 |
איך שלא מסתכלים על זה, מייסד מודו דב מורן הוא כוכב. וכדרכם של כוכבים הוא מושך לא רק גילויי הערצה אלא גם לא מעט אש. מי שיאסוף את הטוקבקים מן הכתבות על מורן ומודו ויסחט אותן, יוכל למלא חבית שלמה בתערובת ארס וחוסר פירגון. את חלקן אפשר לייחס לאופי הישראלי אבל גם למורן יש חלק לא מבוטל באחריות לכך.
בניגוד להשקות של מוצרים טכנולוגיים מהעולם, להן קודם גל שמועות ומייד לאחריו חשיפה, ההשקה של מודו, משלב ההכרזה השאפתנית ועד ההשקה בעוד שבוע בסלקום היתה מן הארוכות שידע עולם הטכנולוגיה. זה היה יותר מדי עבור מוצר שמתיימר להגדיר מחדש את התפיסה שלנו לגבי מהו מכשיר טלפון סלולרי.
במקום מכשירים סלולריים שהולכים ונעשים משוכללים ומורכבים מדור לדור - מודו מציעה תזקיק של סלולר - מכשיר זעיר, קליל ולא יקר, שמשמש לדיבור בלבד. את הלב הסלולרי הזה יוכלו הצרכנים לשלב במארזים בעלי פונקציונליות שונה. ההפרדה הזו, על פי החזון של מורן, אמורה להקל עלינו לנדוד עם מאגר זכרונות אחד ומספר אחד בין מכשירים בקלות, ומבלי לקרוע את הכיס. למשל ללכת לעבודה עם מארז (ג'קט) של טלפון חכם, לעבור דרך חדר הכושר ולהכניס את המודו לג'קט של נגן מדיה ולצאת בלילה למסיבה רק עם המודו עצמו תחוב בכיס הקטן של הג'ינס. אבל לצרכנים שרגילים לסיפוקים מידיים, השנה וחצי בה ההבטחה הזו נמרחה ולא הפכה למשהו מוחשי שאפשר להחזיק ביד, היתה הרמה ארוכה להנחתה.
מורן מתנהג כמו כוכב ומדבר כמו כוכב ובהתאם זכה ליחס של כוכב, אולם החשיפה הזו היתה לו לרועץ. ככל שהלך ונדחה מועד ההשקה של מודו הלכו ורבו ביטויי הספקנות באשר לסיכויי ההצלחה של הסלולרי המהפכני, ובסיכוייו של מורן לעמוד בהבטחתו להפוך לחברה שמוכרת במיליארדים. מכתבה לכתבה, על דחיות, פיטורים בחברה ועם חוסר הבהירות לגבי הצלחתה לשווק את המכשיר למפעילות סלולר בעולם הטוקבקיסטים רק הלכו והפכו רעים יותר ויותר.
במקום חגיגה גדולה, כמו זו שראינו עם השקת הדור הראשון והשני של האייפון, מודו מגיעה לשעת השי"ן עייפה וחבולה. וחבל שכך. כי עם כל הציניות, חוסר הפירגון והספקנות - הסלולרי הזעיר של מודו עוד באמת עלול לחולל מהפכה.