![]() | ![]() |
|


האם הטכנולוגיה המקוונת היא חבר או אויב? זה לא העניין | צלם: sxc
מאת רוברט רייט
לטובתכם, שימו לב לכתבה הזו. אל תחשבו על מה שקורה בפייסבוק שלכם או על תיבת הדואר הנכנס. אל תקליקו על המודעה בצד או על אחד הלינקים למטה. אל תלחצו אפילו על לינקים בתוך המאמר.
חוסר היכולת להתמקד - הכניעה להסחות דעת דיגיטליות - יכול לגרום לכם לצאת מדעתכם, חושש ניקולאס קאר, מחבר הספרThe Shallows, "הרדודים". לכל הפחות, היא יכולת לגרום לכם לאבד חלקים קטנים מדעתכם. האינטרנט, לדבריו, "גוזל אט אט את היכולת שלי להתרכז ולהרהר". הוא לא לבד בחשש הזה. מאז יציאת הספר שמענו די הרבה הרהורים לגבי האם הטכנולוגיה המקוונת היא חבר או אויב, טובה או רעה עבור המוח שלנו.
אבל אולי מונחי הוויכוח - טוב לנו או רע לנו? - הם סימן שאנחנו מפספסים את הנקודה. אולי הדבר החשוב לגבי אבולוציה טכנולוגית הוא שאנחנו לא העניין פה. אולי העניין הוא משהו גדול מאיתנו - אולי משהו גדול ונפלא, אולי משהו גדול ומפחיד, אבל כך או כך משהו ממש גדול. אל תבינו אותי לא נכון. אני מצטרף לשאר בני האדם בכך שאני מחשיב את טובתה של האנושות - ואת טובתו של אדם אחד במיוחד - כחשובה מאוד. אבל אם אנחנו הולכים ליישב בין שגשוג אנושי והתקדמות הטכנולוגיה, כדאי שנבין לאן מתקדמת הטכנולוגיה. בסתיו הקרוב יפורסם ספר שמבטיח לסייע לנו: What Technology Wants, "מה טכנולוגיה רוצה", מאת קווין קלי - מי שצופה בטכנולוגיה מזה זמן רב וסייע להקים את מגזין וויירד, ואף שימש כעורך בפועל של המגזין בימיו הצעירים והחדים.
אל תתנו לכותרת ספרו של קלי להבהיל אתכם. הוא מבטיח שהוא לא חושב שהטכנולוגיה תבונית - לפחות, "לא כרגע". בינתיים, הוא אומר, "רצונותיה המכניים של הטכנולוגיה אינם הרהורים שנשקלו בזהירות אלא יותר נטיות". אז תרגעו, ככל הנראה נותרו לנו עוד כמה שנים לפני שקיאנו ריבס יוכנס לתא דמוי רחם על ידי אדונינו הרובוטים המשתמשים בבני אדם כסוללות. ובכל זאת ראוי לציין שלפני שריבס שיחק את התפקיד ההוא ב"מטריקס", מפיקי הסרט נתנו לו עותק של ספר קודם של קלי, Out of Control ("לא בשליטה"), כהכנה. וקלי אכן אומר ב"מה טכנולוגיה רוצה" שהטכנולוגיה נעשית דומה יותר ויותר "לאורגניזם מאוד מסובך שהולך אחרי הדחפים שלו באופן תדיר".
טוב, אני לא יודע מה לגבי החלק של ה"דחפים", אבל זה נכון שהטכנולוגיה אורגת את בני האדם אל תוך רשתות אלקטרוניות הדומות למוחות גדולים - תאגידים, קבוצות תחביבים מקוונות, ארגונים לא-ממשלתיים נרחבים. ובאופן אישי אני חושב שזה לא בלתי נתפס לדבר על זה שאנחנו הופכים, יותר ויותר, לנוירונים בסופראורגניזם ענקי. אין ספק שלצופה מהחלל החיצון, שמביט על עליית האינטרנט, ייסלח אם הוא חושב עלינו כך. למעשה, תרחיש הסופראורגניזם הוא, במובן מסוים, פשוט הצד השני לאותו מטבע של הניתוח שמוצע על ידי קאר וטכנו-סקפטיים אחרים. בתור התחלה, שימו לב שהטכנולוגיות החדשות - על אף שהן זוכות ללעג מצד הסקפטיים הללו על שהן שוחקות את הקשרים החברתיים הפשוטים של העבר - יוצרות קשרים חברתיים חדשים. אנחנו לא רק מתמודדים עם פיתויים הרחק מבני משפחתנו והשכנים מעבר לכביש על ידי המכונות. אנחנו מקבלים את הפיתוי הרחק מהם על ידי אנשים אחרים - גולשים בפייסבוק, בתיבת הדואר הנכנס, כותבי מאמרים על סופראורגניזמים ענקיים.
וכפי שציין באחרונה הסופר סטיבן ג'ונסון, הקישורים החברתיים הללו אמנם מסיחים את הדעת עד כדי כך שקשה להתמקד במשימה כלשהי לאורך זמן, אבל הם גם יוצרים שכבה חדשה של יעילות. בשעה נתונה של חוסר מיקוד, אתם עשויים: 1. לבדוק את האימייל שלכם ולקבל מידע חיוני מעמית לעבודה כמו גם אישור לארוחת צהריים עם חבר; 2. לבדוק את פייסבוק ולהיות מופנים על ידי חבר למאמר הקשור לנושא פוליטי קרוב ללבכם, תוך חיטוט קל באתר של קבוצה שעוסקת בנושא הזה ומספקת לכם ערוץ לאקטיביזם; 3. כן, לבזבז קצת זמן בקריאה של משהו משעשע או בצפייה בסרטון שכזה. אבל שעשוע הוא לא המצאה חדשה. האיזון הוא בכך שטכנולוגיה מאפשרת לאנשים להתקשר עם יותר ויותר משתמשים החולקים איתם עניין מקצועי או בלתי מקצועי. וזהו השלב - השלב החברתי - שבו השכבות החדשות של היעילות שוכנות בכם. העובדה שאנחנו לא מרגישים יעילים אלא, כפי שקאר מתאר את זה, כמו "מפוזרים כרוניים", הוא במובן מסוים מקור השכבות החדשות הללו. פיזור תשומת הלב בין המון מטלות הוא מה שמאפשר לנו לתרום ערך להמון סוגיות חברתיות. חוסר הארגון של המוח הבודד יוצר ארגון במוח הקבוצתי.
גם הטלפון הגדיל את מספר המוחות
אין פלא שקאר מוצא את הטכנולוגיה דכאנית. צרכיה קודמים לשלנו: אנחנו רק תאים, והאורגניזם הוא הדבר החשוב באמת. אם יש בזה נחמה, אנחנו לא בני האדם הראשונים שהפכו לתאים. הטלפון (ואם תרצו גם מערכת הדואר לפניו) איפשר לאנשים להגדיל את מספר המוחות האחרים שאיתם הם תיקשרו. אנשים בילו פחות זמן עם האנשים שהם "ירשו" - משפחה ושכנים - ויותר זמן עם אנשים שהיו קשורים בתחומי העניין שלהם, מקצועיים או פנאי. כמובן שהמשמעות של יותר מערכות יחסים היא שיותר מהן יהיו שטחיות - וזה מה שהוביל משקיפים חברתיים קודמים למסקנות שמזכירות את התזה של קאר.
בספר הסוציולוגיה הקלאסי משנת 1950, The Lonely Crowd, "הקהל הבודד", טענו דייויד רייסמן ושני עמיתים שהאמריקאי ה"מוכוון-פנימה", תוך שהוא מונחה על ידי ערכים שאותם הוא חולק עם קבוצה קטנה ויציבה של חברים ומשפחה, מתחלף באמריקאי ה"'מוכוון-אחר'. לאנשים מוכווני-אחר היו יותר קשרים חברתיים, וקשרים שטחיים יותר, והיו להם ערכים שניתנים יותר לשינוי - הייתה להם גמישות שאיפשרה להתקשר עם יותר סוגים של אנשים.
במילים אחרות, רייסמן, כמו קאר, מבחין בחוסר קוהרנטיות בתוך האינדיבידואל. הוא רואה אובדן עקביות נורמטיבית - החלשה של המצפן המוסרי הפנימי שלנו - וקאר רואה החלשה של העקביות הקוגניטיבת. אבל בשני המקרים הפרגמנטציה הזו ברמה היחידנית מיתרגמת, באופן אירוני, ללכידות רחבה יותר ומורכבת יותר ברמת החברה - לכידות מסוג אורגני יותר ויותר. אנחנו בונים מוחות חברתיים גדולים יותר כבר מזה זמן מה. הייתכן שבמובן מסויים, הרעיון שמאחורי האבולוציה - גם האבולוציה הביולוגית שיצרה מין תבוני וגם זו הטכנולוגית שמין חכם מספיק עשוי ליצור - הייתה ליצור את המוחות החברתיים הללו, ואולי אפילו לטוות אותם לכדי מוח עולמי ענק ומאורגן באופן משוחרר? אולי כמו שהרעיון של התבגרות האורגניזם היא ליצור אורגניזם מבוגר?
שלא כמו דרווינאים מושבעים אחרים, אני מחשיב את הרעיון הזה כבר מזה זמן רב כתואם דרוויניזם ומטריאליזם מדעי ככלל - אבל זה לא המקום לדון בנושא הזה. במקום זאת, הבה נמקד את תשומת ליבנו בנושא שעל הפרק: אם נניח, לשם הוויכוח, שטיעון הסופראורגניזם נכון, האם זה מפחיד? האם אלה חדשות רעות למין האנושי אם ברמה מסויימת כל הפואנטה של התהליך האבולוציוני היא משהו גדול יותר מאיתנו, משהו שכולל אותנו?
אני חייב להודות שאני לא לגמרי אוהב את חיי התא. אני נוסטלגי כמו כל אדם באמצע חייו ומתרפק על הזמן שבו היה קל יותר להתמקד בדברים. אני אכן מרגיש לפעמים - עברתי יום קשה של ביצוע הרבה דברים קטנים יותר או פחות. שהסופראורגניזם שאני משרת הוא טיראן - כאילו אני חי בשורה מתוך 1984 של אורוול: "האינך יכול להבין, ווינסטון, שהאינדיבידואל הוא רק תא? לאות היחיד היא חיוניות האורגניזם". אבל לפחות הסופראורגניזם המתפתח, גם יש לו דרישות במובנים מסוימים, אינו המפלצת הטוטליטרית שממנה אורוול חשש. היא יותר מפוזרת, מבוזרת, ניתנת ליישוב - לפחות בעקרון - עם חירות.
ואלו חדשות טובות, מאחר שאני כן חושב שאנחנו חייבים לאמץ בסופו של דבר סופראורגניזם מאיזשהו סוג - לא כי זה בלתי נמנע, אלא כי האלטרנטיבה גרועה יותר. אם ההתקדמות הטכנולוגית תיעצר, זה יהיה משום שכאוס שולט בעולם; ואם לא נשתמש בטכנולוגיה כדי לטוות אנשים יחדיו ולהפוך את המין שלנו לגוף אחיד למדי, כאוס כנראה אכן ישלוט בעולם - כי טכנולוגיה מציעה כל כך הרבה כוחות משחיתים שמין אנושי מחולק בחדות פשוט לא יכול לשגשג. אם תקבלו את הנחת היסוד הזו, השאלות הן: איזה סוג של קיום אנושי נובע מהבנייה המתמשכת של מוח חברתי? ובתוך מגבלות אותו מוח, כמה מקום יש לכל אחד מאיתנו לבחור את גורלנו?
יש לי דעות משלי בנושא, וחלקן עליזות, אבל קשה לסכם אותן בלי להישמע קוסמי באופן משעשע (לדוגמה: שמירה על התקדמות פרוייקט הסופראורגניזם - הווה אומר, לא לתת לכדור הארץ לעבור לכאוס - תביא אותנו קרוב יותר לאמת מוסרית, אני חושב). לגבי דעתו של קווין קלי: אתן לקלי לדבר לבד בעוד השקת ספרו מתקרבת. אבל אפשר לומר פחות או יותר בוודאות שהוא עליז. הוא כותב על טכנולוגיה "התופרת יחדיו את מוחות כל החיים, ועוטפת את הכוכב בגלימה מהדהדת של עצבים אלקטרוניים" ושואל, "איך כל זה יכול שלא להניע את האיבר הזה בתוכנו שרגיש לדברים הגדולים יותר מאיתנו?". אין ספק שחלק ממבקריו יחשבו על דרכים. אבל השאלה שהוא שואל נראית לי כשאלה הנכונה בטווח הארוך: לא איך אנחנו מתמודדים עם הטכנולוגיה, אלא איך אנחנו מתמודדים - ומסייעים לעצב - את הדבר הגדול הבא שנדמה כי הטכנולוגיה מוקדשת לבנייתו?
עשרת הגדולים
| שימושים: דף הבית | RSS | אודות האתר | פרסום באתר | תקנון האתר | ||
| TheMarker: העמוד הראשון | הייטק | שוק ההון | וול סטריט | בעולם | קריירה | פרסום ומדיה | צרכנות | נדל"ן | משפט | רכב | המדריך למשקיע | ||
| Cafe: ראשי | העמוד שלי | אנשים | קהילות | בלוגים | תמונות | וידאו | קהילת תמיכה | ||
| עכבר העיר: עכבר העיר | סרטים | קולנוע | מסעדות | מתכונים | הופעות | פעילויות ילדים | הצגות | לילה | מסיבות | עכבר העיר: סרטים, לילה, מסעדות | ||
| לוח העיר: דרושים | דרושים הייטק | נדל"ן | פרוייקטים חדשים | רכב | בעלי מקצוע | קח תן | ||
האתר פותח ע"י![]() |