1. שחיקת הדולר - המכה שאולי פגעה יותר מכל בחברות הסטארט-אפ הישראליות. חברות הטכנולוגיה המקומיות מייצאות לשווקים גלובליים ומעסיקות כוח אדם מקומי. ההכנסות נרשמות בדולרים בעוד ההוצאות (בעיקר על משכורות) הן בשקלים. התוצאה היא שחברות הסטארט-אפ שעדיין לא מוכרות והן בשלבי פיתוח (ולא משנה באיזה תחום הן פועלות: תוכנה, שבבים וביו-טק) מוצאות את עצמן בעקבות התחזקות השקל מוציאות הרבה יותר ממה שצפו. בנות המזל מצליחות להשיג מימון נוסף ממשקיעי הון סיכון. השאר נתקעות עם פחות כסף בקופה ובאמצע הליך פיתוח שלא מסתיים. גם קרנות הון סיכון נאלצות לשים את היד בכיס ולחזור לממן חברות שוב ושוב.

2. המיתון ומשבר הסאבפריים - תעשיית הסטארט-אפים לא מנותקת מהשפעות גלובליות, והאווירה בשווקים היא פסימית ודכאונית. אם יש מיתון, קונים פחות מסטארט-אפים כי ארגונים מוציאים פחות על IT; חברות הסטארט-אפ עוברות למצב הישרדותי; מפטרות, מקצצות במשכורות ופוגעות בהטבות; הן משתדלות להצטמצם ובעיקר, רבות מהן פשוט גוועות ונסגרות, שכן הרבה יותר קשה לנצח את הסטטיסטיקה ולהיות האחת מתוך עשר חברות שתצליח בשוק.

ואולם, משקיע מנוסה יודע שאין שום קשר בין המיתון הנוכחי למימון חברות סטארט-אפ. הרי ההשקעה בהן היא לחמש-שבע שנים לפחות. בעצם דווקא כדאי להשקיע כיום מאחר ששווי החברות נמוך.

3. שוק ההנפקות הראשוניות מת - רבותי, הגיע הזמן לומר את זה. אופציית האקזיט באמצעות הנפקה ראשונית בבורסה (בעיקר הדברים אמורים לגבי הנאסד"ק) הלכה לעולמה. יורם אורון מוורטקס כבר טוען את זה כמה חודשים טובים, ואנחנו מצטרפים אליו. יש כשל פיננסי בבורסות הציבוריות, שמתמחרות את השווי של חברות הסטארט-אפ באופן שהוא נמוך יותר לעומת חברות טכנולוגיה הנרכשות באפיק המיזוגים והרכישות. מהכשל הזה סובלות לא מעט חברות, חלקן ישראליות שהיו שמחות לו היו חושבות שנית ונמנעות מהנפקה. העמידה בחוקי סרביינס אוקסלי ובתנאים אחרים שמציבה נאסד"ק גורמת ליזמים להימנע מהגעה לבורסה. יהיה מעניין לעקוב אחרי הסטארט-אפ אייבלאסטר, למשל, שהגיש תשקיף ראשוני. האם הוא ייסוג?

4. אקזיטים בינוניים - ליזמים אין סבלנות. לקרנות הון סיכון קשה לומר לא להצעת רכש. התוצאה היא שהסטארט-אפים הישראליים נמכרים בנזיד עדשים: לכל היותר 100-150 מיליון דולר, כסף קטן במונחים של שוק האקזיטים האמריקאי. הסיבה היא שהחברות הרוכשות קונות בישראל בעיקר את הטכנולוגיה והמו"פ שמפותח כאן. חלק לא מבוטל מהחברות עוד לא הגיע אפילו לשלב המכירות (עיין ערך פוקסיטיונס). זה טוב או רע? גם וגם. היזמים ממשיכים לסטארט-אפ הבא. אז הם מרוויחים ונוצר מעגל המשכיות של יצירת חברות סטארט-אפ, אך זה רע, שכן לא מתפתחות כאן חברות טכנולוגיה גדולות מבוססות שמוכרות במיליארדי דולרים.

5. קרנות הון סיכון עדיין מציגות תשואות בינוניות - לא בטוח שחלק מקרנות ההון סיכון הישראליות היו מגייסות מקרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה, לו היו יודעות שבכל רבעון יספגו ריקושטים בעיתונות על הביצועים הדלים שלהן. נכון, מדובר בקרנות הון סיכון מ-99'-2000 - שנות הבועה הידועות לשמצה. ועדיין, בשורה התחתונה, שבע שנים לאחר שיצאו לדרך קרנות ההון סיכון לא מספקות את התשואה/סחורה.

6. באז-וורד חדש: קלינטק - אף אחד לא באמת יודע איך עושים מזה כסף. האקזיטים בתחום עדיין מדשדשים והשוק רק מתחיל להבשיל. פתאום אנחנו מגלים שקרנות הון סיכון החליטו להיערך לטרנד החדש - השקעות בקלינטק. אז צצות להן קרנות מתמחות בהשקעות באנרגיות נקיות, כשלא בטוח שבשוק הישראלי יש במי להשקיע. לפתע קרנות כלליות מכשירות מנהלים שילמדו את התחום. יכול להיות שאכן הקלינטק הוא המהפכה הבאה שכולם מדברים עליה, ואולי לא. זוכרים את תחום הומלנד סקיוריטי - זה שאמרו שהוא הדבר הבא אחרי 11 בספטמבר? אז אמרו.

7. תקועים בשוק האמריקאי - האחים זיסאפל, שי אגסי וינקי מרגלית כבר ציינו בראיונות קודמים שהמזרח הרחוק יכבוש בסערה את העולם, ולכן על ישראל להיערך לכך. משום מה נראה שחלק מהסטארט-אפים לא מפנימים זאת. עדיין אנחנו עדים, בייחוד בתחום הווב, לאותה מסורת קבועה ושמרנית. בארה"ב נפתח משרד ראשון באחד ממרכזי ההיי-טק "כדי להיות קרובים לשוק". ויש כאלה שכבר פונים למזרח - לסין והודו, אבל הם מעטים. יש עוד הרבה מקום שם ליזמים ישראלים.

8. יהירות - של היזמים, ושל קרנות ההון סיכון. למשל במקרה של נוקה טי. וי: לכאורה, היה כאן מתכון מנצח. אנג'ל סדרתי בשם יאיר גולדפינגר, יזם מנוסה בשם ספי ויגיסר, שניהם כבר הצליחו ב-ICQ. משקיעים טובים (אוורגרין). שנה וקצת לאחר שהחברה הוקמה התפוצץ הבלון שקרוי נוקה טי. וי. למה? מפני שכל המעורבים בסיפור הזה היו יהירים. יהירים מדי לבדוק שקצב שריפת המזומנים גבוה מדי, ורק כשהחברה שרפה כ-3 מיליון דולר בשנה המשקיעים נבהלו והחברה נסגרה; יהירים מדי כי סמכו על שמות נוצצים ופחות שאלו שאלות קשות - לאן צועדת החברה וכיצד היא אמורה להכניס כסף יחסית להוצאות; ויהירים לחשוב שתכנים סוג ב' באינטרנט מתאימים לצפייה על ידי הגולשים.

9. המהנדס הישראלי נהפך ליקר מדי - שחר נחמד, היזם והמנכ"ל של נוקונומי, מספר כי לפני כמה זמן התקשר אליו איש תוכנה שהתעניין בעבודה שציין מיד בתחילת השיחה שאם מדובר בפחות מ-25 אלף שקל בחודש - אין על מה לדבר. הגיע הזמן להודות שחסרים לנו אנשי היי-טק איכותיים, מתכנתי ווב בשפות פיתוח שונות ואנשים מקצועיים ומנוסים בתחומים אחרים, ומי שכן מוכשר ומנוסה נהפך ליקר מדי -אולי אפילו יותר מעמיתיו שבעמק הסיליקון. אנחנו צריכים להיזהר, כי למרות האמונה שלנו בעצמנו, ביזמות וביצירתיות הישראלית, המתכנתים של מזרח אירופה נמצאים מעבר לפינה.

10. מסיבות של אנשי היי-טק - המינגלינג הזה, שבשנה האחרונה נהפך לטרנד לוהט, ראוי שיזכה לסוף. פה מסיבה בגלינה של פולבר ושם מסיבה של iDrink. באירוע אחר המשקיעים שמים על עצמם תגיות והיזמים לובשים תגיות בצבע אחר. זה עדיין לא במינון של ימי הבועה, אבל מתקרב. כדאי לעצור את זה, כי אנחנו לא רוצים עוד בועה שמתפוצצת בפנים.