26.07.10 | 09:19
לצייץ פחות, להתנשק יותר
תרבות שלמה מאבדת את עצמה במערבולת טוויטים, שיחות סלולריות והודעות טקסט. אנחנו צריכים להטיל מגבלת מהירות על חיינוInternet
 |  |
|
Internet
נהגתי מוושינגטון לניו יורק אחר צהריים אחד על הכביש הבין-מדינתי 95 כשהבחנתי במכונית שמגיעה מאחורי במהירות מסוכנת, ממש בטיסה. דרך המראה האחורית ראיתי שהנהגת דיברה בטלפון הסלולרי שלה. התכוונתי לעבור לנתיב האמצעי כדי לפנות לה את הדרך כשלפתע היא חתכה ועקפה אותי מימין - תוך כדי שיחה. היא המשיכה לזגזג בין הנתיבים בעודה מתרחקת.
כמה ימים לאחר מכן דיברתי עם אדם שנוסע מדי יום בין ניו יורק לניו ג'רזי. הוא פותח את הלפטופ שלו על המושב שליד הנהג וצופה בסרטים בזמן הנהיגה. "אני עושה את זה רק בפקקים", הוא אמר. "זה לא ביג דיל".
מעבר לסוגיות הבטיחות הברורות מאליהן, למה בכלל מישהו חש רצון, או צורך, לדבר ללא הרף בטלפון הסלולרי או לצפות בסרטים (או לכתוב הודעות טקסט) בזמן הנהיגה? איני רוצה להישמע כמו שריד מיושן מהמאה ה-20, אבל מה רע בהאזנה לרדיו? פלאי הטכנולוגיה המבורכים הציפו אותנו - אנחנו לא שולטים בהם, הם שולטים בנו. יש לנו טלפון סלולרי, ובלקברי, וקינדל ואייפד, ואנחנו שולחים מיילים והודעות טקסט ומדברים בצ'אטים ובטוויטים. נהגתי לכנותם טוויטרים, עד שתלמידי תיכון הסבירו לי, כאילו הייתי שוטה הכפר, שהמינוח הנכון הוא טוויטים. טוויטרים, טוויטים - מה שזה לא יהיה, זה עדיין נשמע כמו הפרעה עצבית.
כל זה חלק ממה שלדעתי הוא אחד ההיבטים המוזרים של התרבות שלנו: תזזיתיות גבוהה שכאילו דורשת שנעשה, לכל הפחות, שניים או שלושה דברים בכל רגע נתון של חיינו הערים. מדוע מולטי-טסקינג נחשבת ליכולת מוערכת? יכולנו בקלות לחשוב שזו הפרעה נוירוטית שמפריעה להתרכז במשך יותר משלוש שניות. מדוע אנו חייבים לבדוק את תיבת המייל שלנו פעמים כה רבות, או להיות צמודים לטלפון הסלולרי? גם כשאתם צופים בחדשות, לרוב מתפרסמות כותרות בתחתית המסך, נתוני הבורסות מהבהבים בצד ימין של המסך, ופרומואים לתוכניות נוספות צצים בצד השמאלי שלו. התוספות האלה לעתים קרובות מסתירות היבטים חשובים של הפריט המרכזי שבו אנו צופים.
ידידה שלי סיפרה לי על מסיבת אירוסין שבה השתתפה. היא סיפרה שהיה נחמד מאוד: ארוחת צהריים טעימה ושמפניה בשפע. אבל כל האורחים החזיקו את הטלפונים הסלולריים שלהם על השולחנות והתכתבו בהודעות טקסט במהלך האירוע. מספיק כבר עם ההתנהגות ההיפראקטיבית הזאת, עם הרודנות הטכנולוגית והתזזיתיות הבלתי פוסקת. אנחנו צריכים להאט ולקחת נשימה עמוקה. איני מתנגד להתקדמות הטכנולוגית האדירה של השנים האחרונות. איני רוצה לחזור לימי מכונות הכתיבה, נייר הפחם וגזרי העיתון המצהיבים. אני פשוט חושב שמוטב שנתייחס לטכנולוגיה כאל כלי נוסף. עלינו לשלוט בה, ולהכפיף אותה למטרותינו האנושיות.
בואו נניח בצד לפחות חלק מהגאדג'טים האלה ונבלה קצת זמן בלהיות אנחנו. אחת הבעיות המהותיות של החברה שלנו היא שיש לנו נטייה, לנוכח כל הטירוף שסובב אותנו, לשכוח לפעמים מה באמת אנושי בנו, וזה כולל את הצרכים האינדיווידואליים שלנו - אותם דברים נפלאים ובלתי חומריים ברובם שממלאים אותנו, מעניקים משמעות לחיינו, מגדילים אותנו, ומאפשרים לנו לקבל באהבה את הסובבים אותנו.
במחזה "ג'ו טרנר בא והלך" של אוגוסט וילסון יש דמות של אדם שטוען שבתוך כל אדם יש שיר, ושמי שמאבד קשר עם השיר שלו נמצא בסכנה. כשאתם מתנתקים מהשיר שלכם, שוכחים כיצד לשיר אותו, אתם נהפכים למתוסכלים ולאומללים. כפי שאמר אותו אדם בדיוני, כשנזכר בתקופה שבה איבד קשר עם השיר שלו, "איבדתי את מה שמשרה עלי רוגע ונינוחות". אני לא חושב שאנחנו יכולים להישאר מחוברים לשיר שלנו כשאנחנו מצייצים בטוויטר, מקלידים הודעות בבלקברי או צוברים ללא הרף חברים וירטואלים בפייסבוק. אנחנו צריכים להטיל מגבלות מהירות על החיים שלנו; אנחנו צריכים ליהנות מכל רגע ורגע במסע; להשאיר את הסלולרי בבית מדי פעם; נסו להתנשק יותר ולצייץ בטוויטר פחות, והפסיקו לדבר כל כך הרבה.
הקשיבו: גם לאנשים אחרים יש מה להגיד. וכשאין להם, לדממה המבורכת יכולה להיות הרבה יותר משמעות משאי פעם דמיינתם. ואז תתחילו לשמוע את השיר שלכם. אז תתחילו להתמלא במחשבות פוריות, ותהפכו להיות עצמכם באמת.
האומה השלישית בגודלה בעולם: פייסבוק
אתר הרשתות החברתיות הגדול בעולם, פייסבוק, הכריז ביום רביעי כי הגיע ל-500 מיליון חברים, לעומת 150 מיליון בתחילת 2009. אם פייסבוק היתה אומה ריבונית, היא היתה השלישית המאוכלסת ביותר על פני האדמה. ואם השירות ימשיך לגדול בקצב שבו צמח במאי-יולי, הוא יגיע לאוכלוסייה של מיליארד תוך 15 חודשים - כמעט כגודלה של אוכלוסיית הודו.
משקיפים החלו כבר להתייחס אל פייסבוק כמדינה. "זהו אמצעי שמאפשר לאנשים להתאחד ולשלוט בגורלם, כמו מודל המדינה הריבונית", אומר דיוויד פוסט, פרופסור למשפטים באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה. "הצלחתו של פייסבוק מעלה הרבה שאלות שחשבנו שיתעוררו רק בעוד דור", הוסיף פרופסור אדוארד קסטרונובה מאוניברסיטת אינדיאנה: "איזו השפעה יש לכלכלות וירטואליות ומטבעות וירטואליים על העולמות האמיתיים? לפייסבוק עשויה להיות השפעה על מתן שירותים ממשלתיים, ואפילו תוכל להתחרות על מתן שירותים כאלה".
עוד בנושא:
• עקפו את גוגל בסיבוב: פייסבוק הוא האתר הפופולארי בארה"ב
• טוויטר מתרחב, מתפשט ומגייס
• הבכירים נוטשים את גוגל: בנו של סטנלי פישר עורק לפייסבוק
 פורמט להדפסה |  שלח באימייל |  חזרה למעלה |
מאמרים קודמים של בוב הרברט, ניו יורק טיימס
- לצייץ פחות, להתנשק יותר
26.07.10 | 09:25
תרבות שלמה מאבדת את עצמה במערבולת טוויטים, שיחות סלולריות והודעות טקסט. אנחנו צריכים להטיל מגבלת מהירות על חיינו
עשרת הגדולים
- 1. וול-סטריט ג'ורנל: גוגל קרובה להשקת שירות אחסון בענן
- 2. ד"ר סמארטפון יעזור למטופל להתגבר על הדיכאון
- 3. המשחקים ששינו את יפן
- 4. ההמתנה עומדת להסתיים: אייפד 3 יושק בעוד פחות מחודש
- 5. הגאדג'ט הישראלי שיהפוך את הסמארטפון שלכם לרובה לייזר
- 6. כמה שווה הפרטיות שלכם לגוגל? 25 דולר לשנה
- 7. הין של אפל, היאנג של גוגל
- 8. Cloudyn הישראלית רוצה לטפל בכלכלת הענן
- 9. הבריטים דורשים לטהר את שם אבי המחשב
- 10. קרן יוזמה מוכרת אחזקותיה בקונדואיט ב-200 מיליון דולר
