בחודשים האחרונים מתנהל דיון בנושא המדיניות שצריכים מעסיקים לנקוט כלפי שימוש עובדים ברשתות חברתיות. שלושה עניינים מרכזיים עומדים מאחורי הדילמה הזו - שהראשון מביניהם הוא שמירת מידע פרטי של החברה. מאז האיר השחר על עידן האינטרנט חשיפת מידע עסקי רגיש היתה דילמה משמעותית. אין מדובר בריגול עסקי, אלא בחשיפת פרטים שלא בזדון - עניין שקשה מאוד לפתור אותו.

לא משנה כמה תכשירו את האנשים שלכם, אפילו העובד המסור ביותר עלול לעשות טעויות. מכאן שישנה רמה מינימלית של חשיפה לא רצויה שהמעסיק חייב להתמודד עמה. אבל אותם חששות תקפים גם לטלפון, לשיחות מסדרון ולמסרים במייל, כך שלמעשה, רשתות חברתיות אינן שונות בהיבט הזה. העניין השני הוא דימוי הארגון: תגובה אינסטינקטיבית של עובד עלולה לפגוע במותג החברה, לגרום לאובדן לקוחות או להכניס את העסק לצרה משפטית. המעסיק ודאי לא ירצה שהטכנאים שלו יפרסמו ציוצים על ההשקה העתידית של מוצר מסוים, או ידונו עם לקוחות על הבעיות שלהם, כל עוד לא הוכשרו לכך.

המעסיקים שכחו עניין פעוט: חששות מפני פגיעה בתדמית יכולות להיפתר באמצעות חינוך ובקרה. בצעו הערכה קצרה של הכישורים התקשורתיים של כל עובד ואמרו לו מה הוא רשאי לומר בהקשר לעסק. במידת הצורך, עשו שימוש בכל אחד מכלי הבקרה המקוונים כדי לחפש מילות מפתח או התנהלות המצביעה על חציית גבולות.

העניין השלישי, המסתמן בתור הדאגה הגדולה מכולן, הוא פרודוקטיביות העובדים. נראה שארגונים רבים הפכו אובססיביים לרעיון שלפיו רשתות חברתיות הן משאבת זמן הגוזלת את העובדים מעבודתם האמיתית. כתוצאה מכך, רבים מהבוסים מטמיעים כלי בקרה יקרים כדי לזהות ולהגביל את השהייה באתרים כדוגמת פייסבוק. אני לא מבין מדוע החברות הללו לא קולטות את העניין. העניין הוא שלהיראות כאילו אתה עובד ולעבוד באמת הם שני דברים שונים לחלוטין. העובדה שהעובדים שלך לא גולשים בפייסבוק אינה מבטיחה פרודוקטיביות - משמעותה היחידה היא שהם לא גולשים בפייסבוק.

אם הצוות שלך נחוש בדעתו לבזבז זמן, לא חסרים מקורות אחרים לבחור מהם: סוליטר, טטריס ומכשירי הסלולר הם רק כמה דוגמאות. שלא לדבר על כך שרוב העובדים ודאי יכולים לגשת לרשתות החברתיות באמצעות הסמארטפון שלהם. אם כל אותן הצעות אינן מתאימות, הם תמיד יכולים להכין שרשראות ממהדקים או לפתור את התשבץ היומי בעיתון.

ישנה דרך פשוטה להבטיח שהעובדים יעילים, והיא אינה דורשת השקעה בטכנולוגיה או בשירותים נוספים. השיטה היא לנהל באמצעות מטרות. כשעובדים יודעים מה תפקידם ולאילו תוצאות מצפים מהם, אז כל עוד הם עומדים ביעדי הארגון והשימוש במשאבים הוא במסגרת המותר, ניתן להימנע מכל סוגיית "הגננת של העובדים". נכון, ניהול שכזה מצריך מנהלים בעלי כישורי מנהיגות, אבל ככל שהעסק שלנו הופך יותר מחובר באמצעות המדיה החברתית והאינטרנט בכלל - איזו ברירה אמיתית יש לנו? בליבה של אסטרטגיית הגננת נמצאת הבעיה שמלאכת השיטור שנועדה לוודא שהעובדים אינם מבזבזים זמן, היא משאבת זמן בפני עצמה. זה עולה כסף ובטווח הארוך - בלתי ישים. הגיע הזמן להתחיל להעריך תוצאות ולא נראוּת, ולהשאיר את השוטר והגננת מחוץ למשרד.

---

עוד בנושא:

• כמה עלה לכלכלה העולמית משחק הפאק-מן של גוגל?
• תוכנה חדשה תאפשר למעסיקים לעקוב אחר העובדים בפייסבוק
• פועלים סינים מגלים את הרשת