מנינגיומה, על פי האתר infomed.co.il: "גידול, בדרך כלל שפיר, שמתפתח מקרומי המוח. הוא מתפתח לאט, וגורם לתסמינים על ידי לחץ על רקמת העצב. במוח הוא יכול לגרום לאפילפסיה מוקדית ולנכות נוירולוגית מתקדמת. בחוט השדרה הוא גורם לשיתוק פלג גוף תחתון". האתר מספק גם תמונה: חתך CT של מנינגיומה מוחית, עם חץ המצביע על המיקום המדויק של הגידול.

עד לפני שנים אחדות מנינגיומה היתה בבחינת קוד הידוע כמעט באופן בלעדי לרופאים. לאחר בדיקת סי-טי אם-אר-איי היה הנבדק מקבל טופס עם האבחנה, כתובה באותיות לטיניות, לא תמיד ברורות. כל מה שיכול היה המטופל לעשות הוא למסור את הטופס לרופא, שהיה מודיע לו על הטיפול. כיום מושגים רפואיים איבדו הרבה מהילתם המסתורית: צריך רק להקיש את המלה בגוגל כדי לקבל אלפי תוצאות, ובהן הסברים מפורטים ובהירים על הסימפטומים וההשלכות.

בשבוע שעבר ביקר חולה מבוהל במרפאתו של הפרופ' אבינועם רכס, נוירולוג בבית החולים הדסה בירושלים, וראש הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית. "הוא עבר בדיקת סי-טי, ובתוצאות היה כתוב שיש לו מנינגיומה", אומר רכס. "הוא נכנס לחרדות קשות אחרי שקרא על זה באינטרנט. לא ידע בכלל מה עושים עם זה. הייתי צריך להסביר לו שברוב מוחלט של המקרים זה לא מסוכן".

לדברי רכס, מקרים כאלה מתרחשים בכל יום, לו ולרופאים אחרים. "באים אלי חולים מוכנים לפגישה", הוא אומר, "ואתה צריך להתמודד לא רק עם הסימפטומים של המחלה, אלא גם עם ההצעות והדעות של החולים. לפעמים חולה אומר לי: 'ד"ר, למה רשמת לי את התרופה הזאת, אני רואה שיש לה תופעות לוואי'. בזכות האינטרנט החולה יותר אינטליגנטי, יודע יותר. ואם לא הוא, אז הילדים שלו".

נשים צעירות שואלות

רופאים רבים מבינים שדפוס היחסים המסורתי בין הרופא למטופליו השתנה באופן מהותי בהשפעת האינטרנט. לפי מחקר שפורסם לפני חודשים אחדים על ידי חברת המחקר האריס אינטראקטיב, 84% מכלל המבוגרים ברשת מחפשים מידע בנושאים רפואיים. מקורות המידע הם מגוונים - החל בכתבות בנושא בריאות, דרך ערכים בוויקיפדיה, וכלה בפורומים של ייעוץ רפואי.

רכס מודה שבמקרים מסוימים לחולים שביצעו תחקיר מעמיק באינטרנט יש ידע רב יותר על מחלתם מאשר לרופא עצמו. יותר מכך: לדבריו, מחקרים מצביעים על כך שב-20%-30% מהמקרים, חולים משנים את החלטותיו של הרופא על בסיס המידע שהם מביאים. "כנוירולוג, אני אמור להכיר לפחות 50 מחלות שונות, ואת כל החידושים באפיון ובטיפול. החולה צריך להכיר רק מחלה אחת - המחלה שלו. הוא בודק באינטרנט, ולפעמים הידע שלו טוב יותר מזה של הרופא. חולים באים למרפאה עם דפים שלמים מהאינטרנט. שיווי המשקל הופר - לא רק ברפואה אלא גם בתחומים אחרים של מומחיות".

מי הם המשתמשים הקבועים של אתרי הרפואה? מחקר שהתקיים באחרונה בישראל, בראשות הד"ר שלמה וינקר והד"ר מיכאל ויינפס מאוניברסיטת תל אביב, ניסה לאפיין את הפרופיל של משתמשי פורטלים של שאלות ותשובות בנושאי רפואה. החוקרים בדקו כ-1,000 שאלות של משתמשי הפורטל הישראלי doctors.co.il, ולקצתם אף שלחו שאלונים. הממצאים: הגיל הממוצע של המשתמשים צעיר יחסית - 31.8. 63% היו נשים. הפניות הנפוצות ביותר היו בנוגע למחלות מדבקות (7.3%), פיענוח תוצאות של בדיקות ויטמין B12 (3.2%) ופענוח של תוצאות ספירת דם (2.9%).

"הרופאים היום מאוד עמוסים, ואין להם זמן לענות לכל השאלות של המטופל", אומר הד"ר יוליאן ינקו, מנהל מרפאה לבריאות הנפש ברחובות ומנהל פורום על פסיכיאטריה ב"רשת רפואה". "אתרי הרפואה והפורומים ברשת נותנים תוספת של מידע שחסר. לפעמים חולה פונה אלי ואומר: 'התור הבא שלי הוא בעוד חודש וחצי, ורציתי לקבל ייעוץ לפני זה'".

בלי גישה פטרונית

מקורות המידע החדשים נותנים כוח בידי המטופל, כך שהוא אינו נתון עוד לגחמותיו של רופא בודד. הכללים והנהלים שלפיהם התנהלה הרפואה במשך שנים נפרצים ומשתנים. לדברי רופאים, קורה לא אחת שחולים מתוודעים באינטרנט לתרופות שאינן כלולות בסל התרופות, הם מבקשים לקבל את התרופה, והרופא נותר נבוך. לפני חודשים ספורים פורסם כי חולי סרטן בבריטניה, שאינם זכאים לתרופות החדשות במסגרת שירותי הבריאות בבריטניה, החלו להזמינן באופן ישיר באינטרנט מקנדה, לעתים ללא ידיעת רופאיהם.

אך לא רק הרופאים מאבדים מביטחונם בשל התרחבות הידע הזמין לחולה. לעתים המטופל עלול למצוא את עצמו מוצף במידע מפורט, שאין לו דרך להתמודד עם משמעויותיו. "כשמדובר בבריאות, לא תמיד המידע תורם להרגעת החרדה", אומר הד"ר ינקו, "אם יש לי התלבטות בנוגע למה שאמר לי יועץ המס, אני יכול להיכנס לפורום, לשאול שאלה, ובדרך כלל לא ייגרם לי נזק. אבל אם יש לי נפש רגישה, אני לוקח תרופות, ומתחיל להיכנס לכל מיני פורומים של פסיכיאטריה - זה יכול לגרום לתלות, ואני עלול לקבל תשובות שיפגעו בי".

הד"ר רכס מגדיר את הבעיה כ"סייבר-כונדריה". לדבריו, "חולה הולך לאינטרנט, קורא על מחלות שאין לו ופתאום נדמה לו שהוא סובל מכל מיני דברים. חולים עלולים לאבד שיווי משקל. כל הזמן מגיעים אלי חולים שבטוחים שהם סובלים מכל מיני מחלות שבכלל אין להם, רק כי הם קראו עליהן ברשת".

לדברי הד"ר ינקו, בעקבות התנסויות שהיו לו כמנהל פורום רפואי הוא למד להיזהר מתלות יתר של החולים במידע שהם שואבים מהרשת. הבעיה חמורה במיוחד בפורומים לפסיכיאטריה, אך גם בתחומים רפואיים אחרים. "יש אנשים ששולחים שאלה עשר פעמים ביום. בכל פעם אני עונה קצת, ובסופו שלח דבר נוצר קשר של תלות", הוא אומר. "הם שואלים עוד ועוד פרטים. לפעמים הידיעה מרגיעה, אבל לפעמים זה אסון. למדתי מהניסיון לזהות מקרים כאלה, ולהימנע מזה כבר בשלב ראשוני. אני מסביר שזה קשר וירטואלי, ושבעצם אין לי תחושה ממשית לגבי המצב של המתלונן".

המצב שממנו נזהר ינקו במיוחד הוא התערבות בטיפול, שתפגע בקשר שבין המטופל לרופא הקבוע שלו. "היה לי מקרה של מישהי מאילת ששלחה לי שאלה. עניתי לה מאוד יפה, והיא המשיכה לשלוח שאלות. אחרי חמש פעמים היא הודיעה לי שהיא הפסיקה לקחת את התרופות ואת הטיפול אצל הפסיכיאטר שלה. זה מצב מאוד לא רצוי. אם למטופל יש פסיכיאטר קבוע, והוא פונה אלי בלי שאני מכיר אותו, אני עלול להגיד לו משהו שונה לגמרי ממה שהפסיכיאטר הקבוע שלו אמר, וזה יפגע בקשר ביניהם. לכן אני משתדל לתת מידע קצת עמום".

למרות הקשיים שיוצרים מקורות המידע החדשים, הד"ר רכס סבור שהגדלת המודעות של המטופלים היא התפתחות חיובית. "יכול להיות שיש רופאים שמרגישים איום על המעמד שלהם, אבל לי זאת לא נראית בעיה", הוא אומר. "הרופא צריך לכבד יותר את החולה ואת הידע שיש לו, ולוותר על הגישה הפטרונית. התפקיד של הרופא צריך להשתנות - הוא צריך לעזור לחולה להתמודד עם המידע. לפעמים חולים קוראים כל מה שאפשר באינטרנט, ובסוף חוזרים אלי מבולבלים ואומרים: 'אנחנו יודעים, אבל אנחנו רוצים שאתה תחליט בשבילנו'".