 |  |
|
• הכשל הישראלי: הממשלה מכורה למיקרוסופט, חסרים כאן מהנדסים מוכשרים
אפתח בכך שאני מודה לכולם על התגובות הרבות והטוויטים שהגיעו בעקבות חלקו הראשון של "מניפסט החומוס". קיבלתי תגובות מנציגי הממשלה ואפילו מגולש שסיפר כי הוא הראה את המניפסט למושל אורגון. חשוב מכך, גם יזמים קראו את המאמר, והלוא הם אלה שמחוללים את השינוי. יחד, כולנו יכולים לחולל שינוי.
התפקיד שמילאה הממשלה בקידום טכנולוגיה איטית ומינורית, במקום בחדשנות שמשנה את כללי המשחק, לצד ההתעלמות שלנו מהצלחות העבר -או המנוחה על זרי הדפנה - גרמו לנו להחמיץ את הגל הנוכחי של חדשנות וגדוּלה. בנוסף לכך שאנו חוסמים את החדשנות בביקורת הגבולות בנתב"ג, יש לנו חברי כנסת שפשוט כובלים את ידיה של תעשיית הטכנולוגיה בעודם מאפשרים לטייקונים הישראלים לחמוק מביקורת - זאת חרף אחיזתם העזה בכלכלת ישראל; שהרי ללא היזמים הגדולים, המוכשרים והצעירים במדינתנו וללא צוותי הפיתוח המדהימים של חברות ההזנק, מצבנו היה בכי רע.
לאור המערכה שקדמה לדיון על התקציב בין משרד האוצר, המדען הראשי ומנכ"לי אי.סי.איי טלקום, אלביט וכו', הפוסט הזה הוא כמו ניסיון לכבות דליקה עם אבק שריפה, אבל למרות זאת אני חושב שצריך להעביר את המסר. כבר עשר שנים שהמדען הראשי משקיע את כספי המסים שאנו משלמים באופן בלתי ממוקד והאבטלה שבפתח היא התוצאה.
פרויקט הלביא היה מיזם מלא חזון שהניב אינספור מהנדסים עם ניסיון טכנולוגי עתידני וחדשני ביותר. הפרויקט נכשל, אבל המנוע הטכנולוגי שיצרה ההשקעה הממשלתית בו ממשיך להתקיים. זה מה שקורה כאשר הממשלה משקיעה במחקר מעמיק ובטכנולוגיות מתקדמות עבור העתיד. ואולם, בעשר השנים האחרונות, הממשלה פיזרה את כספנו בחברות שאין להן כל סיכוי בשוק (כמו החממות הטכנולוגיות) או הזרימה אותו לחברות הגדולות כדי לשמר משרות בפרויקטים שאינם באמת כדאיים מבחינה פיננסית.
השוק דחה הטכנולוגיות, הממשלה מבזבזת עליהן את כספי המסים
כאשר פקידים ממשלתיים, המנותקים מהשוק כבר שנים רבות, מתבקשים להשקיע את כספי המסים בטכנולוגיה, החזון שלהם -ומכאן, גם החלטותיהם - מוגבלים מאוד. תוצאה זו היא טבעית. הם זקוקים להתוויית כיוון אסטרטגית מסיבית מלמעלה או מבחוץ, כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות ולא רק להגיב להצעות באופן דמוקרטי. פקידים אלה בחרו באפשרות השנייה. חלוקה דמוקרטית של כספי ההשקעות אינה יוצרת תעשיות חדשות וגם לא משנה את המסלול של התחרותיות הטכנולוגית הלאומית של מדינת ישראל - היא פשוט מפזרת את הכסף באופן בלתי אפקטיבי. זה מה שמשרד המדען הראשי עושה כבר 15 שנה.
התוצאה היא ערימה של חברות טכנולוגיה שאינן מקבלות הון סיכון אבל כן מקבלות מהמדען הראשי מימון בהיקף שאינו מספיק כדי לחולל שינוי. במילים אחרות, השוק דחה את הטכנולוגיות הללו אבל הממשלה, משום מה, החליטה להעניק להן את כספי משלמי המסים, בסכומים לא מספיקים ובתנאים שיקשו על קיומן. זוהי גישה נחשלת שאינה משפרת את היתרון הטכנולוגי התחרותי שלנו כמדינה.
התמונה כוללת גם את השקעות המדען הראשי בחברות הגדולות. באופן מסתורי, גוגל מסוגלת לפתח את אנדרואיד, גוגל TV, גוגל אפס וחידושים אחרים ללא סיוע מהמדען הראשי של ארה"ב. אפל, שנאבקה על חייה בסביבות שנת 2000, המציאה את האייפוד, האייפון, האייפד ואייטיונס ללא מימון מהמדען הראשי, אבל אי.סי.איי אינה מסוגלת לפתח את מוצרי הדור הבא ללא סיוע. הדבר תקף גם לגבי טאואר סמיקונדקטור.
אני לא מבין את זה. אם מדובר בהזדמנות כדאית מבחינה מסחרית או בשוק הגדול הבא לחברה ציבורית, על המנהלים לממן אותה מתזרים המזומנים השוטף או לגייס הון בבורסה. מדוע צריך משלם המסים לממן פרויקטים של חברה ציבורית כאשר הנהלת החברה עצמה אינה מאמינה שהם מצדיקים השקעה מתוך המאזן? ומה הסיכויים שהחברה באמת תשקיע את כספי הציבור שהועברו לידיה בפרויקטים שייצרו דבר חדש ומהפכני? זוהי בדיוק דרך הפעולה המוכיחה את צדקת התיאוריה של קליי כריסטנסן בספרו "Innovators Dilemma".
אז מה היה לנו? מדען ראשי שמשקיע כספים בפרויקטים שההנהלה קבעה כי אינם ניתנים למימון פנימי, פשוט כדי לשמור על משרות העובדים של אי.סי.איי, אלווריון וטאואר סמיקונדקטור. זהו מתכון לתחלואי השיפורים הטכנולוגיים המצטברים שמקיפים אותנו היום מכל עבר בתעשייה. זוהי אסטרטגיה של שימור משרות ולא של יצירת משרות - ואסטרטגיות אלה נכשלות בסופו של דבר, כי כאשר המוזיקה נגמרת, אנו נותרים עם הרס משרות. זה המצב שלתחילתו אנו עדים כיום.
למרות גישתו הנוכחית של המדען הראשי - או ליתר דיוק, בגללה - אני חושש שנהיה עדים למצב שבו החברות של האתמול, רבות מהן בנות טיפוחיו של המדען הראשי, יתחילו לפטר עובדים בהמוניהם. מוטורולה ערד ואלווריון הן הראשונות לנשור בתהליך זה. תדיראן מפטרת עובדים ובת הטיפוחים ממגדל העמק, המוכרת גם בשם טאואר סמיקונדוקטור, בקושי מחזירה את הכסף. למרבה האירוניה, באומת הסטארט-אפים נראה שרבים מהמהנדסים של חברות האתמול מחוסרי עבודה הודות לתמריצי השימור של הממשלה. מדהים לחשוב שלמרות מה שאני מתאר כמחסור בכישרונות טכנולוגיים, אנו נמצא את עצמנו מול אלפי עובדי היי-טק שפוטרו מהחברות הגדולות והמאובנות. אין זה הוגן כלפי עובדי הטכנולוגיה המוכשרים ולא כלפי הכלכלה. גם להם וגם לנו מגיע יותר. לאמיתו של דבר, מנכ"לי החברות הללו הודו בעניין לפני מספר שבועות כשהזהירו מפני פיטורי עתק הממשמשים ובאים בחברותיהם. אני מסכים. זו תהיה מנת חלקנו אם לא נעשה צעד דרמטי.
המדען הראשי, אלי אופר, נקט צעד בכיוון הנכון בבחירתו להתמקד בתחום הרפואה, אבל ההשקעה שלו קטנה מדי. חלק הארי של כספי משלמי המסים עדיין מתפזר באופן לא-אסטרטגי, וכאמור, הפיזור הזה מלווה במגבלות רבות. למעשה, כל משקיע הון סיכון שתשאלו יאמר לכם שסיוע מהמדען הראשי אינה פועלת לטובתה של שום השקעה. אנו מייעצים למנכ"לים שלנו להימנע מלקחת כסף מהמדען הראשי (גילוי נאות: אחת מהחברות שבראשותי קיבלה כסף מהמדען לפני הצטרפותי להנהלה. עמית מקרן הון סיכון וידיד אישי בעל מידע פנימי סיפר לי שהמדען הראשי כמעט והרג את הרכישה של Dune. השוק בוחר בעצמו את החברות הטובות יותר שאינן מקבלות מענקים מהמדען הראשי, ולאחר מכן, המדען משקיע את כספי משלם המסים בחברות הרובד השני שסיכוייהן להניב תשואה נמוכים יותר. למען ההגינות, ישנם מספר מקרים בתעשיות עתירות ההון שלגביהם הכלל הזה אינו תקף, אך אני מסופק אם המדען הראשי היה בכלל שוקל השקעה בהם.
עמיתי ב-JVP, אראל מרגלית, צודק לחלוטין כשהוא מתרעם על קיצוץ תקציב המדען הראשי כאשר צריך להגדילו. למעשה, אנו צריכים להגדיל באופן מאסיבי את ההשקעה הממשלתית בשיפור התחרותיות הטכנולוגית שלנו. אבל אם נגדיל את ההשקעה ונשתמש בכסף למטרות הלא נכונות, עדיף שפשוט נשאיר את הכסף בכיסי משלמי המסים.
משרד האוצר וחיים שני מבינים את הבעיה והם מציעים מבחן הכנסה של 100 מיליון דולר למענק המדען הראשי. ואולם, גם המדען הקודם, כרמל ורניה, צודק כשהוא אומר שאין לתת את המענקים לחברות קטנות רק מפני שהן קטנות. כאמור, פיזור הכסף בין חברות קטנות וחסרות סיכוי אינו אסטרטגיה נכונה וזו הסיבה שגם מבחן ההכנסה אינו המנגנון הנכון לסינון הבקשות. נדרשת אסטרטגיה חדשה עבור המדען הראשי, ואולי אנו זקוקים בעצם לתפקיד חדש (ארחיב על נושא בחלק השלישי).
שכחנו את הצלחות העבר
הגל האחרון של החדשנות החל כאשר משכנו לישראל את נשיונל סמיקונדקטור, מיקרוסופט, אינטל ומוטורולה בימי הזוהר שלהן. למעט אינטל, חברות אלה אינן מייצגות את הדור החדש של חברות צומחות וטכנולוגיות עתידיות. אפילו כאשר מוטורולה מנסה לעלות על דרך המלך עם טלפונים חכמים תומכי אנדרואיד, השלוחה הישראלית שלה עובדת על משהו אחר. מיקרוסופט ממשיכה להגיע לישראל אבל היא כבר לא מנוע הצמיחה שהייתה בעבר - ומפטרת עובדים. ישראל עשתה מעט מאוד כדי למשוך את החברות הצומחות של הדור הנוכחי כמו פייסבוק, אמזון, גוגל וסיילספורס. אפילו לגוגל ולברודקום ישנה פעילות מצומצמת בישראל.
חברות כמו פייסבוק, גוגל וסיילספורס יוצרות רשתות יזמיות ומולידות את הדור הבא של חברות סטארט-אפ וחדשנות שהוכשרו בחברות הגדולות וצוידו ברשתות האנושיות הדרושות כדי להקים חברה חדשה. כאשר אינך חלק ממעגל הקסמים הזה (ואנחנו לא), אתה מחמיץ את הגל הבא של יצירת חברות. שכחנו מה הצליח לנו בעבר ולא טרחנו למשוך את החברות הללו אלינו, ולכן אנו מחמיצים את הסיבוב הנוכחי.
במשרד התעשייה והמסחר נרדמו בשמירה
מה עשינו כדי למשוך את חברות הטכנולוגיה הסיניות הצומחות? האם מישהו בישראל בכלל מסתכל מזרחה? אם שימשנו כמרכזי המו"פ של החברות האמריקאיות הגדולות בעבר, למה שלא נשמש כמרכזי המו"פ של החברות הסיניות בעשור הנוכחי? שוב - עשינו מעט מאוד לשם כך. איך קרה ששכחנו את כללי המשחק של יצירת סביבת הכשרה למהנדסים הטובים ביותר שלנו בתוך החברות הצומחות של המחר והטכנולוגיות התחרותיות? מי נרדם בשמירה במשרד התעשייה והמסחר?
דוגמה משמעותית נוספת: גוגל הציעה להקים תשתית פס רחב במהירות גבוהה כאמצעי בחינה עבור קהילות. 1,000 קהילות הצטרפו ליוזמה. גודלה של ישראל הוא כשל קהילה אמריקאית אחת. האם פנינו לגוגל עם מאמצי לובינג כדי לרשת את כל המדינה באינטרנט מהיר? לא. האם היינו צריכים לעשות זאת? בהחלט כן.
השקל שממשיך לעלות הופך אותנו לספקים עוד פחות זולים. האמת היא שמעולם לא היינו כאלה, אבל עכשיו העובדה הזו מנקרת את עיניו של כל מנהל כספים המכין תחזיות, ולכן אנו זקוקים לתמריצים כדי למשוך את חברות הטכנולוגיה המובילות. המשמעות היא שאנו צריכים להפוך למרכז של חדשנות דרמטית - להציע את היתרון הכי ברור והכי מגניב ומהפכני ואת המוצרים הכי מדהימים למאה הבאה; אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת משום שהמהנדסים שלנו עברו הכשרה בטכנולוגיות הלא נכונות, האוניברסיטאות שלנו לא מקבלות מספיק תקציבים, הפוסט-דוקטורנטים עוזבים לחו"ל והכישרונות מידלדלים והולכים. הכסף שלנו מתפזר ברוח. אנחנו לא מושכים את החברות המובילות ולא משקיעים מספיק בחדשנות נועזת, כזו שמשנה את הכלכלה.
בנוסף, את הטכנולוגיות החדשניות שאנחנו מבריחים עוצר השר כחלון בביקורת הגבולות של נתב"ג. המיזמים שבהם הצלחנו לחדש התרחשו הודות לגאונות המוחלטת של היזמים הישראלים, שמצליחים לחולל דברים מדהימים חרף כל הסיכויים.
הון ההשקעות אוזל
קרנות הון סיכון רבות, לרבות זו שאני שותף בה , הגיעו למסקנה שישראל אינה מסוגלת לתמוך בקרנות ייעודיות. כולנו רוצים להמשיך להשקיע בישראל וממשיכים לעשות זאת משום שכאן מתגוררים היזמים הכי טובים. ואולם, בגלל המצב שתיארתי למעלה, פשוט אין מספיק הזדמנויות להקים חברות שיגדלו לממדים גדולים בישראל, אשר יספיקו כדי למלא קרן הון סיכון רגילה (לנקודת מבט שונה במקצת, קראו את התגובה המצוינת של יניב גולן על הפוסט שלי, לרבות ההערה שלו על חברות שמפתחות פיצ'רים). אחד מכתבי ההון סיכון הבכירים של ישראל אמר לי לפני כמה חודשים שאין כיום משרה מלאה לכיסוי קרנות ההון סיכון. אני מסכים לגמרי. ישראל היא מדינה שבמשך הזמן תתייצב על השקעות הון סיכון של 250-500 מיליון דולר מסך ההשקעות השנתי בסטרט-אפים. ואם נבהלתם מהנתון הזה, יש לכם סיבה טובה. המספר צריך להפחיד לא רק את תעשיית הטכנולוגיה אלא את כל מי שאכפת לו ממשרות בישראל, משום שתעשיית הטכנולוגיה מייצרת משרות במסעדות, ריהוט משרדי, מלונות ועוד תרומות לענפים רבים של הכלכלה. מיעוט ההשקעות יחלחל גם לענפים אלה.
מעולם לא היו לנו קרנות Late stage, וזו בעיה. חיים שני מתכוון לפתור את הבעיה שגורמת לחברות להימכר בשלב מוקדם, אבל אני לא בטוח שיש לו תמונה שלמה של התמריצים או היקף הבעיה. היועץ הכלכלי הראשי של ראש הממשלה, פרופ' יוג'ין קנדל, עוסק בנושא כבר שנה והגיש כמה הצעות. ואמנם, הצעותיו נתקעו אף הן בשדה התעופה בהוראת השר כחלון. הוא ואנשיו במועצה הכלכלית המייעצת מודעים לבעיה ומנסים לפתור אותה ואני מסכים עימם שיש צורך ביותר ממנוף אחד. לא מספיק לתת ביטוח לקרנות הביטוח המקומיות. חברות הביטוח וקרנות הפנסיה המקומיות כנות מספיק כדי לומר זאת. גם כאן עלינו לזכור את ספר הכללים הישן, שאפילו אירלנד כנראה למדה ממנו. אנחנו חייבים לייבא מחו"ל מומחיות ל-Late stage משום שכפי שהדברים נראים, היא אינה קיימת בישראל.
הצעות קונקרטיות יפורטו בחלק השלישי של "מניפסט החומוס". זהו מסמך שנבנה על ידי ההמונים, ולכן אשמח אם התגובות ימשיכו לזרום כדי שהאנשים הנהדרים בישראל ובכלכלת הטכנולוגיה יוכלו להציף את הבעיות, וגם את הפתרונות שמשום מה חומקים מעיניהם של "מקבלי ההחלטות".
זהו החלק השני בסדרת פוסטים העוסקים באתגרים שניצבים בפני תעשיית ההיי-טק הישראלית וכיצד אנו יכולים לצאת מחוזקים מהמשבר הכלכלי העולמי, כמו גם להתגבר על המכשולים המקומיים בדרכה של כלכלת הטכנולוגיה. הפוסט המקורי התפרסם בבלוג שלי ב-12 ביולי. בחלק הראשון של "מניפסט החומוס", התמקדתי בגישתה של ממשלת ישראל לקוד הפתוח.
עוד בנושא:
• הכשל הישראלי: הממשלה מכורה למיקרוסופט, חסרים כאן מהנדסים מוכשרים
• "וול סטריט ג'ורנל": "החדשנות הישראלית נכשלת בגידול סטארט-אפים"
• אייזנברג: "אני עדיין מחכה ליזם שיסרב להצעה של מיליארד דולר"
 פורמט להדפסה |  שלח באימייל |  חזרה למעלה |
עשרת הגדולים
| שימושים: דף הבית | RSS | אודות האתר | פרסום באתר | תקנון האתר | ||
| TheMarker: העמוד הראשון | הייטק | שוק ההון | וול סטריט | בעולם | קריירה | פרסום ומדיה | צרכנות | נדל"ן | משפט | רכב | המדריך למשקיע | ||
| Cafe: ראשי | העמוד שלי | אנשים | קהילות | בלוגים | תמונות | וידאו | קהילת תמיכה | ||
| עכבר העיר: עכבר העיר | סרטים | קולנוע | מסעדות | מתכונים | הופעות | פעילויות ילדים | הצגות | לילה | מסיבות | עכבר העיר: סרטים, לילה, מסעדות | ||
| לוח העיר: דרושים | דרושים הייטק | נדל"ן | פרוייקטים חדשים | רכב | בעלי מקצוע | קח תן | ||
האתר פותח ע"י |
