ההחלטה לאפשר לעובדים לכתוב בלוג באתר רשמי של חברה מסחרית אינה קלה עבור כל מנכ"ל. החשש הוא שעובדים-בלוגרים - לאו דווקא מיומנים בכתיבה, ושאינם מורגלים בחשיפה תקשורתית - יכתבו משהו שעלול להזיק לתדמיתו של הארגון.

זהו חשש טבעי וסביר. אך בארה"ב חברות גדולות רבות מחליטות להקים בלוגים עסקיים, בידיעה שזו שיטת תקשורת יעילה וחיובית לארגון, גם אם היא כוללת ספיגה של ביקורת מפי גולשים.

בישראל התחום עדיין בחיתוליו. בכירי ארגונים שנשאלו בעניין אמרו כי הם פתוחים לביקורת, מוכנים להיחשף ולחשוף את חלקיו הפנימיים של הארגון ורואים בבלוגים ארגוניים פלטפורמה שהתועלת שבה רבה על החסרונות. אך המבחן האמיתי יהיה ביום שבו פוסט מסוים בבלוג של עובד יעורר רעש, וידליק אש מהסוג שארגונים מנסים בכל מאודם להימנע ממנה.

אש כזו יכולה להידלק כתוצאה מעובד שיודה בבלוג בבעיה פנים ארגונית שקיימת בחברה. מקור אחר לבעיה עלול להיות עובד שירשה לעצמו ללכת קצת רחוק מדי - לטעמם של ראשי החברה - בחשיפה האישית שלו בבלוג, חשיפה שאולי המנהלים ירגישו שלא בנוח ביחס אליה.

אלו יהיו ימי מבחן למנכ"לים באותן חברות, בכל הקשור לפתיחות ולתקשורת דו-סיטרית עם הגולשים. מרביתם הרי מנהלים ותיקים, רובם מעל גיל 45, שגדלו בסביבות ניהול אחרות לגמרי. הם רגילים לשלוט במידע, לנתב אותו כרצונם, וההיכרות שלהם עם הדינמיקה של האינטרנט בכלל, ועם עולם הבלוגים בפרט, לרוב אינה מעמיקה. הם אולי ראו כמה מצגות שעוסקות בעניין, ושמעו שזה העתיד בתחום הקשר עם הצרכן. אבל כמה מהם באמת מכירים את הבלוגספירה, עולם הבלוגים שאליו הם נכנסים כעת?

בבוקר שבו יקום מנכ"ל של חברה ויראה פוסט של עובד שבו כתובים דברים שמפריעים לו, הוא יכול לעשות אחד משני מהלכים: להורות להוריד את הפוסט מהאוויר; או להבין שכל עוד מדובר בטקסט חוקי, עליו להשלים עם כך שזה חלק מעולם הבלוגים. בלוגרים שמקבלים ביטוי אישי מעל גבי במה ציבורית-מסחרית מחייבים את המנהל להשלים גם עם טקסטים של עובדיו שאינם לרוחו.

עוד בנושא - חברות ישראליות פותחות בלוגים ארגוניים; בלוגרים מצליחים בעולם מרוויחים סכומי ענק; האם ניתן לבטוח בבלוגים ארגוניים?; הבלוגים הרשמיים של מיקרוסופט