נושא התמיכה הממשלתית במו"פ בישראל מזכיר את סיפור הסוחר שניסה להרגיל את סוסו לא לאכול - עד שהסוס נפח את נשמתו. לאחר חמש שנים של קיצוצים ממוקדים וקיצוצי רוחב, הצליחה הממשלה להציב את עצמה במקום הלא מכובד והלפני אחרון בהשוואה בינלאומית של תקציבי המו"פ.

כך, בנוסף לאיבוד כושר התחרות כתוצאה מהתחזקות השקל, בנוסף לריחוק משווקי היעד ומחומרי הגלם, בנוסף למערך נמלים בלתי יעיל ולביורוקרטיה מעיקה, יאבד היצוא הישראלי את אחד מהדלקים העיקריים לצמיחתו.

מתחילת השנה נכנע היצוא התעשייתי לכוחות המקשים עליו ונסוג ב-4%, כאשר יצוא ההיי-טק נסוג בשיעור חד של 9%. נושא התחזקות השקל תפס את מרבית הכותרות בשנתיים האחרונות, אך מדד תנאי הסחר, המשקף את כושר התחרות של התעשייה הישראלית, נשחק בחמש שנים האחרונות ב-27% גם ללא קשר לשערי החליפין. זאת, בשל התייקרויות חדות במחירי חומרי הגלם לתעשייה (40%-110%) ובמחירי האנרגיה (יותר מ-160%) לצד עלייה נמוכה במחירי היצוא (16% בלבד).

הסיבה פשוטה - ליצואן הישראלי אין מספיק כוח מיקוח בעולם המאפשר לו להעלות את מחיריו. למעשה, אחד היתרונות התחרותיים היחידים שיש לתעשייה הישראלית היא העליונות הטכנולוגית והחדשנות שמאפשרים בידול על פני המתחרים. כך, נהפכה תעשיית ההיי-טק הישראלית למובילה, ויצוא ההיי-טק תרם ל-70% מצמיחת היצוא בשנים האחרונות.

לפני יותר מעשור הכירה המדינה בחשיבות השתתפותה ביצירת עליונות טכנולוגית, והשקעות המדינה בתקציבי המחקר והפיתוח הגיעו לשיא. מאחר והשפעת התקציבים הממשלתיים על כלל ההשקעות מגיעה באיחור של 5-10 שנים, את התוצאה אנחנו רואים כיום, כאשר ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהשקעות המגזר העסקי במו"פ ביחס לתוצר. עם זאת, בשנים האחרונות השתנתה המגמה - תקציבי המדען הראשי קוצצו ב-5 מיליארד שקל מאז 2000. כך, ממוקמת ישראל במקום הלפני אחרון מתוך 31 מדינות במשקל התקציב הממשלתי למו"פ האזרחי בתמ"ג - 0.21% תוצר בלבד בהשוואה לממוצע של 0.54% תוצר במדינות ה-OECD, ול-0.62% תוצר במדינות האיחוד האירופי. התמונה האמיתית עגומה אף יותר: אם נבודד רק את תקציבי המדינה למו"פ העסקי וננטרל את כספי המדען, הממומנים מהחזר תמלוגים, נגלה שחלקה האמיתי של הממשלה במימון המו"פ העסקי הוא 0.11% תוצר בלבד, חמישית מהממוצע האירופי.

מעבר לתעשיות ההיי-טק, יתרונות המחקר והפיתוח עשויים להביא לשדרוג מהותי של מנוע צמיחה פוטנציאלי נוסף - התעשיות הקלאסיות, שממעטות לבצע השקעות מסוג זה. עתיד הצמיחה של המשק יושפע בשנים הקרובות בעיקר מכושר התחרות של היצוא. אמצעי התמיכה הממשלתיים ביצוא הישראלי מוגבלים - לא ניתן לקרב את היצואן לשוקי היעד והסחורות, לא ניתן לשלוט במחירי חומרי הגלם, וגם אמצעי השליטה בשער המטבע מוגבלים. עם זאת, שימור היתרון התחרותי הטכנולוגי מצוי בידי המדינה ועליה לשוב ולתגבר את תקציבי המו"פ כבר בשנת התקציב 2009.

יש לקבוע כי תקציבי המדען הראשי אינם חשופים לקיצוצי הרוחב העיוורים של הממשלה, לעודד באופן מיוחד את התעשיות הקלאסיות להשתמש בתקציבי המו"פ ולפטור תעשיות אלה מהחזר תמלוגים לתקופה של שלוש שנים.

הכותב הוא ראש אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים