אורי ברקוביץ'

הפייסבוק ועונשו

הרשתות החברתיות פורחות בזכות הצורך האנושי בהערכה ובתחושת השתייכות. כדי לא להיפגע, לפני שתתחילו לחפש חברים כדאי לכם למצוא את עצמכם
Networking | TechBlogs | Internet

לאחר התקפון האמוק של השבוע שעבר, שבו איינתי בזה אחר זה חלקים מההוויה המקוונת שלי, עמד גם השבוע שחלף באותו סימן. אני משער שהיו לכך לא מעט טריגרים, אבל זכור לי במיוחד ליל יום חול, עת נגדשה סאת הסטרס שלי באופן שהצריך החלטה ופעולה. שלוש שעות צ'יטוטין חסרות תוחלת שברו את הגב לגמרי, גם לי וגם לגמל. לטובת המציאות, נדרשה הפחתה דרסטית בשעות הגלישה במקביל לצמצום הנוכחות הווירטואלית.

"וירטואלי" היא אחת המלים שהכי מרגיזות את חיות הרשת. מבחינתם, האינטרנט הוא חלק מהמציאות. לדידם אין שום דבר וירטואלי ברשת, וטיפש וגם בור מי שמתקשה להבין את זה. במובן מסוים אני מסכים אתם. חוסר ההצלחה של העולם הבאמת וירטואלי, סקנד לייף, רק מדגיש את צדקתם. הרשת היא כר כה פורה לביטוי אישיותה של הזהות הראשונה שלנו עד שצריך להיות חתיכת פסיכי כדי למצוא את האנרגיות הנפשיות שדרושות לצורך קיום דמות עם זהות משנית.

ואולם לצד התגמולים הרבים, פיסת זהותנו המתקיימת במרחב המקוון משפיעה באופן מעניין, לעתים בעייתי, על המכלול השלם. באלה, כמו גם באלה, עסק כנס שנערך בשבוע שעבר במרכז הבינתחומי בהרצליה, בהנחיית העיתונאית בילי בסרגליק. זה היה כנס תרבות דיגיטלית טהור, ונעדרו ממנו לשמחתי ההתלהבות הגיקית מטכנולוגיות חדשניות באשר הן והדיבורים הריקים והנדושים על אוקיינוס ההזדמנויות שגלום בהן. ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר מתל השומר המתמחה בתופעות מתח וחרדה, הופיע עם מצגת מעוררת מחשבה על ההשלכות של השימוש בסט כלי התקשורת העשיר שמציעה הרשת. המצגת היתה מעניינת במיוחד לאור העובדה שלוינסקי הוא לא טכנופוב ארכאי, אלא אחד השמות היותר ידועים בסצינת האינטרנט הישראלית, בין השאר בזכות חלקו באתר קונספציה העוסק בתרבות מקוונת.

לוינסקי מזהיר מפני כמו-קונספירציה של מפעילי שירותי התקשורת והפלטפורמות החברתיות, שמטרתה לנגן על כמה מנימי צרכיו האינטימיים ביותר של האדם: הצורך בתחושת השתייכות והצורך בהערכה חברתית. הכל כדי להגדיל את זמן השהייה באתר ולייצר מקסימום דפים נצפים.

הסכנה טמונה באינטנסיוויות - בשפע הכלים והאתרים שעומדים לרשותנו, אשר באמצעותם אנו מתבטאים ומתקשרים "יותר 'טוב', יותר פעמים, ביותר מקומות, והרבה יותר מהר". משמעות הדבר, לפי פרופ' שיזף רפאלי שדיבר גם הוא בכנס, היא כי הרשת חושפת רבדים בנפש שהוסתרו על-ידי צורות התקשורת הקודמות. על פי לוינסקי, יש לכך השלכות רבות, לא כולן טובות. למשל, הסכנה שלצד ההזדמנות לסיפוק מיידי נוצרת חרדה, אם הוא לא מתקבל או לא עומד בציפיות הגדלות והולכות שלנו - אם לא ענו לנו ל"פוק", לא הגיבו לנו כפי שציפינו או אם חלילה התעלמו מאתנו כליל.

את הלקח הזה למדו היטב על בשרן הבלוגריות והעיתונאיות דבורית שרגל (ולווט אנדרגראונד) וליאת בר-און (דודה מלכה). מתברר שהיו ויש לשתיים לא מעט שאלות קשות לברר עם עצמן, רק שהן בחרו לעשות זאת באינטראקציה עם כל העולם. לבלוגים שלהן היה ועדיין יש תפקיד משמעותי וחיובי בחייהן.

ואולם הראשונה כמעט נקלעה למשבר כשלא יכולה היתה עוד ליישב את הקיום המקביל של היישות המקוונת האנונימית עם היישות האמיתית. היא יצאה אל האור רק כדי לחטוף מכות נוספות לאגו, מיד לאחר שהתגלה הפרצוף שמאחורי המסכה. השנייה נאלצה להוריד פוסט אישי (ומרגש) במיוחד לאור מבול תגובות אכזריות ונעדרות שמץ אמפתיה. שני מקרים קיצוניים שמייצגים שפע של חוויות יום-יומיות אישיות שרבים מאתנו חווים ברשת בזעיר אנפין.

אז מה עושים? המטרה של המצגת של לוינסקי היתה לגרום לקהל שנכח במקום לחשוב. אבל באופן אישי, מיד לאחר ההרצאה, הוא יותר החלטי: "למה להסתפק בהסרת אפליקציות? צא מפייסבוק בכלל, תאמין לי, יהיה לך הכי טוב", הוא אומר בחיוך. במישור הפרקטי הוא מציע לנו פשוט להיות יותר מודעים למנגנונים המופעלים עלינו, כדי שנוכל לדאוג לעצמנו ולא להזנת מנגנוני החרדה שלנו.

גם ד"ר יאיר עמיחי המבורגר, שדיבר אף הוא בכנס, סבור שהפתרון מצוי בצמצום האנרגיה שאנו מנתבים לקיום ההיפר-אינטראקטיווי ברשת. המבורגר סיפר לי על דיאלוג שניהלו בתוכנית רדיו ב-BBC הפילוסוף מרטין בובר והפסיכולוג ההומניסט קארל רוג'רס. תהליך הפרידה מהאם, טען בובר, משאיר את התינוק במצב תמידי של חסר, ואת שארית חייו הוא מבלה בניסיון למלאו. אחד הכלים שלו להשגת מטרה זו הוא הצעידה המתמדת לעבר אחרים. תשובתו של רוג'רס היתה: "לפני שהאדם צועד לעבר אחרים הוא חייב לצעוד לעבר עצמו".

החדשות הטובות הן כי בסופו של השביל שעליו צועד האדם לעבר עצמו הוא יפגוש גם את הזולת. אם יורשה לי לצטט את המלים החותמות את הסיפור הנפלא "לילה מופלא" של הומניסט אחר, סטפן צווייג: "אדם שמצא את עצמו כבר לא יאבד דבר בעולם הזה. ומי שהבין פעם אחת את האדם שבקרבו, מבין את כל האנשים". זאת, כמובן, בהנחה הלא מובנת מאליה שבקרב כל אחד מאתנו חבוי אדם שאותו ניתן לגלות. אבל זאת כבר שאלה לפעם אחרת.

עוד בנושא - מה קורה כשרשתות חברתיות פולשות לסביבה הארגונית | לעשות כסף מהבלוג? לא בישראל

רוצים לקבל עידכונים מ-TheMarker IT ישירות למייל? לחצו כאן להרשמה לניוזלטר שלנו

בכל ערב TheMarker IT מגיש לכם את מדור מנה עסקIT הסוקר את העסקות, ההטמעות, החוזים, וההשקות שעשו את היום

•  פורמט להדפסה 
•  שלח באי-מייל 
•  חזרה למעלה 

כתובת המייל של השולח:
כתובת המייל של הנמען:
נושא ההודעה:
תוכן ההודעה:קישור לכתבה: <a href='http://it.themarker.com/tmit/article/3833'>http://it.themarker.com/tmit/article/3833</a>

סגורשלח

מאמרים קודמים של אורי ברקוביץ'

• לכל מקום שתלך - קח את האתרים שלך איתך
  28.08.08 | 15:08
  החלטתם לסוע למקום אחר? למה שלא תקחו את האתרים שלכם אתכם. נושא הכלים מביא לכם את הכלים שיהפכו את חייכם כגולשים ליותר נעימים
• להציץ לחברים במחשב
  21.08.08 | 09:03
  יוטיוב אינסופי, להסתכל בדסקטופ של השכנים, ואיך לפרק ולבנות מחיצות במחשב בלי לפרק ולבנות את המחשב. הכלים שיהפכו את המחשב שלכם ליותר נחמד
• גולשים בפייסבוק כמו במסנג'ר
  14.08.08 | 09:54
  התוסף שיעשה לכם מייקאובר לחשבון הג'ימייל, למרקר באינטרנט ולהפוך את הפייסבוק למסנג'ר. נושא הכלים מביא לכם את התוספים שישדרגו לכם את המחשב. טור חדש

מאמרים נוספים >>

1 תגובות ב-1 דיונים

מחבר:יש למלא מחבר
נושא:יש למלא נושא

תוכן:

בהגיבי על הכתבה הנני מסכים לתוכן ההצהרה

1 נהנית לקרוא את מאמריך !עינת בר-און28.06.2008 | 01:16

מחבר:יש למלא מחבר
נושא:יש למלא נושא

תוכן: