959 חברים רשומים בחשבון הפייסבוק של אליעזר אורן, נשיא וסגן יו"ר הדירקטוריון בחברת ההיי-טק מטריקס. חלק מה"חברים" הם עובדיו. "נכנסתי לזה מתוך סקרנות", הוא מספר, "בעיקר כדי לחדש קשר עם אנשים שלא פגשתי זמן רב. במקביל רציתי גם להכיר את השפה החדשה ולבדוק אם ניתן לעשות בה שימושים מסחריים". לאחר שפתח את הדף האישי, קיבל מאות הצעות חברות, גם מעובדים. "יש עשרות כאלה", הוא אומר. "אני מתייחס לעניין בקלילות. מי שמציע - אני נענה לו".

השתלטותן של הרשתות החברתיות על מסכי המחשב (והחיים) יצרה זירה שבה פועלים בצוותא מנהלים ועובדים גם יחד. אם בעבר נדרשו השניים לצאת לארוחת צהריים, או להזמין אחד את השני למסיבה, הרי שכיום די בכמה קליקים וכבר אתה חבר של הבוס. הוא יודע מה עשית בחופשתך האחרונה, ואתה יודע מה הוא אוהב במיוחד לקרוא. אך כשחיים ועבודה מתערבבים זה בזה, הניסיון לשמור על הפרדה מינימלית עלול להיתקל בהרמת גבה אצל מנהל "חברי" במיוחד.

חשיפת האינפורמציה האישית לעובדים דווקא לא מפריעה לאורן: "אין לי בעיה שהעולם ידע מה אני אוהב לקרוא, לשמוע, איך אני מבלה או איך נראים בני המשפחה שלי", הוא אומר. "כשנכדתי נולדה קיבלתי המון התייחסויות שלא הייתי מקבל בשום דרך אחרת. נחמד גם להכיר צדדים אחרים של העובדים. ממילא אנחנו חיים בעולם שבו היחסים בין שעות עבודה לשעות משפחה מיטשטשים, כי הטכנולוגיה שסביבנו מאפשרת להיות פה ושם בעת ובעונה אחת. מי שלא רוצה להיות חשוף, שלא ישים בדף שלו אינפורמציה אישית".

"הצעת חברות" היא דרך חדשה ולא מקצועית באמצעותה מבקש עובד להתקרב לבוס שלו. "אין פסול בכך שעובד ירצה להתקרב למנהל שלו, אם כי אני לא חושב שמדובר בכלי מז'ורי. זה לא עניין דרמטי כמו שזה נשמע". אומר אורן.

דף אישי ברשת חברתית הוא דרך לגיטימית מבחינתך לשמור על קשר עם עובדי החברה?

"חשבון בפייסבוק הוא עניין נחמד אבל לא כלי ניהולי. אנחנו עדיין חברה מספיק קרובה כדי שניתן יהיה להשתמש בכלים מסורתיים: פגישות, שיחות טלפון או מיילים".

אתה גם יוזם פנייה לעובדים?

"לא".

דן חן, מנכ"ל תפוז אנשים, פתח לפני כשנה חשבון בפייסבוק. חלק ממאות החברים הרשומים אצלו הם עובדים שלו. "כמי שעומד בראש אתר קהילות לא היתה לי ברירה", הוא אומר. "זה היה צורך מקצועי לחלוטין. בהתחלה הצעתי המון חברויות וקיבלתי המון הצעות, אבל בחודשים האחרונים מיציתי".

עובדיך הם גם חבריך?

"יש לי גם עובדים בין החברים, אבל דווקא החברים האמיתיים שלי כמעט לא נמצאים שם. רשת חברתית היא חלק מעולם הנטוורקינג שכולנו, עובדים ומנהלים, לוקחים בו חלק, וטוב שכך. אני למשל, לומד שם המון על המתחרים שלי ויודע שגם הם מסתכלים עלי. כשעובד מציע לי חברות אני תמיד נענה, אבל אני לא זוכר שהצעתי למישהו חברות בשנה האחרונה".

עובד יכול שלא לקבל הצעת חברות מבוס?

"אני מניח שעובד לא היה דוחה את הצעת החברות. באופן כללי נראה לי שעובדים דווקא שמחים שהבוס שלהם הוא גם חבר. אני מסכים שיש פה פריצת גבולות, כי המידע האישי יותר זמין. הפיתרון מבחינתי הוא דירוג רמת החשיפה. אני נמצא שם, אבל באופן מוגבל".

איך אתה עושה את זה?

"אני אמנם נענה לכולם, אבל לא מעלה את התמונות האחרונות מהטיול בפאריס למשל. גם כשחיפשתי עובדים כתבתי שיש דרישה, אבל לא כתבתי מה בדיוק אני מחפש, מכיוון שברור לי שהעובדים שלי הם בין הקוראים, וחשוב לי שאף אחד לא יילחץ. הפורמט הזה פתוח לכולם ולכן השימוש בו דורש מודעות, חשיבה, הגדרת גבולות ברורים ושליטה עצמית".

בהמשך מספר חן על חבר בריטי ששומר היטב על הגבולות: "חשבון הפייסבוק שלו מיועד לחברים אמיתיים בלבד שמפוזרים בכל העולם. הוא פשוט לא מקבל הצעות מאנשים אחרים, בוודאי שלא מקולגות, מנהלים או עובדים. גם אני עושה הפרדה מסוימת - רשת חברתית אחת היא לצרכים מקצועיים לגמרי, בעוד שהפייסבוק הוא משהו קצת יותר חברתי".

"זמן מיותר למשחקים"

בניגוד לארה"ב, שם הכל קורה קודם, נדמה שמנהלים בישראל עוד לא ממש דנים בתוצרי הרשתות החברתיות והשלכותיהן האפשריות על יחסי העבודה. מנהלים רבים לא הגדירו מדיניות חברה בנושא, ונדמה שגם לא הקדישו מחשבה לסוגייה. מנהלים בכירים רבים מכירים את המושג "רשת חברתית", אבל לא יודעים איך להתייחס אליו ואינם שותפים לחגיגה הווירטואלית.

סקר לא מחייב מעלה כי בין המנהלים התומכים ברישות החברתי יש מצד אחד מנהלים צעירים וטכנולוגיים, ומצד שני מבוגרים שלא מוכנים להישאר מאחור. דווקא דור הביניים לא ממהר להיכנס לתחום.

שחר אפעל, מנכ"ל נס טכנולוגיות, מכיר היטב את הפורמט אך מתייחס אליו בחשדנות: "אישית אין לי חשבון כי אין לי זמן להסתובב בפייסבוק או ברשתות חברתיות בכלל. כללית, פתיחת חשבונות כאלה הוא לא תמיד לעניין. מדובר באפליקציה שמערבת עבודה וחיים אישיים שלא בהכרח צריכים להיות חשופים לכל עין, ובחשיפתם מאבדים עליהם שליטה". לדבריו, "הניסיון מוכיח שלעתים החיבור הזה מסייע, אך לעתים הוא יוצר קשר לא רצוי ועמוק מדי בין מקום העבודה לפרט. ייתכן ששהייה משותפת של עובדים ומנהלים ברשת יכולה להתאים ליחידה אינטימית, אבל לא לקורפורייט".

אריה סקופ, מקימה של מיקרוסופט ישראל ומלווה סטארט-אפים, סבור כי "מנכ"ל שמלהג ברשת חברתית היה נתפש בעיני כאחד שיש לו זמן מיותר למשחקים". לדבריו, "למנהל של עובדי ידע (לא עובדי ייצור) יש בממוצע שמונה מדווחים. אוי לאותו מנהל שנדרש לרשתות חברתיות כדי לתקשר איתם. עדיף שישקיע שעה בשבוע למפגש פנים אל פנים עם כל אחד מעובדיו, שבו יעשה לו מנטורינג וינחיל לו את צורת החשיבה שלו ואת התרבות הארגונית של החברה. אם מנכ"ל רוצה לתקשר עם עובדי החברה, הייתי מצפה שיעשה זאת דרך האתר של החברה, ולא דרך רשת חברתית".

---

כך תפרידו בין החיים לעבודה ברשת החברתית

פייסבוק השיקה באחרונה אפליקציה המאפשרת דירוג רמת החברות, וכפועל יוצא גם דירוג רמת החשיפה. ניתן, עם זאת, לעשות הפרדה בין חיים לעבודה גם בדרכים אחרות.

סו מרפי, מנהלת משאבי אנוש, שמעה כבר מספר עמיתים וסטודנטים מתחבטים בשאלה אם להתיר למעסיקים להצטרף לרשתות החברתיות שלהם. ההמלצה שלה, שפורסמה בכתבה ב"הרולד טריביון", היא ליצור שני פרופילים - אחד לצרכים חברתיים והשני לצרכים מקצועיים. "ברגע שמתחילים לשלב מישהו מהעבודה במעגל החברתי שלכם מחוץ לעבודה, מתחילים לטשטש את גבולות מערכת היחסים", מסבירה מרפי. "אם אתם חיות מסיבות ויש הרבה תמונות לא מחמיאות שלכם עם כוס בירה ביד, זה יהיה הרושם הראשוני שאנשים יקבלו עליכם, ולא תקבלו הזדמנות שנייה". ומה קורה אם הבוס מתעקש להציע חברות? אפשר תמיד להתעלם באלגנטיות מהיד המושטת, ולקוות שהרמז יובן.