דוקטור גוגל: מה קורה כשהמטופלים מעדיפים לקבל חוות דעת נוספת ברשת?

הרופאים נאלצים להתמודד עם המידע הרפואי המופיע ברשת | צלם: TheMarker

הסייבר-כונדרים, גולשים שמחפשים מידע רפואי ברשת באופן קבוע, הפכו בשנים האחרונות לאימת הרופאים

09.01.08 | 00:36  רוני לינדר-גנץ
Internet

כשמיכל, פסיכולוגית בת 36 מתל אביב, היתה מגיעה לרופא הנשים שלה בזמן שעברה טיפולי פוריות, סביר להניח שהוא היה נדרך: "ניהלתי מעקב רפואי צמוד אחרי הנתונים הרפואיים שלי", מספרת מיכל, כיום כבר אם לשלושה. "הייתי מגיעה עם רשימה מוכנה של 17 שאלות, מציגה לרופא אלטרנטיוות לאבחנות שלו, ולפעמים אפילו הייתי מצליחה לפענח טוב יותר את התוצאות של הבדיקות שלי מהרופא שהיה טרוד בהמון תיקים רפואיים אחרים ולא היתה לפניו התמונה של כל החודשים האחרונים. קרה לא פעם שהוא שינה בעקבות ההערות שלי את הטיפולים".

את ה"הכשרה הרפואית" שלה קיבלה מיכל מהאוניברסיטה העממית החדשה:רשת האינטרנט. גם כיום, שנים אחרי שתמו טיפולי הפוריות, היא נוהגת לחפש ברשת מידע רפואי לפחות אחת לשבוע, להצליב מידע ממקורות שונים ולהגיע לרופא כשהיא מוכנה וממוקדת. אחרי הכל, בעיות רפואיות לא מסתיימות אף פעם, ולמיכל יצא כבר שם של רופאה עממית בקרב השכנים והחברים שפונים אליה לפעמים לפני שהם פונים לרופא.

מיכל היא דוגמה, מעט קיצונית אמנם, של תופעה הולכת ומתרחבת שכבר זכתה בעולם לכינוי מדויק "סייברכונדריה". הסייבר-כונדרים הם גולשים שמחפשים מידע רפואי ברשת באופן קבוע, ולמעשה מסתבר שניתן להגדיר כך אחוז ניכר מהאוכלוסייה: מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה בעבור TheMarker עולה כי אחד מכל שלושה ישראלים (32%) חיפש בשנה האחרונה מידע רפואי באינטרנט. שיעור המחפשים אף גבוה יותר בקרב צעירים, משכילים ובעלי הכנסה גבוהה מהממוצע. סקרים מקבילים מארה"בצות הברית מגלים כי 160 מיליון אמריקאים, שהם 84% מהגולשים חיפשו ב 2006 מידע רפואי באינטרנט ¬ עלייה של 37%תוך שנתיים.

החולים מגיעים מוכנים

כשמתרגמים את המספרים האדירים האלה לתוצאות בשטח, מקבלים מהפכה אמיתית שעוברת על עולם הרפואה ועל מערכת היחסים בין החולה לרופא בשנים האחרונות. אם פעם העסקה היתה פשוטה וברורה - הרופא הוא האוטוריטה הבלעדית ואבחנותיו והחלטותיו אינן ניתנות לערעור, הרי שכיום יחסי הכוחות משתנים ו"המטופל החדש" נוחת במשרדו כשהוא מצויד במידע רב ובדעה מוצקה לגבי מצבו.

"להערכתי, 70% 80% מהמטופלות מגיעות אלי עם אינפורמציה מהאינטרנט, ודורשות הסברים שמחייבים אותי כמעט ללמד אותן רפואה", אומרת ד"ר בלה קאופמן, מנהלת תחום סרטן השד במרכז לחקר וטיפול בסרטן בשיבא. "אני עוסקת בתחום הזה כבר 20 שנה ותמיד הייתי מסבירה על המחלה והטיפול, אבל אף פעם לא היתה ירידה כזו לפרטים. לקח לי זמן להתרגל לזה, אבל כבר ברור לי שזה חלק מהאינטראקציה החדשה בין חולה לרופא".

גם ד"ר שמואל אנדרמן, מ"מ מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה, מספר כי "רובן המכריע של המטופלות באות עם מידע זמין, אמין ודי חדש. הן יודעות הרבה על המחלה שלהן, הסימפטומים ודרכי הטיפול, ומציגות שאלות ברורות לגבי איזה טיפול יבוצע, ולמה דווקא זה ולא אחר".

מחקרים חשובים לצד אתרים קיקיוניים

עם זאת, מהפכת האינטרנט שעוברת על עולם הרפואה בשנים האחרונות אינה נטולת בעיות, כשהמרכזיות שבהן הן הכמות המוגזמת ואמינות המידע שהגולש נחשף אליו כשהוא מחפש מידע אודות מחלתו.

"חולים שמנסים למצוא מידע רפואי ברשת נתקלים בהצפה של מידע. אינספור אתרים מציעים להם סוגים שונים של מידע, והם לא יודעים איך להתמודד עם כמות החומר הזו ולמה להאמין", מסבירה רבקה פרייליך, מנהלת מחלקת הסברה באגודה למלחמה בסרטן, את הבעיה של הסייבר-כונדר הממוצע. "אין היררכיה בחיפושים האלה. אתר של אוניברסיטה מובילה מופיע ליד אתר קיקיוני, מחקר שהתפרסם בכתב עת מכובד מופיע לצד מחקר שולי והזוי של גוף לא מוכר, ולאדם שבדרך כלל לא עוסק בבריאות אין את הכלים להבדיל ביניהם".

מחפשי המידע הישראלים אכן מבטאים את החשש הזה: רק 28% מהם הגדירו את המידע שמצאו ברשת כאמין במידה רבה או במידה רבה מאוד, שיעור דומה (25%) הגדיר אותו כאמין "במידה בינונית", 7% כאמין במידה מועטה, ויותר משליש מהמשיבים (36%) פשוט לא יודעים להגיד אם המידע שבידם אמין או לא.

שיעורים אלה דומים לאמון שרוכשים הגולשים האמריקאים למידע שנמצא ברשת. בנוסף, כמעט שליש (29%) מהמשיבים אמרו כי הם לא נוהגים לבדוק את מקור המידע הרפואי ותאריך הפצתו, 22% עושים זאת לפעמים, ורק 41% עושים זאת לעתים קרובות או תמיד.

קאופמן מכירה את הבעיה מקרוב. "חלק מהחולות מגיעות אלי עם שפע של מידע שלא תמיד רלוונטי לבעיה הרפואית שלהן", היא אומרת. "לפעמים יש לכך השלכות לא רצויות, כמו חרדה מיותרת או בלבול. אחד התפקידים שלי כרופאה הוא לעזור להם לברור את המידע, להסביר שלא הכל רלוונטי בעבורן, ולסייע להן להפריד בין עיקר לטפל".

החרדה שעליה מדברת קאופמן היא מחיר כבד נוסף שהסייבר-כונדרים נאלצים לשלם על הידע המופלג שהם צוברים. כמו סטודנטים לרפואה שבטוחים שהם חולים בחצי מהמחלות שעליהן הם לומדים, כך גם הסייבר-כונדר הממוצע. "כל תופעה הכי קטנה מתפרשת בקונטקסט של פתולוגיה או קטסטרופה שבמקרה נתקלתי בה באינטרנט", אומרת מיכל. "כאב ראש, למשל, יכול להיות סתם כאב ראש או סימן לגידול במוח, אבל ברגע שאתה מחפש את זה בגוגל אתה מגלה מחלות שלא העלית על דעתך שקיימות.

"רופא מיומן יודע לקחת בחשבון את השכיחויות של התופעות ותסמינים נוספים כדי להבין אם יש סיבה לדאגה. לי אין את הכלים לעשות את זה". לדברי מיכל, "קרה כבר הרבה פעמים שרצו לי תסריטים נוראיים בראש ושקעתי בחרדה בגלל שברי מידע שבסופו של דבר היו חסרי משמעות. אין ספק שאם כל ההשערות הנוראיות שקראתי באינטרנט היו מתממשות - אני ויקירי כנראה כבר לא היינו כאן...".

גוגל ומיקרוסופט כבר מתחרות על החולים

הפער שבין מספר מחפשי המידע הרפואי לבין שביעות הרצון הנמוכה והקושי שלהם לסנן את המידע, לא נעלם מעיניהן של חברות מסחריות. גוגל ומיקרוסופט כבר הפכו זאת לזירת הקרב הבאה שלהן: שתיהן השיקו באחרונה גרסאות בטא למיזמים שיאפשרו לצרכנים לארגן לעצמם בצורה מרוכזת את כל הנתונים הרפואיים האישיים שלהם, ולקבל מידע רפואי ממוקד ורלוונטי.

הפוטנציאל הכלכלי האדיר כאן ברור: בשנה שעברה תקציב הפרסום של תעשיית התרופות בארצות הברית לבדה עמד בשנה שעברה על היה 4 מיליארד דולר. בשלב זה רובו מושקע בטלוויזיה, אך בשנים הקרובות צפוי חלק גדול ממנו לעבור לאינטרנט, שמציע למפרסמים קהל מפולח וממוקד יותר, דבר שהוא קריטי בהקשר של תרופות.

גם היזמים הישראלים אמיר לייטרסדורף ועירי עמירב מנסים להסתער על השוק הבתולי הזה, והקימו סטארט-אפ בשם i-medix, שהוא רשת חברתית לחולים, שבה ניתן להחליף מידע רפואי ולהתייעץ עם חולים אחרים. בנוסף, קיים באתר מנוע חיפוש ייחודי למידע רפואי, שמדרג את המידע הרפואי לפי ציוני הגולשים.

"הבנו שצריך לשנות לחלוטין את חוויית חיפוש המידע הרפואי ברשת", אומר לייטרסדורף. "עד היום זה היה דבר שעושים לבד, ובמנועי חיפוש כלליים כמו גוגל שלא מתאימים לכך. הבנו שאדם שמחפש מידע כזה בדרך כלל נמצא במצוקה ויכול להיעזר בעוד אנשים שאולי סובלים מאותה בעיה ויכולים לתמוך בו גם נפשית וגם מבחינת שיתוף במידע".

הרופאים מאבדים את ההגמוניה

לא רק החולים מושפעים ממהפכת המידע ברשת, גם בקרב הרופאים משנה האינטרנט סדרי עולם: "הידע של הרופא גדל בכמה סדרי גודל לעומת מה שהיה בעבר", אומר בועז גינזבורג, מנכ"ל אתר הרופאים?? e-med.co.il. "אם פעם זמן התגובה למאמר או מחקר חדש היה יכול לקחת שבועות וחודשים עד שנדון בכנס או בז'ורנל קלאב פנימי בתוך בית החולים, כיום זה הכל אונליין, באותו היום דרך הרשת".

המפגש עם החולה המלומד, מכל מקום, הוא לא תמיד פשוט. "חולים שמגיעים לרופא עם תדפיסים של מחקרים עדכניים על המחלה שלהם והטיפול התרופתי מציבים אתגר גדול בפני הרופא", אומר גינזבורג. "אין ספק שלהגיד לחולה 'לא קראתי את המאמר הזה' זה דבר מביך, וזה גורם לרופאים להיות יותר מחוברים למקורות מידע ולהתעדכן יותר".

"הרופאים מוצאים את עצמם בקונפליקט", מוסיפה יהודית ברקו בול, מנהלת המחלקה הרפואית במכון המחקר גיאוקרטוגרפיה. "לא הם יזמו את העצמת הצרכן כלקוח בריאות, אך הם מוצאים את עצמם מאוימים על ידי 'הצרכן החדש' הזה, וההגמוניה שלהם מתערערת. בנוסף, מופעל עליהם לחץ מצד הקופות ובתי החולים לחסוך בעלויות ובשימוש בתרופות חדישות, מה שמעמיד אותם בקונפליקט נוסף עם צרכן הבריאות המתוחכם, ומעבר לכל זה הם נדרשים לספק שירות אדיב וממוקד למטופל".

הפתרון, לדבריה, הוא שינוי גישה מצד המערכת כלפי המטופלים-הלקוחות: "צרכן הבריאות המתוחכם נהפך לעובדה קיימת שאין דרך חזרה ממנה. לכן על המבטחים והארגונים שמספקים שירותי בריאות להתאים עצמם למצב החדש על ידי השקעה בהדרכת רופאים וצוות רפואי להגיב לסביבה המשתנה. לדוגמה, לדבר עם החולה ולהגיע יחד אתו לטיפול האופטימלי למחלתו".

ד"ר גיורא וורבר, סגן ראש אגף רפואה בשירותי בריאות כללית, מסכים וסבור שהרופא דווקא לא צריך להתבייש להגיד למטופל שהוא לא מכיר את המאמר או המחקר שהביא אתו. "רופא כמו רופא משפחה שנתקל במגוון אינסופי של מחלות ומטפל ב 1,500 2,000 חולים לא יכול להיות מעודכן בכל המחקרים הכי עדכניים בכל התחומים כי זה לא אנושי. האחרונים שידעו הכל היו אבי וסבי שהלכו עם תיק הרופא לביקורי בית. אני כן מצפה מהרופא להיות סקרן, להתייעץ עם רופאים אחרים, לשים בצד את האגו שלו במקרים כאלה ולהגיד למטופל שהוא ילמד את החומר ויחזור אליו. הוא לא חייב לתת תשובה מיידית, כמעט כל בעיה יכולה לסבול דיחוי של 24 שעות".

החדשות הטובות הן שנראה שהרופאים דווקא סבורים כי החולים החדשים הם תופעה חיובית. מסקר שערך TheMarker בקרב הרופאים עולה כי 56% מהם מתייחסים לכך בחיוב; 36% חושבים שזו תופעה חיובית מבחינת מעורבות המטופל, אך מסרבלת ומאריכה את הביקור; ורק 8% סוברים כי זו תופעה מטרידה ובעייתית המקשה על מתן טיפול נכון.

פורמט להדפסה

שלח באימייל

חזרה למעלה

כתובת המייל של השולח:
כתובת המייל של הנמען:
נושא ההודעה:
תוכן ההודעה:קישור לכתבה: <a href='http://it.themarker.com/tmit/article/2444'>http://it.themarker.com/tmit/article/2444</a>

סגורשלח

כתבות נוספות

• Internet

• 
  לא רק מכירות. איך לעשות כסף באיביי
  
  Internet
• 
  כך תגדילו את המכירות באינטרנט
  
  Internet
• 
  MacBook Wheel - איך שגלגל מסתובב לו
  
  Apple | Hardware | Internet

עוד בחדשות >>

1 תגובות ב-1 דיונים

מחבר:יש למלא מחבר
נושא:יש למלא נושא

תוכן:

בהגיבי על הכתבה הנני מסכים לתוכן ההצהרה

1 לדעתיאלירן09.01.2008 | 02:50

יש יתרון בכך שחולה בודק אחר מחלתו ברשת. נכון שיש סכנות של אבחון לא נכון, אך לכך יש רופא. כאשר החולה מצונן וכואב לו הראש, או שיש לו פתאום חום, זה בסדר אם הוא יבדוק את מחלתו ואולי לגלות את נדירותה. אך כדאי שייקח דקסמול קודם, ולאחר שיפתח את המודעות שלו למחלה שלו, דבר שיגרום לו להיות ערני יותר למיחושי הגוף, עליו לפנות לרופא לחוות הדעת המקצועית. ומנסיון גם אם הרופא יעקם פרצוף שתסבירו לו על הגילויים והחששות שלכם, עדיין שווה לומר לו אותם. בסופו של דבר לחולה ולרופא מטרה משותפת, לא?

מחבר:יש למלא מחבר
נושא:יש למלא נושא

תוכן: