המשרד לביטחון פנים יוזם הקמת מערך טכנולוגי של מצלמות אבטחה בערים. בעתיד צפויה פריסתן של מאות מצלמות אבטחה באזורי מסחר ותעשייה, אזורי מגורים, אזורי בילוי, מוסדות חינוך וציבור, צמתים ראשיים, גינות ציבוריות ופארקים בכ-80 ערים בישראל. ג'ימי שוורצקופף, מנכ"ל חברת המחקר STKI, העריך בשיחה עם TheMarker כי עלויות ההקמה של מערכות האבטחה העירוניות עשויה להגיע לכחצי מיליארד שקל, "בהערכה שמרנית מאוד". מהמשרד לביטחון פנים נמסר כי ההערכה הכספית מבוססת על עלויות של פרויקטים שכבר נעשו, כמו בירושלים, אך אינה מדויקת כי לכל רשות צרכים אחרים.

לפני כשבוע פירסם המשרד לביטחון פנים מכרז לייעוץ וליווי של הפרויקט. בין החברות הישראליות שצפויות לגשת למכרז לפריסת מערכי האבטחה, שצפוי להתפרסם בעוד כמה חודשים, נמנות חברות הפיתוח ורינט ונייס, לצד חברות המתמחות בפריסת תשתיות תקשורת ומחשוב דוגמת בינת תקשורת, מלם-תים ומוטורולה ישראל. שתי האחרונות אף התמודדו במכרז בהיקף של כ-350 מיליון שקל לפריסת מערך מצלמות אכיפה בכבישי ישראל, בו זכתה לבסוף מלם-תים.

במסיבת עיתונאים שנערכה אתמול, אמר שלמה איזנברג, מנהל העסקים הראשי של מלם-תים כי "העולם הולך לכיוון של שליטה ופיקוח בעזרת מצלמות. אין כיום חברות רבות שמביאות את המומחיות הנדרשת לביצוע של פרויקט שכזה", ציין איזנברג, שהוסיף כי הצלחה בפרויקט המצלמות בכבישי ישראל תוכל למנף את מלם-תים גם מחוץ לגבולות המדינה. המהלך הוא חלק מתוכנית "עיר ללא אלימות" שיזם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. חברת הייעוץ שתיבחר במכרז, תגבש את התנאים להשתתפות במכרז להקמת המערכות, שצפוי להתפרסם כמה חודשים לאחר בחירתה. לדברי המשרד לביטחון פנים, יעדיה של התוכנית הם "יצירת הרתעה וכן כלי פיקוח, בקרה ואכיפה לגורמי הביטחון העירוניים וגורמי משטרת ישראל.

מטרה נוספת היא יצירת תשתית שתאפשר איסוף מידע, ניתוחו והפצתו לגורמי אכיפת החוק הנוגעים בדבר. בנוסף, המערכת תאשר צילום וזיהוי ברמה המאפשרת איסוף ראיות ויכולת התערבות בזמן אמת לצורך סיכול ומניעת אלימות, עבריינות והפרות סדר ציבורי". במשרד לביטחון פנים הדגישו כי "המערכת לא תפגע בצנעת הפרט ובדרישות החוק". למעשה, כבר כיום פרוסים במספר ערים בישראל מערכי מצלמות אבטחה המנוהלים ממרכז בקרה עירוני. ב-2008 סיימה עיריית נס ציונה פריסה של כ-300 מצלמות אבטחה ברחבי העיר. בעקבות הפרויקט הודיעו גם הערים לוד וטייבה כי בכוונתן לבצע פרוייקט דומה. לאחר הפעלת המערכת ציין מפקד מחוז מרכז במשטרה דאז, ניצב ניסים מור, כי פריסת המצלמות הביאה לירידה של כ-50% ממעשי הפשיעה בעיר ועל עצירה כמעט ומוחלטת של מעשי ונדליזם בעיר.

פרויקטים דומים בוצעו באילת ובחיפה. למרות הנתונים החיוביים, סוגיית האבטחה באמצעות מצלמות עדיין מעוררת מחלוקת ואין הסכמה לגבי האפקטיביות של מצלמות האבטחה במלחמה נגד פשיעה. לפי נתוני הסקוטלנד יארד, ב-2008 סייע מערך המצלמות העירוניות הפרוס בבריטניה, בפענוח של כ-3% בלבד מהפשעים שבוצעו באזורים ציבוריים בבריטניה. הבעיות העיקריות בשימוש במערכות נוגעות ליכולת השימוש בהן לצורך זיהוי הפושעים, ולקבילותן של התמונות, המטושטשות על פי רוב בבתי המשפט.

---

פרשנות: מכה נוספת לפרטיות / מאת עומר טנא

מבחינה אינטואיטיבית, נראה שמצלמות אבטחה מגבירות את הביטחון. איזה עבריין יחשוב לחטוף תיק, לפרוץ למכונית או חלילה לרצוח, אם מופנית אליו עדשה? אלא שמומחי אבטחה רבים סבורים שהאינטואיציה מטעה. המצלמות אינן מרתיעות, וגם יעילותן ככלי לתפיסת עבריינים שנויה במחלוקת.

כפי שמעידות התמונות ממצלמות האבטחה בדובאי, מי שרוצה לבצע פעולה לא חוקית נוטה לעשותה גם אל מול צבא שלם של מצלמות. המצלמות סטטיות והתגובה של המשטרה לתמונות המופיעות בהן איטית. למי שנקלע למצוקה ורואה מצלמה בסביבה, לא מומלץ לחכות שיגיע שוטר להצילו. אם המשטרה רוצה להגביר את תחושת הביטחון, עליה לפרוס שוטרים - לא מצלמות. המצלמות לא ייחלצו לעזרתנו ולא יצילו אותנו מפגיעה.

לפרויקט הנרחב של המשרד לביטחון פנים יש כמובן השלכות מרחיקות לכת על הפרטיות. אט אט מתהדקת האחיזה של מדינת המעקב על חיינו. ראשית, איסוף וגישה לנתוני תקשורת. שנית, מאגר תמונות ביומטרי. וכעת, גם מצלמות אבטחה בחוצות העיר. מה שהיה בעבר פרטי, הופך למתועד ונאגר בידי הרשויות. האנונימיות שממנה נהנינו במרחב הציבורי נשחקת.

שאלה משפטית נכבדת היא האם הפרויקט עומד בדרישותיו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק מקנה מעמד חוקתי לזכות לפרטיות ומחייב חקיקה על מנת לפגוע בה. פריסה נרחבת של מצלמות, ללא איזונים ובלמים המפורטים בחוק וקובעים למי תותר הגישה לחומר ולאיזו תקופה מותר לאגור אותו, בעייתית ומחייבת עיון מחדש.

הכותב הוא מרצה הוא למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל