בתחום המחשבים אין הרבה סבים. יש הרבה אבות אבל מעט מאוד סבים. פרופ' ברנרד ווידרו, 77, נמנה על קבוצה מאוד מצומצמת שזוכרת את צעדיה הראשונים ביותר של אחת מן המהפכות הגדולות של המאה ה-20.

"התחלתי לעבוד בתחום המחשבים בתחילת שנות ה-50. עבדתי בקבוצה ב-MIT שפיתחה את הטכנולוגיה שמאפשרת שימוש בליבות מגנטיות לזיכרון, שיטה שהוחלפה מאוחר יותר בזיכרון המבוסס על מעגלים משולבים", הוא אמר. "היו אז אולי 6 מחשבים בעולם. בימים ההם אפילו עוד לא עבדנו עם כרטיסיות מנוקבות אלא עם סרטי נייר. מי יכול היה לדמיין מחשבים ניידים כשהמחשב שעבדנו עליו היה איטי פי מיליארד, תפס קומה מלאה ורק מיזוג האוויר שלו מילא את כל המרתף? מי בכלל היה יכול לחשוב על מחשב בלי מיזוג אוויר צמוד? המחשבים שלנו היו עשויים משפופרות ריק. הייתי מעצב מצוין של שפופרות ריק".

ווידרו, כיום מרצה עטור פרסים בתחום הנדסת החשמל באוניברסיטת סטנפורד, השתתף השבוע בכנס המשקיעים סיליקום ונצ'רס. ווידרו שיבח את הראש היהודי והתפעם מן המצגות בכנס. הוא התרשם במיוחד ממצגת שעסקה בהריגת בקטריות על ידי אולטרה-סאונד, מערכת שפיתוחה יאפשר להקטין את צריכת האנטיביוטיקה. "מה שאתם לא עושים בישראל, תמשיכו לעשות את זה. ההתקדמות בהיי-טק הישראלי מדהימה".

ווידרו מספר על השינויים שחלו במחשבים ב-60 השנים שחלפו: "במובנים מסוימים המחשב נשאר כמו שהיה לפני חמישים שנה. הוא כמובן מהיר יותר, חזק יותר ומשתמש ברכיבים אחרים אבל הוא נשאר אותו דבר במהותו. אני חושב ומקווה שמחשבים יהפכו לבעלי בינה מלאכותית אמיתית. לאורך השנים נעשה המון מחקר בנושא עם סכומי השקעה אדירים, למרות שאני עדיין לא מכיר מערכות בינה מלאכותית ראויות לשמן. אני מנסה לפתח מערכות זיכרון למחשבים שיהיו דומות יותר לזיכרון האנושי. המטרה של מערכות כאלו היא לשפר את הביצועים של מחשבים בבעיות של זיהוי דגמים ושליטה במערכות מורכבות, כמו הליכה של חיות. אנחנו מצליחים לעשות את זה כעת בצורה גסה. בעיני אין דבר מדהים יותר מהנפילה של חתול על רגליו. סוג הזיכרון שאני מדבר עליו יסייע בפיתוחים בתחומי זיהוי הדיבור וזיהוי הדגמים. כבר היום אנחנו מצליחים ליצור מערכת שמזהה פרצופים אנושיים מתוך קבוצה ברמות דיוק מדהימות. מערכת נוספת שפותחה מסוגלת לזהות צורה נתונה כפרצוף אנושי בדרגות גבוהות בהרבה מן העבר.

"הזכרון האנושי שונה לחלוטין מזכרון של מחשבים, הוא אוצר בתוכו את כל הדברים שמעניינים אותו לאורך כל חייו. אנחנו חושבים שאנחנו לא זוכרים טוב כי אנחנו לא מצליחים לאחזר מידע מן הזיכרון, אבל המידע שם. הזכרון לא משמר הכל - הוא משמר רק את הדברים שחשובים לנו ברגע הנתון. מה שתזכור מגיל 4 הם לא הדברים שתנסה לזכור בגיל מבוגר. למשל, אני זוכר בבירור תוכנית שראיתי בטלוויזיה: הוצגה שם אשה מקליפורניה שכתבה במשך 50 שנות חייה יומן מפורט. בכל יום היא כתבה אינספור פרטים שהיו חשובים לה. כשהיא הופיעה בטלוויזיה היו לה כ-40 אלף דפי יומן. היא הראתה בקיאות מדהימה בפרטי היומן: היא ידעה להשיב על כל פרט מתוך היומן עליו נשאלה. לעומת זאת, כששאלו אותה על אירועים היסטוריים בולטים מאותה התקופה היא לא ידעה להשיב".

תוכנה במוח של סוס

"כשהסייח יוצא מהבטן של אמו, תוך חצי שעה הוא יודע ללכת והוא יודע בדיוק איפה הוא יוכל להשיג ארוחת צהריים. התיאום של הנעה של ארבע רגלים הוא מורכב ביותר - הסייח הצעיר מיישם מידע אדיר היקפים שעמו הוא נולד. המוח הוא חומרה ויש לו תוכנה. התוכנה, שמסייעת לסייח הצעיר ללכת כשהוא יוצא לעולם, קיימת במוחו כשהוא יוצא לעולם. אבל התוכנה הזאת נשמרת בזיכרון והזיכרון ניתן לשינוי. כשהסוס גדל, מערכת הבקרה ששולטת ברגליים חייבת להשתנות, על מנת שהוא יוכל לרוץ. אני עוסק ברשתות נוירונים מלאכותיות - מערכות הנעזרות במבנה המדמה את חלקי המוח האנושי על מנת לפתור בעיות. אני מאמין שהעוסקים בתחום של רשתות הנוירונים, עושים דבר דומה בהרבה לאינטליגנציה מלאכותית מאשר דברים רבים אחרים המתכנים בינה מלאכותית".

איך מיישמים את הידע האנושי הזה על מערכות ארגוניות?

"כדי לבנות את מאגר המידע הראשוני של המערכת נתחקר את עובדי הארגון על הדרך שבה הם עובדים - נבחן את השימוש שהם עושים במידע. אחרי שנבנה מהתשובות שלהם מערכת של כללים ברורים, נזין אותם לזיכרון של המערכת. מערכת כללים כזו אינה מאפשרת תפקוד אופטימלי - היא אולי מאפשרת תפקוד סביר, אבל אפילו זה לא בטוח. השלב המעניין מגיע כשאתה נותן למערכת לפעול: מערכת הבנויה בצורה של רשתות נוירונים תשפר את הפרמטרים הבסיסיים שלה על כך שאלו יתכווננו על פי נתוני התפוקה של המפעל. בסופו של דבר תפוקת המפעל תעלה. עם זאת, לאחר כל השינויים שיתבצעו לא תיוותר לנו הבנה מהותית של אופן הפעולה של המערכת. מה שכן נדע זה את התוצאות שאנחנו רואים. אולי נוכל לנסות להבין את אופן הפעולה של המערכת על ידי מטפורות של התנהגות אנושית או חייתית. הדברים האלו הם מעבר לתיאור מתמטי. אני לא חושב שיש לנו שפה מתמטית שתדע להסביר את מה שקורה במערכת הזאת".

לא מעט סרטים וספרים הציגו תרחישי אימה שבמוקדם מערכות ניהול בעלות בינה מלאכותי, אבל זה לא מרתיע את ווידרו. "אני אוהב מדע אמיתי, לא מדע בדיוני. אני לא חושב שיש לי בעיה מיוחדת עם מערכות ניהול שאנחנו לא מבינים. אחרי המצאת פצצת האטום לא נותרו הרבה מאד דברים שיש לפחד מהם בטכנולוגיה. כל כך הרבה טכנולוגיות שיכולות לסייע לאנושות יכולות להיות מנוצלות לרעה".

בשלב הזה נכנס לחדר צלם הכתבה מוטי קמחי. ווידרו התעניין מאד במצלמה שלו. "תשאל אותו אם הוא זה שחושב או שהמצלמה היא זאת שעושה את החשיבה בשבילו? במצלמה הישנה שלי אני הייתי זה שמבצע את החשיבה. אבל כשאני נוסע אני אוהב לצלם מהר וכשמצלמים מהר אין זמן לחשוב. המצלמה החדשה שלי עושה את כל החשיבה שלי בשבילי. אני חושב שזה נחמד".

---

עוד בנושא - חזון הרובוט האנושי רחוק עדיין ממימוש | סטודנט מאוניברסיטת תל אביב פיתח תוכנה שמאבחנת יופי | לאן נעלמה הבינה המלאכותית?

רוצים לקבל עידכונים מ-TheMarker IT ישירות למייל? לחצו כאן להרשמה לניוזלטר שלנו

בכל ערב TheMarker IT מגיש לכם את מדור מנה עסקIT הסוקר את העסקות, ההטמעות, החוזים, וההשקות שעשו את היום