04.08.09 | 15:17
הפסקת קפה או הפסקת פרסומות?
רשתות בתי הקפה החליטו להכניס פרסומות לגלישה ברשת האלחוטית שלהן. הן לא מבינות שמדובר בפגיעה בשירות בסיסי, שאף לא ברור אם היא חוקיתInternet
 |
Internet
בשנת 1986 התקבל חוק בנינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים) בכנסת. בבסיסו קובע החוק כי "מי שמנהל או מחזיק, בין כבעל ובין באופן אחר, מסעדה, בית אוכל, בית קפה או מקום כיוצא באלה שבו מוגש אוכל, יגרום לכך שיוגש לכל לקוח קנקן מי שתיה צוננים, ללא תשלום" (סעיף 3). החוק עצמו מראה את החשיבות של מים לא רק למקבל שירות אלא גם לאזרח. כל אחד רשאי לבקש מים צוננים בכל בית קפה, וזה חייב להגישם, גם אם אינו מרוויח על כך. הרעיון היה לאזן בין העלות המזערית והשולית של המים הצוננים לבין התועלת הרבה לחברה.
ישנם דברים נוספים שהם אינהרנטים לשירות בבית קפה: שירותים, מזגן, מקומות ישיבה ועוד. שהרי אלמלא אלו, היה הלקוח מוותר על בית העסק הספציפי הזה ועובר למקום אחר. דמיינו בית קפה שהיה דורש תשלום בעבור השימוש בשירותים או במיזוג האוויר. כאשר דווח שרשתות בתי קפה מסוימות יתחילו לחייב לצפות בפרסומות במהלך גלישה חינמית ברשת האלחוטית שלהן (מדובר בפרסומות שבסופן תופיע על המסך "שאלת בקיאות" לגביהן), לא ממש הבנתי מה הביג דיל. היזם אריק פריימובץ' הבהיר זאת היטב: "אני מציע לכל בעל בית קפה שחושב שזה רעיון חכם, שפעם ברבע שעה המלצרים שלו (או הוא עצמו) ייגשו ללקוחות וישאלו אותם מס' שאלות טריוויה קצרות - מי שלא ידע לענות ייקחו לו את החלק של ההזמנה שהוא עדיין לא הספיק לאכול/לשתות".
אלא שלא רק האלמנט האתי קיים כאן. חוק התקשורת אוסר על התערבות במשלוח מסרי בזק ומסביר כי מי ש"מפריע, מונע או מעכב את המשלוח או המסירה של מסר בזק בכל דרך שהיא", דינו מאסר שנה. האם התערבות כלשהי בתכנים יכולה להיחשב לכזאת? הודעת משרד התקשורת לאחרונה כי היא מחייבת ספקיות טלפוניה לנייטרליות רשת מראה לפחות את הפרשנות שלה לסעיף הזה (או לחוק בכלל). מי שמספק אינטרנט, גם אם הלקוח "מסכים" לחסימה של חלקים ממנה, לא יכול לחסום ללקוחות גישה (סלקום, אגב, טוענת שאין להם חובה חוקית לנייטרליות).
ומה מבדיל בין רשת "קפה קפה", שאחת לשעה תבקש ממני לעבור מבחן בקיאות על פרסומות לבין סלקום שתחסום אותי מסקייפ? אותה סלקום, אגב, ניסתה מודל דומה בו לקוחותיה יצפו בפרסומות תמורת זיכוי לשיחות. אך המודל של "שירותים תמורת פרסומות" לא יכול לעבוד כאשר ההנאה מהשירות נפגעת על ידי פרסומות. דמיינו מצב בו באמצע כתיבת דואר אלקטרוני, ישר אחרי לחיצת ה-Send, יפנה שירות הדואר לעמוד אחר, שלא מטפל בבקשת הדואר מכיוון שהסתיימה השעה הקצובה בה מותר לגלוש. האם אז תהיה ספקית האינטרנט חסינה מנזק? אני בספק.
גם בטלוויזיה המסחרית וגם באתרי האינטרנט הישראלים בהם יש יותר מדי פרסומות משתדלים בדרך כלל לא למנוע את חווית הגלישה. גם כאשר "האתר בטעינה" נפגעת חווית הגלישה בצורה מינורית, יחסית. אבל במקרה המדובר של רשתות הקפה והפרסומות שלהן - הופכת הישיבה בבית הקפה ללא נעימה. תפקוד הרשת האלחוטית הוא מהשיקולים שאני בהחלט לוקח בחשבון כשאני מחליט באיזה בית קפה לשבת, יחד עם מיקומו, האוכלוסיה שנמצאת בו וטעם הקפה והאוכל.
יהונתן קלינגר הוא עורך דין בתחומי הטכנולוגיה, זכויות יוצרים, קוד פתוח, פרטיות וביטוי. הפוסט פורסם במקור בבלוג שלו.