אושר הוא בחור ישראלי ממוצע, שנסע לעשות קצת כסף אצל הדוד המאכער שלו במיאמי. אבל מפגש עם שוטר מקומי, שלא אהב את החיבה של הדוד לחניית נכים, והעדר ויזה תקפה שלחו את אושר אחר כבוד ארצה למסע מפותל, עמוס בהיתקלויות עם החוק והביורוקרטיה. בסיומו חיכה לו כס המאכער הראשי של מדינת ישראל - ראשות הממשלה.

סיפורו של אושר מונצח ב"אושר בלי גבולות", משחק הרפתאות (קווסט) סאטירי (וחינמי) חדש, פרי עבודתם של יונתן ילון ואורי וכטל, שני יוצרים עצמאיים. הגרפיקה, הסאונד והאנימציה של המשחק אינם מהוקצעים כמו במשחקים של התעשייה הממוסדת, וגם לא כמו ב"Rising Eagle", משחק המלחמה הישראלי שיצא לאחרונה בגרסת בטא והוכיח שגם בארץ אפשר לפתח משחק בליגה של הגדולים. אבל הוא מספר בחצי חיוך סיפור ישראלי מוכר.

ילון, בן 29, תקציבאי במשרד יחסי ציבור, סיפר בשיחת טלפון כי הוא ווכטל, סטודנט לפסיכולוגיה ומשפטים, אהבו לשחק יחד בקווסטים כמו "Day of the Tentacle" ו"קווסט פור גלורי" עוד כשהיו ילדים, אך כשגדלו נטשו את המסעות הממוחשבים. ואולם לפני כמה שנים גילה ילון את תוכנת Adventure Game Studio ליצירת משחקי קווסט, שהחזירה לו את הניצוץ הישן. "אחרי שנים שלא שיחקנו, גילינו את זה מחדש", הוא אומר.

על הפיתוח הם עמלו כשלוש שנים וחצי. "זה משהו שעשינו במקביל לעבודה וללימודים. היו המון דברים שהיינו צריכים ללמוד, כמו הגרפיקה והתכנות. התוכנה מאוד מפשטת את העניינים, אבל אתה עדיין צריך ללמוד לתכנת.

"בהתחלה חשבנו בכלל לתת למישהו אחר לפתח את המשחק", מספר ילון, "לא חשבנו שאנחנו מסוגלים לעשות את זה בעצמנו, הן מבחינת הזמן והן מבחינת היכולת. באותה תקופה בדיוק העליתי את אתר הקווסט העברי, שמוקדש כולו לקידום הקווסטים - ז'אנר שנשכח בעיקר משום שאנשים התרגלו היום למשחקים מהירים ומלאי אקשן. פירסמנו את התסריט המקוצר באתר ופנו אלינו המון אנשים. מתברר שפיתוח משחק מחשב הוא חלום גדול בארץ. בכל פעם שהיינו נפגשים עם מישהו, הוא היה מאוד מתלהב מהסיפור, אבל ברגע שהיה מגלה שהפיתוח הוא לא חוויה כזאת כיפית, הוא היה מתאדה. ובאמת, פיתוח משחקים זה לעבור על תמונות פיקסל פיקסל, לשנות אלף פעם שורה של סקריפט כי כל פעם זה יוצר איזה באג אחר".

אחרי כמה וכמה חודשים כאלה הם הבינו שאין להם ברירה, ועליהם לעשות בעצמם את העבודה השחורה. וכטל, שכתב את התסריט, מספר: "רק הכתיבה עצמה נמשכה כשבעה חודשים. זה אלפי שורות של טקסט". הוא גם מדבב את רוב הדמויות ומגלם את אושר: "לפעמים יש מסך שכולל שמונה דמויות, ואני מגלם את כולן. יש רק עוד דמות של נוגה, חברת המפלגה, שהדר גרינברג גילמה ודיבבה אותה".

במקביל, ילון הלך וצילם רקעים בתל אביב והרצליה, וחברים מתיאטרון חובבים שבו וכטל משתתף נרתמו כדי לגלם את הדמויות הנותרות. וכטל אומר כי בתום ההפקה הגרפית, שנמשכה כשנה וחצי, "לקחנו את כל חומרי הגלם - הדמויות המצולמות והרקעים, קובצי הטקסט המדובבים והמוסיקה שכתב יונתן - והפכנו אותם למשחק". את כל זה היה צריך להכניס לתוכנה, שיוצרת את האינטראקציה ביניהם. שלב התכנות ארך שנה נוספת.

ממשק המשחק מאפשר לאושר לתקשר עם הסביבה באמצעות העכבר והחצים. בעזרת האמצעים הפשוטים האלה ולא מעט פתרונות יצירתיים הוא לומד איך להתמודד עם המצב הקשה שאליו נקלע.

הפוליטיקה, הוא מבין בהדרגה, היא הפתרון שיחלץ אותו מהצרה. בדרך לתפקיד הנכסף הוא נפגש עם דמויות מפתח כמו מוכרים בשוק, עסקנים ועורכי דין, ולומד לתחמן, לגנוב ולשקר. אבל זה לא מספיק כדי להיכנס לפוליטיקה. עם פחות מתיק פלילי אין לו סיכוי להיכנס למפלגה. אך אל דאגה, גם את המשוכה הזאת הוא עובר.

"לא הייתי אומר שזה משחק אופטימי", מודה ילון, "אושר מגלה שהדרך היחידה להתקדם היא בעזרת חנופה, שחיתות ושוחד, והוא מידרדר מוסרית לאורך כל המשחק". זה לא הפריע ליותר מ-26 אלף איש עד כה להוריד אותו. "זה בערך מספר האנשים הדרוש להכניס מנדט לכנסת", אומר ילון. "כשכל האלטרנטיוות השלטוניות כל כך גרועות, אני חושב שאנשים ישמחו לקבל כאן איזה אושר כזה".