות לזהות סימוני פורמט מיוחדים (markup) של וורד, ולהיפך, תוכנת וורד יודעת לזהות סימונים מיוחדים הן של OpenOffice.org והן של NeoOffice.
באופן אישי נתקלתי רק בשתי בעיות תאימות קטנות. קודם כל, למרות שיכולתי לקרוא הערות שהוכנסו למסמכים, לא יכולתי להוסיף הערות משלי - את המאפיין הזה לא הצלחתי למצוא בשום מקום. (האפשרות להוסיף הערות עשויה להיכלל בגרסת OpenOffice 3.1, כאשר זו תשוחרר). שנית, בשתי החבילות ישנו באג קטן הקשור למספור העמודים של מסמכים שנוצרו בוורד. אם אתם יוצרים מסמך שמספר העמוד הראשון שלו גדול מאחד (למשל, אם אתם כותבים ספר, ורוצים להתחיל פרק חדש בעמוד 24), הן NeoOffice והן OpenOffice.org לא יצליחו להתמודד עם מצב זה, וימספרו מחדש את המסמך, כאשר מספר העמוד הראשון יהיה 1. מצאתי גם חוסר התאמה קל בין OpenOffice.org לבין NeoOffice. בזה האחרון, צירוף המקשים Command-Delete מוחק אחורנית מילה אחת, בעוד בראשון הוא מוחק את שורת הטקסט כולה.
בכל מה שקשור לדפדפני אינטרנט, ניסיתי גם את פיירפוקס של מוזילה וגם את ספארי של אפל (את גרסת הבטא של ספארי 4.0), ומצאתי שספארי מהיר קצת יותר, וכולל כמה וכמה מאפיינים מגניבים, כמו למשל הצגה פנורמית של תמונות ממוזערות של האתרים המועדפים. גם ספארי וגם פיירפוקס עובדים היטב עם Foxmarks, תוסף שמאפשר למשתמש לסנכרן את האתרים המועדפים שלו בין כמה מחשבים שונים. Foxmarks עובד גם עם אינטרנט אקספלורר, כך שיכולתי להשתמש בכל דפדפן על כל מחשב, ועדיין האתרים המועדפים שלי היו מסונכרנים בין כולם. בצורה זו יכולתי גם לעבור בין הספארי לפיירפוקס על המק ללא שום בעיה. הייתי גם מרוצה לגלות שהמק תומך בתוכנת ה-Windows Live Sync של מיקרוסופט, המאפשרת למשתמשים לשמור על סנכרון של קבצים ותיקיות בין כמה מחשבים. בצורה זו, יכולתי לערוך את המסמכים על המק, והם היו מסונכרנים באופן אוטומטי מול הפי.סי., ולהיפך.
משתמשי חלונות יהיו מבולבלים בתחילה ממאפיין אחד כלל-מערכתי ומטריד למדי הקשור ליישומים: סרגל התפריטים של היישום נפרד לחלוטין מהחלון שלו, וחי לו בחלקו העליון ביותר של שולחן העבודה. לכן, לדוגמה, אם אתם עובדים במסגרת תוכנה כלשהי, והחלון אינו מוגדל באופן מקסימלי, לא תוכלו למצוא את סרגל התפריטים בחלון של התוכנה עצמה, אלא תצטרכו לנדוד לחלקו העליון של שולחן העבודה. מה שמטריד אף יותר הוא שכאשר תמזערו את התוכנה, התפריט שלה יישאר פתוח בחלקו העליון של המסך, אפילו שייתכן שאתם מביטים כבר על תוכנה אחרת לגמרי. לדוגמה, עבדתי עם NeoOffice, ובשלב כלשהו מזערתי אותה, אבל התפריט שלה נותר פעיל, אפילו שמולי על המסך היה בכלל פיירפוקס (החלון של פיירפוקס היה מתחת לזה של NeoOffice). נכון שמיד כאשר הקלקתי על הדפדפן, התפריט שלו הפך פעיל, אבל מעולם לא ממש הצלחתי להתרגל לצורת עבודה זו, ומצאתי אותה מבלבלת ביותר.
** בחלקו השלישי והאחרון של הפרויקט, ישתף אתכם גראלה בבעיות המקלדת שחווה, יתנסה בהרצת חלונות על המקינטוש, ויידרש להכריע: מי המנצח הגדול, ולאן הולכים מכאן **
• הירשמו לניוזלטר שלנו
• עקבו אחרינו בטוויטר
• רוצים להיות חברים שלנו בפייסבוק?