מה מנחה את היזמים בבואם להחליט למכור, ומדוע הם לא מאפשרים לחברה להתפתח עצמאית ולמצות את הפוטנציאל העסקי הגלום בה? Israeli Hi-Tech and Startups
שוב נמכרת חברה ישראלית שכבר שווה בפועל חצי מיליארד דולר. ושוב, במקום לאפשר לה להתפתח עצמאית ולמצות את הפוטנציאל העסקי הגלום בה, מעדיפים הבעלים למכור - ולהיפגש עם הכסף מהר ככל שניתן. יחסי הכוח שבין היזמים לבין המשקיעים בשאלת המכירה או ההנפקה הם שקובעים אם תתבצע מכירה ומימוש מהיר של הערך, או שהחברה תמשיך להתפתח באופן עצמאי.
מה מנחה את היזמים בבואם להחליט? ברור שבמקרה כמו זה של טריאנה, שבה הושקעו כ-40 מיליון דולר ועל השולחן מונחים 250 מיליון, קשה לסרב. במקרה שכזה מדובר בעסקה שמעשירה מאוד את חשבונות הבנק של היזמים ומחזירה למשקיעי קרנות ההון סיכון תשואה נאה ביותר. אבל מעבר לביזנס הקר, השאלה היא אם תעשיית הסטארט-אפ הישראלית אינה מסוגלת לפתח עסק לטווחים ארוכים.
"אם מדובר בתחום שבו השליטה נמצאת מראש בידי כמה חברות ענק, כך שלחברה קטנה אין באמת אופציה אלא להתייפות ככל שניתן כדי להיכנס תחת החופה לצד חברת ענק - הרי שמדיניות האקזיט המהיר הישראלית הגיונית למדי"
לכאורה, אם מדובר בתחום שבו השליטה נמצאת מראש בידי כמה חברות ענק, כך שלחברה קטנה אין באמת אופציה אלא להתייפות ככל שניתן כדי להיכנס תחת החופה לצד חברת ענק - הרי שמדיניות האקזיט המהיר הישראלית הגיונית למדי. אך אם מדובר בתחומים שמתאפיינים בצמיחה אדירה, בביקוש גובר, בשינויים טכנולוגיים תכופים ובשירות גלובלי שבכל מקרה מסופק לכל השחקנים הגדולים בענף - הרי שמי שחושב רחוק לא צריך להסתפק בצ'ק השמן הראשון, אלא עליו להמתין ולראות את העסק שלו גדל ומתרחב.
"זו הבעיה בתעשיית קרנות ההון סיכון הישראלית", מודה בכיר בתעשייה, "רואים פה רק לטווח קצר, או יותר נכון, האשה של היזם היא שקובעת מתי תימכר החברה". זו כמובן הגזמה, אך היא משדרת את המניעים הלא רציונליים שעומדים לא פעם מאחורי ההחלטה. הפיתוי אדיר, ואילו החלופה - המשך ההשקעה היום-יומית בעסק - נראית אפורה למדי. תרבות ה"אין כוח" בתעשיית ההיי-טק הישראלית תבטל את הסיכוי שתקום פה חברה נוספת כטבע. חבל.
אשתו של היזם קובעת מתי תימכר חברה 11.10.07 | 09:33 מה מנחה את היזמים בבואם להחליט למכור, ומדוע הם לא מאפשרים לחברה להתפתח עצמאית ולמצות את הפוטנציאל העסקי הגלום בה?
ווב 2.0 - חלום או סיוט למנהלים 25.09.07 | 15:52 מרבית הארגונים עוד לא יודעים לבנות נוכחות ברשת, וכבר הם צריכים להתמודד עם הווב 2.0. המהפכה מגיעה מלמטה, ומותירה את הארגונים בכאוס
וואלה! לא ממש! 09.08.07 | 13:35 ב-2006 עוד הצליחה פעילות הפורטל לספק לוואלה שיעור רווחיות תפעולית של 20.5% - אך במחצית הראשונה של 2007 היא מסתכמת בכ-9% בלבד
את היחסים הפנימיים בין היזמים שלא תמיד חיים באידיליה אחד עם השני. לשיקול זה משקל מאוד כבד. מה גם - כפי שצויין לפניי - שהמשקיעים לוחצים, כי רוצים לראות את הכסף. אפרופו, לא רק הישראלים, אלא גם האמריקאים. חוץ מזה, לא קל להקים - ואחר כך לנהל חברה -עם ישראלים. זה שוחק בטירוף (רואה מקרוב), כך שכשיש הדמנות - לוקחים אותה. בנוסף, בדרך כלל, אחרי המכירה, היזמים לא יוצאים לפנסיה מוקדמת, אלא ממשיכים לדבר הבא. אז נוצר מומנטם יצירה תעשייתית מבורכת. מה רע?
הטיעון שעולה בכתבה הוא טיעון ישראלי קלאסי - בואו ניכנס לכיס של היזם, בואו ננתח מה הקומבינה. אם זה היה המצב, מדוע גם חברות של יזמים סדרתיים שכבר עשו קופה או שתיים נמכרות? האמת הפשוטה היא שבהייטק אתה חייב או לצמוח בקצב אדיר או להמכר לגדול ממך, וזה נכון אפילו בעמק הסיליקון ועל אחת כמה וכמה בישראל.
ערן גבאי ידידי, מומלץ לך בחום לקרוא את כתבי דיימון ראניון בתרגומו של אליעזר כרמי. לעתונים הוא קרא סמרטעיתונים, ובאופן דומה כינה את העיתונאים. מדוע נזכרתי בכך? תמהתני.