תודה לכל המגיבים - כולל כותבי הפוסטים בפייסבוק והמצייצים - לטענות שהעליתי בפוסטים הקודמים. עכשיו נותר להפוך את צבא התגובות האלקטרוניות לצבא השינוי.

אני רוצה להציע שלושה עקרונות מסגרת לתיקון המצב: ראשית, מה שעומד על הפרק הוא התחרותיות הלאומית ומדינת ישראל אשר אנו נכשיר, או לא נכשיר, למאה ה-21. לא מדובר בהצלחתן של חברות ספציפיות אלא בכלכלה ובמדינה כולה; שנית, מקבלי ההחלטות חייבים לקבל החלטות. אנו, מצידנו, צריכים לבחון את מבנה קבלת ההחלטות ואת האנשים המקבלים אותן. זה יעזור לנו למצוא את התקציבים הגדולים הדרושים לשינוי.

לבסוף, איננו צריכים לפחד מרעיונות גדולים וגם לא מהצעות נועזות שנידרש להניח על שולחן הדיונים כדי להתחיל את הדיון על הזינוק שלנו למאה הבאה. כשאני אומר "רעיונות גדולים", איני מתכוון רק לרעיונות עסקיים גדולים אלא גם לרעיונות חברתיים, יהודיים ומוסריים. או בקיצור - חזון.

כמובן, אי אפשר להשיג הכל או לעשות הכל. גם איננו צריכים לחלק את עוגת התקציב כדי לרצוֹת באופן חלקי כמה שיותר בעלי עניין. פשרה כזו אינה משיגה דבר. אנו בוחרים את הפוליטיקאים כדי שיקבלו החלטות, גם החלטות קשות. אם הם אינם מסוגלים לעשות זאת, עלינו לשלוח אותם הביתה או שילכו מרצונם. בנוסף, איננו יכולים לצפות מהממשלה לעשות את עבודת האזרחים במקומנו. אנו מקווים שהממשלה מסוגלת לעשות את עבודת ההכנה, להשקיע בחוכמה, לתת את התנופה הראשונית ואז לזוז הצידה ולא להפריע לארגונים הפרטיים להצמיח את הכלכלה. כאשר הממשלה מנסה לעשות יותר מדי באופן ישיר, היא מסיטה את השוק מדרכו ומאפשרת לשחיתות ולקבלת ההחלטות הגרועה לחדור לכל חלקה טובה.

לכן, אנו צריכים להחליט עכשיו כיצד נזניק את התחרותיות הלאומית. עלינו להתמקד במספר קטן של תחומים ולהמר עם כמה תקציבים גדולים. ואז, אנו - המגזר הפרטי - ניכנס בגדול לתחומים שנבחרו. התקציבים הגדולים האלה נמצאים כרגע במשרד המדען הראשי, שם הם מתבזבזים בכל הכיוונים, ובמשרד הביטחון, שם בוחנים אותם מנקודת מבט צבאית ולא לאומית.

דרוש: מנהל השקעות ראשי למדינת ישראל

למרבה האירוניה, הכסף נמצא גם בתקציב החינוך אבל שם איש אינו חושב על תחרותיות לאומית. מצב העניינים הזה חייב להשתנות. ברור לי שיש רק מעט, אם בכלל, מודלים להתערבות ממשלתית מוצלחת שמניעה את התעשייה. היוצאת מהכלל היא אולי ממשלת קוריאה וההתמקדות שלה בתעשיית המשחקים. לכן אנו נדרשים להמציא מודל שלא יבהיל אותנו. המדינה שלנו קטנה ואנו יכולים להתגייס במהירות. האתגר יעניק לנו השראה להיכנס למאה ה-21 ברגל ימין. אני משוכנע שחיים שני ממשרד האוצר ויוג'ין קנדל ממשרד ראש הממשלה מבינים את זה. ברור לי גם שהאסטרטגיה הממוקדת תיתקל במכשולים ביורוקרטיים רבים וכי הפוליטיקאים שלנו הם אלה שצריכים להתיר את הסבך. אנו חייבים שתהיה לנו אסטרטגיית חדשנות מתואמת להפליא ולוודא שלא נעבוד על מטרות מנוגדות.

לשם כך אנו זקוקים למנהל השקעות ראשי במדינת ישראל. מנהל ההשקעות של ישראל יישב בקבינט, ידווח לראש הממשלה ויהיה אחראי על המדען הראשי, ראש מנהל הטכנולוגיה של צה"ל ומשרד המדע. בתחום אחריותו יהיה תקציב ההשקעות של המחקר האקדמי ויהיה לו תקציב גדול משלו. הייתי מציע למנות את המדען הראשי לתפקיד זה, אך אני חושש ממרד במשרד התעשייה והמסחר. בנוסף, רקע "של מדען" אינו מתאים לתפקיד. חלק מההחלטות הפוליטיות עלולות להיות קשות מדי. עם מנהל השקעות ראשי בעל ראייה כוללת של התעשייה המסוגל לתאם את הכספים המגיעים מכל הכיסים, יש לנו סיכוי להגיע להשקעה מתואמת ולתקציבים גדולים מספיק שיחוללו שינוי. מינוי שכזה גם יסיט את קבלת החלטות ההשקעה מהמנגנון הביורוקרטי והמשוגע של משרד התעשייה והמסחר והמדען הראשי שלו. מנדט קבלת החלטות של מנהל ההשקעות של המדינה יהיה דומה למנדט של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר וכהונתו תימשך בין שש לעשר שנים מפני שתהליכי שינויים תעשייתיים אורכים זמן ממושך.

זהו המבנה התשתיתי שעל ישראל להקים על-מנת שתוכל לפעול במהירות ולהשליט סדר בתחרותיות הלאומית שלנו. אבל מנהל ההשקעות הראשי יזדקק למסגרת, ולפני שנעבור להצעות מעשיות, למוקדי פעולה ולטקטיקה של התעשייה, ברצוני להקדיש כמה מלים לחזון הכלכלי והחברתי של ישראל למאה ה-21.

אנו צריכים לנצל את ההזדמנות ולנסח מחדש את ההגדרה שלנו לטכנולוגיות נהדרות ולכלכלה מצוינת. חלק מהצידוק לקיומנו בישראל הוא הגשמת חזונם של הנביאים, הרצל ובן גוריון. כלומר, אנו - ישראל ואזרחיה - צריכים לשמש אור לגויים או חברת מופת. עלינו לקבוע אילו חידושים קיצוניים ייטיבו עם החברה תוך כדי הצלחה כלכלית וליצור אותם כאן. זו צריכה להיות אבן הפינה של בניית המנהיגות הכלכלית והטכנולוגית של המאה ה-21 (ובהזדמנות זו, אני מצדיע לאומייר הייק).

עלינו לחשוב על יתרון כלכלי לא רק במונחים של הגדלת רווחי החברה וגריפת מזומנים אלא גם במונחים של הגדלת התעסוקה ויצירת מקומות עבודה ומדינה שבה אנשים ירצו וייהנו לעבוד. הכלכלה צריכה ללכד את החברה, לא לפלג אותה, ליצור תחושה של מטרה משותפת, של בניית האומה ושל אחריות הדדית. עלינו להתייחס לאתגרים שלנו בתעשיית הטכנולוגיה ולאתגרים הכלכליים של העולם כהזדמנות לחדש את המודל העסקי שלנו ולהרחיקו מהמניעים האנוכיים של אדם סמית' לקראת קהילה המושתתת על אמון ובנייה משותפת. הבה נקום, אנו, העם שנתן לעולם את עשרת הדברות, האתיקה והמוסריות, ונחדש את דרכנו לקראת הגדלה של התמ"ג, יצירת משרות ומתן השראה לדורות ואומות נוספים באמצעות מטרה בעלת משמעות.

השקעה ממוקדת עם חזון

כאשר יהיה לנו מנהל השקעות ראשי, הדבר שאנו לא צריכים או רוצים לעשות הוא להקים נוקיה ישראלית (מצטער, שר האוצר יובל שטייניץ). אין לנו כל עניין להידבק בדלקת ריאות כאשר חברה כלשהי מתעטשת. הלפיתה של הטייקונים והחברות הממשלתיות בכלכלת הליבה של ישראל כבר הפחידה אותנו מספיק. היא מדכאת את החדשנות, כפי שציין גיא רולניק בניתוח של 50 החברות שכדאי לעבוד בהן בישראל ובארה"ב.

ואולם, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להקים עוד צ'ק-פוינט. אנו זקוקים לעוד אמדוקס ו-טבע. אנחנו מסוגלים לעשות זאת. ללא ספק, התנופה תבוא מהמגזר הפרטי, או אם יורשה לי, מהמגזר הפרודוקטיבי. אבל מישהו בעל תפקיד מנהיגותי או מכונן חייב להתוות חזון לאופן שבו תעשיות אלה יחוללו מהפך בכלכלות וחברות ומדוע ישראל צריכה למלא תפקיד מרכזי בהתפתחות זאת.

במדינה קטנה כמו שלנו, אנו צריכים למקד את התעשיות ולזרז אותן. איש לא יודע לבטח מה יהיו הפלטפורמות והטכנולוגיות של מחר, ולכן אין ברירה אלא להמר. לשם הדיון, אניח עכשיו את ההימור שלי על השולחן כדי לספק מסגרת לדיון:

1. אנרגיה נקייה

מנקודת המבט של הון סיכון, אני סקפטי מאוד בכל הקשור לקלינטק. למעשה, בהתחשב במחסור ההון השורר בישראל, אני מסופק האם נוכל לגייס מספיק הון כדי להניע באופן מסיבי את החדשנות בתחום הקלינטק ברמת הסטארט- אפ. האנרגיה היא זרז כלכלי עצום וסוגיה אסטרטגית חשובה לישראל ומיקומה באזור. לכן, עלינו לנצל את היתרונות שלנו כמדינה ולהוביל. את זה נוכל לעשות אם נמשוך חברות גדולות וקטנות שינסו את החידושים שלהן כאן ויעשירו את אנשינו בכישורים הדרושים להקמת כלכלה של עובדי צווארון ירוק. זהו מערך כישורים צומח ובר-ייצוא הדרוש בכל העולם.

יש לנו שפע של שמש, נמלים, אטרקציות תיירותיות ונכונות לנסות רעיונות חדשים. אז בואו נהפוך את אילת או שדרות לעיר הראשונה בעולם המונעת כולה באנרגיה נקייה. גם אילת וגם שדרות ייהנו וינפקו יתרונות כלכליים ולאומיים אם ייבחרו. עלינו להזמין חברות אמריקאיות, סיניות ואירופיות לעיר הנקייה הראשונה בעולם כדי שיישמו כאן את טכנולוגיות האנרגיה הנקייה שלהן בהיקפים גדולים המאפשרים ניהול עיר מודרנית. אנו חייבים להזמין חידושים ישראליים (באופן מועדף וממומן) למבחני בטא שיספקו להם חשיפה לשותפים מבוססים בשוק, ויאפשרו להם לבחון את החידושים שלהם בסקאלה גדולה. זוהי דרך שעוקפת את המחסור בהון והיא תזרז ותגבש את מנהיגי החדשנות העולמיים לקחת חלק בעיר הנקייה הראשונה בעולם.

אנו יכולים גם להקים באילת או בשדרות שלוחה של אוניברסיטת בן גוריון ובה פקולטה ללימודי אנרגיה נקייה כדי שתפיק חדשנות אקדמית ובכך נשלים את המעגל. עם קצת חזון, נוכל לעורר את העניין העולמי ולתפוס מעמד מוביל בהרחבת השימוש באנרגיה נקייה בערים בעולם. בכך נאפשר לישראלים רבים לעבוד בתחום וללמוד את כישורי הכלכלה המתעוררת, במידה רבה על חשבון החברות הזרות שישקיעו יואנים, יורו ודולרים בחידושים אלה.

הדבר הקרוב ביותר למשהו כל כך בומבסטי, פטריוטי וחדשני כגון זה הוא פרויקט בטר פלייס, אשר לדעתי הועיל רבות לכלכלה. שי אגסי הביא לכלכלה שלנו השקעות של יותר מ-300 מיליון דולר בתקופה שבה ענף ההון סיכון התכווץ. זה בדיוק מה שפרויקטים גדולים ונועזים מצליחים לעשות. הם מעוררים את דמיונם של היזמים ומושכים השקעות באופן שבו ההון סיכון בישראל אינו מצליח לעשות כיום. אינני יודע אם בטר פלייס תצליח כחברה, אך ברמה הלאומית, היא כבר הצליחה להכשיר אנשים במכוניות חשמליות ולמשוך את תשומת הלב העולמית לישראל החדשנית. הממשלה צריכה ליזום פרויקט גדול ונועז, כמו רעיון העיר הנקייה.

לאחר כישלונו של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, הרמטכ"ל גבי אשכנזי ואנשיו הזרימו מיליארדי שקלים כדי לשפר את ההכשרה וכיום מחזיקה ישראל צבא מוכן הרבה יותר לתרחישי לחימה. אנו זקוקים לפרויקט של 5 מיליארד דולר ומעלה המציע את חוד החנית של הטכנולוגיה והיקף גדול כמו העיר הנקייה. פרויקט כזה ישמן את גלגלי החדשנות וימשוך לישראל חברות בינלאומיות מובילות. שוב, זכרו שהגל הראשון של ההצלחה הטכנולוגית שלנו התאפשר הודות לכך שמשכנו לכאן חברות טכנולוגיה מובילות כמו נשיונל סמיקונדקטור ומיקרוסופט.

2. מחשוב ענן

אני מקווה שבתחום הזה לא החמצנו את הרכבת. האינטרנט יישאר איתנו לתמיד ואנחנו צריכים להאיץ את הקצב ולהתרחב במהירות. בואו נכריז על ישראל כמרכז מחשוב הענן באזור זה של העולם. אנו יכולים לפתות את אמזון וגוגל להקים מרכזי ענק של מחשוב ענן בישראל עם מענקים משלימים ותמריצי מס. אולי עוד לא מאוחר לשכנע את גוגל לרַשֵת את כל המדינה בפס רחב.

הדיון האם לתת לאינטל מענק של 100 מיליון דולר או 400 מיליון דולר מתמקד בחברה אחת ובעיר אחת שכבר יש לה כמה זרועות ציד ארוכות. אותן מאות מיליוני דולרים עם השקעה מקבילה של גוגל ו/או אמזון הם שווי ערך להקמת רשת פסי רכבת בכל המדינה. זוהי תשתית שתשפר באופן מהותי את התחרותיות הלאומית שלנו. אנחנו צריכים להשקיע בכבלים תת-ימיים נוספים שיגדילו את רוחב הפס ולא להשאיר את ההחלטה ליוזמתו הברוכה של בורוביץ לכבל תת-ימי. אנחנו צריכים להקים מספר רב של מתקנים בחלקים שונים של מדינתנו הזעירה שיקלו על אמזון וגוגל לנהל את הכל מאתר מרכזי אחד כדי שהמרחק לכל אחד מממרכזי הנתונים לא יהיה גדול. זה יתרחש במקביל ליוזמת החדשנות הפיננסית של הממשלה שגם היא תעבור בעתיד למחשוב ענן.

כחלק מהמעבר לענן, יש לדחוף עוד כמה יוזמות אחרות כדי להבטיח שנוכל לתמוך במעבר. אנו זקוקים לתוכנית הכשרה ממשלתית מסיבית שתכשיר את החרדים, עורכי דין, מהנדסי הדוט.נט ומהנדסים מובטלים בשפות וארכיטקטורות מחשב של העתיד כגון ++C, Ruby, PHP, ג'אווה וארכיטקטורת מחשוב ענן. אנו יכולים לעשות זאת בעזרת האוניברסיטאות וסבסוד קורסים בשפות חדשות או עם הטבות מס לחברות שיכשירו מהנדסים בטכנולוגיות אלה ויעסיקו עובדים בשפות אלה. אבל ברור שהממשלה תצטרך לשלם עבור זה.

אנחנו יכולים לעודד את גוגל, אמזון, Salesforce.com ופייסבוק לבוא לישראל ולבנות גם הן מרכזי פיתוח ואנו נסבסד את עלות המהנדסים בעת שהן יכשירו את הכישרונות הפנטסטיים שלנו בסקלביליות אינטרנט ובתכנון פשוט. זה מגיע למהנדסים ולאנשים, והכלכלה שלנו זקוקה לכך. צוקרברג, בניוף וברין הם כולם יהודים וכולם ביקרו כאן. אנחנו צריכים לעזור להם להעסיק את אנשינו וללמד את המהנדסים החכמים שלנו מחשוב ענן וסקלביליות.

כדי לסייע למעבר לענן וסקלביליות, הממשלה צריכה לקבוע ש-50% מהמחשוב של צה"ל והממשלה ינטוש את הפלטפורמות של מיקרוסופט תוך שלוש שנים. במלים אחרות, אני מציע ש-50% מיוזמות המחשוב של הממשלה וצה"ל יתבצעו בקוד תוכנה פתוח ובארכיטקטורת ענן תוך שלוש שנים. זה בסדר אם זה יהיה אחד העננים של אמזון, גוגל או יבמ, או אף של כל השלוש. מעבר כזה יעיד בצורה מאוד ברורה על הכיוון שלנו. כמו מערכת הבריאות הממוחשבת והמתוחכמת שלנו, גם מעבר לענן יהפוך אותנו למובילה בינלאומית נועזת המסייעת לפתור את האתגר הגדול ביותר של כדור הארץ: עלויות שירותי הבריאות ושירותי הממשלה האלקטרוניים. עם כל מה שתיארתי למעלה, השירותים האלה יהיו ברורים מאליהם, אולם ללא עיגון משפטי, אני חושש שהאינרציה הממשלתית האופיינית תשתלט מחדש.

3. חקלאות

ואם כבר מדברים על תהליכי ייעול לזולת תוך הצלחה כלכלית, הרי שאנחנו כבר עושים זאת בתחום אחד: חקלאות. אנו המובילים הבינלאומיים בטכנולוגיה חקלאית ובהתפלה בתקופה שבה העולם מודאג מהתפישה שאין מספיק אוכל לכולם והיכן ניתן למצוא עוד מים. כפי שאומר ידידי דאגלס גייטון, "הישראלים הם הטובים בעולם במיצוי המרב ממשאבים זעומים, שהוא אבן הפינה של קיימוּת".

אנו צריכים להפוך את ישראל למרכז העולמי של חקלאות בת-קיימא וקיימוּת בכלל; לתת מימון נוסף למכון וולקני ולפקולטות לחקלאות ולהפוך את ההשקעה בטכנולוגיית מזון ומים לכורח ומוקד לאומי. זוהי מטרה נעלה וחשובה ותעשייה שתהפוך לרווחית ביותר במאה ה-21. אני לא מדבר על מימון של 10 מיליון דולר אלא על מחויבות לאומית של 500 מיליון דולר לעצב מחדש את ייצור המזון בעולם ומשאבי המים מישראל. דרך אגב, הייצוא העיקרי שלנו לאחת הכלכלות בעלות קצב הצמיחה הגבוה בעולם, ברזיל, הוא טכנולוגיה חקלאית וכימיקלים (אשר רבים מהם משמשים אף הם לחקלאות).

ישנן יוזמות חדשות שמלבלבות בארץ בחקלאות בת קיימא ובתחום האורגני, אבל אנחנו צריכים לקדם את שני התחומים הן מבחינת טכנולוגית והן מבחינת שיווק. החקלאות הטכנולוגית תהפוך אותנו לשחקנים מרכזיים בכלכלת המאה ה-21. לזה אני מתכוון כשאני מדבר על ייעול לחברה בשילוב עם הצלחה כלכלית. אנו חברה עם סגנון חיים בריא בהשוואה לשאר העולם ולפני שמקדונלד'ס תתבסס כאן יתר על המידה, עלינו להוביל את העולם עם מזון טוב יותר וקיימות. אנחנו יכולים לייצא את הידע שלנו למדינות ואזורים אחרים בעולם, ולייצוא זה יהיו השלכות גיאו-פוליטיות חיוביות עבור ישראל.

הזמן להיות חמדן

על מנת ליישם את היוזמות הללו, אנו חייבים לגייס באגרסיביות את המוחות והכישרונות הניהוליים הטובים ביותר מכל רחבי העולם. ישראל היא אחד המקומות הטובים ביותר לחיות בהם בכדור הארץ. יש לנו את האנשים והמוחות הטובים בעולם במדינה אחת זעירה עם אקלים מגוון וסגנון חיים נהדר תחת כיפת השמיים. כמי שעלה לישראל מניו יורק, אני יכול לומר ממקור ראשון שישראל היא מקום נהדר לחיי משפחה. אנחנו לא צריכים לנקוט בטון מתנצל כשאנו מסבירים את המעלות והערכים של החברה הישראלית או מתארים את איכות החיים שממנה נהנים אנשים בישראל. ציפורי לילה או אוהבי הים מוזמנים לבוא לתל אביב. מי שאוהב את המדבר יכול לחיות בעומר. מעדיפים לנהל חווה או להתענג על נוף הררי? לכו לגליל הפורח. מחפשים תחושת קדושה ומשפחתיות? נסו את ירושלים. סגנון יותר אמריקאי, אנגלי או צרפתי? גורו בבית שמש או במודיעין, ואל תשכחו את קיסריה היפה. בכל מקום שאליו תפנו בישראל תפגשו אנשים מלאי להט ונחישות. הרוח היזמית בוערת בכל האנשים כאן; אפשר להרגיש אותה ברחובות או על החוף. אם נביא את הכישרונות לישראל, נשפר את התחרותיות הלאומית שלנו, את מאגר הגֶנִים ואת הכלכלה. אנחנו יכולים לעשות את זה.

בעת שהעולם מתבוסס במשבר כלכלי, אנו, עם היציבות הכלכלית הסבירה שלנו, נהנים מהזדמנות ייחודית לשפר את היתרון התחרותי הלאומי. בפרפראזה על דבריו של וורן באפט, הייתי אומר, "הזמן הנכון להיות חמדן הוא כאשר מדינות אחרות מפחדות". מה שברור הוא שאנו זקוקים לפעולה ממשלתית ממוקדת שתשמן את גלגלי החדשנות ותחשל את הכלכלה שלנו לקראת המאה הבאה. הממשלה צריכה להיות ממוקדת מבחינה אסטרטגית כדי שלא נפזר לריק את כספי משלמי המסים כפי שעשתה הממשלה בעשר השנים האחרונות. כדי להצליח, הפעולה חייבת להיות מסיבית ומכוונת לעתיד על-מנת שלא נחמיץ את הרכבת. אם המהלך יבוצע כהלכה, הוא יביא לפריצת המגופים מההשקעות הפרטיות שיזרמו לישראל כפי שקרה בפרויקט בטר-פלייס ואנו נוביל את העולם בבניית הכלכלה הקפיטליסטית של המאה ה-21 לתפארת מדינת ישראל והחברה הגלובלית כולה.

אלה הם רק כמה רעיונות קצרים. אני מקווה שאתם תמשיכו ותוסיפו להלן. זהו מסמך שנוצר על ידי ההמונים, אז אנא, תרמו לו גם אתם.

זהו החלק השלישי בסדרת פוסטים העוסקים באתגרים שניצבים בפני תעשיית ההיי-טק הישראלית וכיצד אנו יכולים לצאת מחוזקים מהמשבר הכלכלי העולמי, כמו גם להתגבר על המכשולים המקומיים בדרכה של כלכלת הטכנולוגיה. הפוסט המקורי התפרסם בבלוג שלי ב-6 בספטמבר.

---

החלקים הקודמים של "מניפסט החומוס":

• "המדען הראשי מבזבז את כספי הציבור"
• הכשל הישראלי: הממשלה מכורה למיקרוסופט, חסרים כאן מהנדסים מוכשרים