מנחם יעקובוביץ' לא מפסיק לחייך. גם כשהוא מתאר דברים קשים, גם כשהשומע הנבוך מתכווץ בכיסאו בבושה. שנים של עלבון מסתתרות מאחורי החיוך של יעקובוביץ', מנכ"ל חברת ההיי-טק נטפרוטק, שנים שבהן הוא מתעקש להוכיח לזירה העסקית שהכיסא הוא רק כיסא, וכל השאר בסדר גמור.

"את יודעת מתי ברור שניצחתי?", הוא אומר, "כשאנשים מתחילים להיעלב בשבילי. אני רגיל שהמלצרית שואלת את זה שיושב לידי מה אני רוצה, כאילו אני לא מסוגל להחליט בעצמי - אבל כשהוא מתרגז, ברור לי שהגענו למצב של שוויון".

במשרדי החברה הקטנה שלו הוא דווקא זוכה לכבוד. בנטפרוטק, שסגרה מחזור של 3.5 מיליון דולר בשנה שעברה ו-30% ממחזור פעילותה גולשים לחו"ל, עובדים 14 מקצוענים, מתוכם ארבעה בעלי מוגבלויות. "היו יותר", הוא מספר, "אבל הם גדלו והלכו לחברות אחרות. השותף שלי, ניר מילמן, כועס כי השקענו בהם ולא קטפנו את הפירות, אבל מבחינתי מדובר בהצלחה גדולה".

במה שונה החברה שלך מכל חברת היי-טק אחרת?

"בכלום, למעט העובדה שהשירותים אצלנו גדולים יותר, ושהמנכ"ל, שמבין קצת בביטוח לאומי וזכויות, משמש גם כאוזן קשבת, כיועץ וכסמנכ"ל משאבי האנוש. יפה בעיני לראות את הלא-נכים מקפלים כסאות גלגלים כשיוצאים לסדנה, הרצאה או יום גיבוש".

במקביל לפעילות בחברה החל יעקובוביץ' לקדם חלום לאומי: הקמת חממה ליזמים-מנהלים נכים. "ביבי אישר, והתפטר", הוא אומר. "גם ועדת הכנסת התלהבה, וזה נשאר בהתלהבות". עד היום לא נמצאו 600 אלף השקלים המיוחלים.

"אני לא רוצה להקים מפעלים מוגנים ולא רוצה שירחמו עלינו. כמו בעולם, גם כאן צריך להקים חממה שתנוהל על ידי קרן הון סיכון ייחודית, ותסייע לנכים ברמה הפרקטית והפסיכולוגית להקים ולנהל חברות משל עצמם. לא כולם ג'ינג'ים עקשנים כמוני. אנשים נושרים בדרך וחבל".

מפסיקים להיות נכים

הוא נכה פוליו מגיל שנתיים. אחרי תיכון רגיל, שסיים על קביים, התקבל לעבודה כשרטט מכונות בטלרד. השנים חלפו והחיים זימנו לו מלגה נחשקת בבית ספר אוניברסיטאי בגרמניה. שם, בתוכנית לנכים, למד הנדסת תוכנה.

"קרעו אותנו", הוא מספר, "הדיקן נכנס אלינו ביום הראשון והודיע שברגע זה אנחנו מפסיקים להיות נכים. 'נטחן אתכם עד דק' הוא אמר 'כי אתם יוצאים להתחרות בשוק שבו כדי לקבל יחס שווה אתם חייבים להוכיח שאתם הרבה יותר טובים'".

לאחר שהתמחה בסימולציות למטוסים, ולאחר שחברות ענק כמו סימנס חיזרו אחריו, החליט לשוב הביתה. "רציתי לעבוד בחברת תעופה", הוא אומר, "אולי בחיל אוויר או בתעשייה האווירית. היו אז מעט מאוד אנשים שהכירו טכנולוגיות חדשות בתחום, ועל פניו נדמה היה שלא צריכה להיות לי כל בעיה".

מהר מאוד טפחה המציאות על פניו. "מודעות הדרושים היו ממשיכות להופיע עוד הרבה זמן לאחר שאמרו לי 'לא'", הוא מספר. "קצין אחד אפילו טרח והסביר לי שהמחלקה נמצאת בקומה שנייה, ושיהיה להם קשה להוריד את המחשב לקומה שמתחת".

אולי באמת לא היית מתאים לתפקיד?

"אחרי שנים של ניסיון, אתה לומד לזהות תירוץ בקלות".

הישועה התעסוקתית באה לו ממקום העבודה הקודם. "כבר הכירו אותי אז זה היה יותר קל, אבל הגעתי כמהנדס לתפקיד טכנאי זוטר". הוא קיבל קידום לאחר שמנהל בכיר שם לב שהוא מתקן טעויות של מהנדסים. משם היתה הדרך סלולה לתפקידים בכירים במחלקות שונות. "ברגע שמכירים אותי נגמרת הבעיה", הוא אומר, "מבינים שנכון, אני לא יכול לטפס במדרגות, אבל זה הכל. האישיות ויכולות הניהול הן החשובות".

יש איזה פורום שמפגיש מנהלים נכים בישראל?

"לא וחבל. אני יודע על 15-20 מנהלים נכים, אבל חלקם בכלל לא רוצים קשר עם הקהילה. גם עם ח"כ אילן גילאון נדרשו הרבה מאוד שיחות כדי לרתום אותו למאבק הנכים. בהתחלה הוא לא רצה שום קשר".

"אתה לוקח תרופות?"

ב-98', לאחר 20 שנות עבודה בטלרד, הבין יעקובוביץ כי האינטרנט הוא הדבר הבא ורצה להצטרף למהפכה. הוא יצא לעצמאות והקים את מדיה פור יו, חברה שעסקה בהקמת אתרים ופורטלים ורטיקליים. המצליח מכולם היה פורטל הנכים שנהנה ממספר עצום של כניסות - במושגים של אז - 140 אלף.

"מאוד הצלחנו, אבל לא הרווחנו כסף", הוא מחייך שוב, "זה היה שיא הבועה, אנחנו חיכינו שמישהו יקנה אותנו והיתה לנו החוצפה לסרב להצעה של 3 מיליון דולר. ואז הכל התפוצץ".

כשהחוב לבנק הגיע למיליון שקל, נחתך קו האשראי. יעקובוביץ' שקל פירוק ובמקביל בירר אפשרות של חזרה לשוק העבודה השכיר. "השנה היתה 2003, והיתה דרישה לאנשי תקשורת שנקלטו בתחומי הסלולר וחברות הטלפוניה הבינלאומיות. חבר התחיל לברר בשבילי אפשרויות. הוא היה אופטימי כי יש לי המון ניסיון אבל חזר אלי אחרי כמה שבועות עם דמעות בעיניים. ברגע שהזכיר כיסא גלגלים - אמרו לו לא".

שוב נאלצו יעקובוביץ' ושותפו לגבש הערכת מצב: "החלטנו להבריא את החברה", הוא מספר, "פרשנו חובות מול הבנק, לא לקחנו משכורות, ריעננו את סל המוצרים ופנינו לתחום השירות האוטומטי באינטרנט". בניסיון להיחלץ מהברוך פנו גם לקרנות הון סיכון.

"שאלו אותי אם אני לוקח תרופות, אם אני מסוגל לעבוד 12-14 שעות. באחת מהקרנות שאלו אותי למה אני לא מביא אדם יותר ייצוגי כדי לדבר על המוצרים שלי. אמרתי תודה רבה, נסתדר בכוחות עצמנו. זה בדיוק מה שקורה. רוב החוב כבר מאחורינו, תפעולית אנחנו מאוד רווחיים, בלי לוותר על האג'נדה החברתית שלנו".

כלומר?

"מתוך הקושי שלי ומתוך פעילותי במטה מאבק הנכים, היה לי ברור שכשאגיע לעמדת כוח אתן הזדמנות לכל אותם אנשים שנדחים בקלות עלי ידי מנהלים בעלי דעות קדומות. כל העובדים שלנו הם בעלי השכלה רלוונטית בתחום התכנות ובתחום הזה אנחנו לא מתפשרים, אבל אנחנו עושים פה העדפה מתקנת ברורה ומקבלים נכים-מובטלים גם אם יש צורך להשקיע זמן וכסף בהכשרתם".

כמה זה עולה לכם?

"מאות אלפי שקלים. אני מניח שההוצאה להכשרת אדם היא 40%-50% יותר מהסכום שהייתי משקיע באדם שנכנס מיידית לעבודה. זה נובע מהמשאבים שצריכים הוותיקים להשקיע בחדשים מצד אחד, ומכל הפרויקטים שאני לא לוקח מצד שני".

זו חשיבה לא כלכלית בחברה שעדיין לא הגיעה ליציבות פיננסית.

"נכון, אבל זו מחויבות שלקחתי על עצמי. הדרך לאיזון תהיה אולי קצת יותר ארוכה, אבל הערך המוסף חשוב. אם לא נעזור לעצמנו - מי יעזור לנו?"