אחרי שהוכתר כאחד מעושי העסקות החשובים בתחום ההיי-טק, איש ההון סיכון סקוט טובין עובר לישראל. האיש שהוביל 20 עסקות ופיספס את ההשקעה בפייסבוק אומר ש"ההמצאה הגדולה הבאה תבוא מישראל"
סקוט טובין, איש הון סיכון מצליח, עשה דבר מאוד לא שגרתי. הוא השכיר את הבית בפרבר של בוסטון, לקח את האשה וארבעת הילדים, עלה על מטוס ועבר לגור בישראל. "אנחנו מאמינים שההמצאה הגדולה הבאה תבוא מישראל", הוא מסביר. "אין הרבה מקומות בעולם שבהם יש כושר המצאה שכזה".
טובין, 38, הוא שותף בכיר בקרן ההון סיכון האמריקאית באטרי ונצ'רס, המנהלת השקעות בסך 3 מיליארד דולר. המגזין "פורבס" כלל אותו פעמיים ברשימת עושי העסקות החשובים בתחום ההיי-טק. ב-2006 הוא הגיע למקום ה-47, ושנה לאחר מכן הסתפק במקום ה-50.
קרנות הון סיכון וחברות פיננסים לא שולחות עובדים בתפקידים כה בכירים לחיות בישראל, ובטח שלא עם המשפחה. היא רחוקה מדי ומסוכנת מבחינה ביטחונית. מטבע הדברים, אנשי הון סיכון מצליחים רוצים לחיות במרכזי הפיננסים וההיי-טק בארה"ב או אירופה. החברות שולחות את אנשיהן לביקורי עבודה בישראל או מעסיקות ישראלים לשעבר שמכירים היטב את המולדת. אבל לעבור לגור בישראל? זה באמת יותר מדי.
טובין מסביר שההחלטה לפתוח משרד בישראל לא נבעה משיקולים רגשיים. "אני היהודי היחיד בהנהלת החברה", אומר טובין. "חברי ההנהלה של באטרי ביקרו בישראל באוקטובר האחרון, ומאוד התרשמו. אלה היו ארבעה ימים עמוסים בישיבות ובסיורים. היינו בעיצומם של דיונים לגבי המקומות שבהם נפתח משרדים, ולבסוף בחרנו בהודו ובישראל - בגלל המחקר וכושר ההמצאה המתקדם במרכזים האלה. פעם נהגו להגיד שאם רוצים לעשות מיליון דולר בישראל צריך להשקיע 5 מיליון. הימים האלה חלפו. בישראל נמצאים טובי המוחות וכושר המצאה שאי אפשר למצוא גם במרכזים הכי חשובים לטכנולוגיה כמו עמק הסיליקון. יש כאן היגיון עסקי. אנחנו מתכוונים לעשות כסף אמיתי בישראל. העובדה שאני ציוני היא רק הדובדבן שבקצפת".
טובין יודע שיש החושבים כי המעבר לישראל הוא צעד מטורף בהתחשב במצב הביטחוני. "אני לא מפחד", הוא מצהיר. "כבר עברתי בישראל תקופה לא קלה במלחמת המפרץ הראשונה, כשלמדתי אז באוניברסיטה העברית. זה לא היה נעים ופחדתי, אבל כמו שאתה רואה שרדנו. זה חלק מהחיים בישראל. יש לי ארבעה בנים - בני שלוש, חמש, שמונה ועשר. אם הייתי חושב שזה מסוכן לא הייתי עושה את זה".
טובין עדיין לא יודע כמה זמן ישהה בישראל. "קנינו בית ברעננה וקיבלנו ויזה של קדם עלייה, כך שלא מדובר במעבר לשנה-שנתיים", הוא אומר. "אם אני צריך לבחור בין פאריס, לונדון וישראל, אני הולך על ישראל. אני רואה אותה כמקום קוסמופוליטי, תוסס ועם הרבה כיף. הישראלים יודעים להעריך אוכל טוב ובילוי טוב. אבל תאמין לי - אין לי הרבה תוכניות לחיי לילה סוערים. ישראל היא מדינה אחרת. אנשים כבר לא מבקשים ממני להביא להם נעלי נייקי".
מלימודי היסטוריה להון סיכון
באטרי פתחה בסוף 2005 משרד בהרצליה עם שני עובדים, כדי להבין טוב יותר את מה שקורה בישראל ולהתחיל להשקיע. "מצאנו הרבה מאוד אנשי הון סיכון בישראל", אומר טובין, "יותר מאשר רבנים. יכולנו ללמוד את הפוטנציאל".
כמה כסף אתם מתכננים להוציא בישראל?
"אני אהיה מרוצה אם נשקיע 50-100 מיליון דולר בשנה. באטרי בוחנת מדי שנה כ-7,000 עסקות אפשריות, ואנחנו משקיעים רק ב-12-20 מהן".
עד היום הוביל טובין כ-20 עסקות, שאחת מהן היתה רכישת בורסת החוזים העתידיים בלונדון. באטרי רכשה את הבורסה ב-2000 תמורת 300 מיליון דולר, ומכרה אותה לאחר 13 חודשים תמורת כמיליארד דולר. "באותם הימים התזה היתה שהטכנולוגיות יחסלו את הבורסות והן ייעלמו. המחירים שלהן ירדו בצורה דרמטית. אלא שקרה בדיוק ההפך: הבורסות בעולם המשיכו לפרוח", הוא אומר.
טובין פיספס לפחות עסקה מוצלחת אחת: כאשר מארק צוקרברג התחיל לגלגל את הרעיון של פייסבוק הוא נפגש עם טובין כדי לגייס כסף. טובין החליט לא להשקיע.
למה לא השקעת?
"לא היתה לי תחושה טובה ולא נוצר בינינו קשר טוב. בעסק שלי לפעמים אתה מרוויח ולפעמים אתה מפסיד. על כל עסקה שאתה עושה - יש עשרות ומאות עסקות שלא יוצאות לפועל".
אתה בוודאי מצטער על ההחלטה.
"יש אנשים שאוהבים להזכיר לי את זה ולצחוק עלי, אבל אני לא רואה את זה כשגיאה. אנחנו נמצאים בעסק לטווח ארוך. לפעמים זה הולך, ולפעמים הדג בורח לך".
הקשר הישראלי
טובין, שמדבר עברית בסיסית עם מבטא אמריקאי, גדל בגרייט נק - עיר של המעמד הבינוני במרחק שעת נסיעה מניו יורק, שבה מתגוררת אוכלוסייה יהודית גדולה. אביו היה בעסקי הביטוח ואמו עקרת בית. הוא למד איסלם והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ברנדייס הסמוכה לבוסטון. כחלק מתוכנית הלימודים הוא גר שנה בישראל ולמד באוניברסיטה העברית היסטוריה של המזרח התיכון. אחיו הוא עו"ד המתגורר בבית שמש.
רוב אנשי ההון סיכון לומדים בדרך כלל מינהל עסקים או הנדסה ומחשבים. מבחינה זאת, טובין יוצא דופן. "אחרי הלימודים סייעתי לאיש עסקים ישראלי, והתחום עניין אותי", הוא מספר. "אחר כך עבדתי בחברת סטארט-אפ בתחום התוכנה. אחרי שהיא נמכרה התחלתי לעבוד בבאטרי בתפקיד זוטר ועליתי למעלה".
את ההצלחה הגדולה הראשונה של טובין אפשר לייחס לקשר הישראלי. כשלמד באוניברסיטה העברית הוא הכיר באמצעות חבר את דני לוין. כאשר לוין נסע ללמוד ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) הם נפגשו שוב. לימים ייסד לוין את חברת אקאמאי יחד עם אחד המרצים שלו. הוא הציג את הרעיון בפני טובין, שהחל אז לעבוד בבאטרי, והקשר בין השניים נהפך לשיתוף פעולה עסקי. באטרי היתה המשקיעה הראשונה באקאמאי, והשקיעה כ-10 מיליון דולר.
לימים נהפכה אקאמאי לאחד מהמטאורים של עולם האינטרנט, והצליחה לשרוד גם את התפוצצות הבועה. באטרי הרוויחה הרבה בזכות ההשקעה שלה באקאמאי - 200 מיליון דולר לדברי טובין - וההשקעה סייעה לטובין לעלות מדרגה בחברה. דני לוין מצא את מותו בפיגוע במגדלי התאומים ב-2001, כשטס ללוס אנג'לס בטיסת אמריקן איירליינס.
בסוף 2000 התחיל טובין לעבוד עם מייקל לוין, אחיו של דני, המתגורר בישראל. לוין גיבש רעיונות לפרויקטים בתחום ההיי-טק, וטובין נכנס לתמונה בשלב ראשוני. הוא סידר ללוין ושותפיו פגישות בארה"ב, והיה מעורב בגיבוש הרעיון - הקמת חברה למוצרי אבטחה בתחום אחסנת המידע בשם קאשה.
"באטרי השקיעה בקאשה יותר מ-10 מיליון דולר", מספר טובין. "החברה נמכרה לפני שנתיים לחברת אחסון המידע הגדולה EMC תמורת 153 מיליון דולר. באטרי הרוויחה מההשקעה כ-65 מיליון דולר".
לוין עובד עם טובין על פרויקט אחר, ולא מוכן להרחיב עליו את הדיבור. "המעבר של סקוט לישראל משדרג את תחום ההון סיכון כאן", אומר לוין. "ההצלחה של שוק ההיי-טק בישראל נתמכת במקרים רבים ביכולת של אנשי חברות ההון סיכון והקשרים שלהם בחו"ל. שוק ההון סיכון בישראל יעלה דרגה בזכות סקוט. יש לו הרבה ניסיון והוא מוברג בעולם ההון סיכון האמריקאי. הוא מבין היטב את תהליך החדירה של חברה לתוך השוק האמריקאי והבינלאומי, ויש לו הבנה עמוקה של הצד הישראלי. כיום אין בישראל איש הון סיכון אמריקאי בדרגה כל-כך בכירה, ולדעתי זה יגביר את התחרות בשוק הישראלי. כאשר אחת מחברות ההון סיכון שולחת הנה שחקן כל-כך מרכזי, חברות אחרות עשויות לעשות דבר דומה.
"אני חושב שהמעבר של סקוט יכול לסייע לנו להתמודד עם אחד האתגרים הגדולים בתחום ההיי-טק בישראל. אנחנו מפתחים חברות ומוכרים אותן, והאתגר הוא להקים חברות ענק בסגנון של טבע וקומברס".
לא ישקיעו רק בהיי-טק
קרן באטרי משקיעה בחמש חברות ישראליות, ובהן אנוביט, סיבידיה, פרשפוינט וניאוקלוס, בסכום כולל של כ-50 מיליון דולר. את שמה של החברה החמישית טובין לא מציין, מכיוון שעדיין לא יצאה הודעה רשמית על ההשקעה. בתקופה הקרובה תעסיק החברה שבעה עובדים בישראל.
בראיון, שמתנהל בלובי המפואר של מלון ארבע העונות בניו יורק, טובין אומר שהחברה מתכוונת להשקיע בכיוונים שונים, ולא רק בהיי-טק. "אסור לשכוח שבישראל יש חברות גדולות עם מוניטין בינלאומי מצוין, כמו אורמת, כתר ונטפים", הוא אומר. "קרנות הון סיכון בדרך כלל לא פונות לכיוונים האלה. אני מתכוון להשקיע גם בתחומים לא שגרתיים מבחינתן של חברות הון סיכון. בהחלט ייתכן שנשקיע גם בחברות ציבוריות ואולי נהפוך אותן לפרטיות. אני מבטיח שאבלה הרבה שעות מחוץ למשרד בעבודת שטח".
לטובין יש חזון: "אם בוחנים את ההון האנושי בישראל בתחומי המתימטיקה בשילוב עם רפורמות ממשלתיות אפשריות, סביר שביום מן הימים ישראל תשחק תפקיד חשוב בעולם הפיננסי הבינלאומי. העולם משתנה, והמרכזים הפיננסיים יתרחבו מעבר לניו יורק, לונדון והונג קונג. אין סיבה שאי אפשר יהיה לסחור בכלים פיננסיים גם בתל אביב".
כבר זמן רב לא יצאה מישראל המצאה מהפכנית כמו ICQ.
"באופן כללי אין כיום מהפכות בעולם הטכנולוגי. השינויים אבולוציוניים יותר, אבל באופן יחסי ישראל מפגינה כושר המצאה מרשים יותר מאשר אזורי היי-טק אחרים בעולם - ובכלל זה ארה"ב. חברות היי-טק רבות מעתיקות וממזערות, אבל המצאות ענק אין. חברות כמו מיקרוסופט, יבמ או סיסקו משקיעות כספים בישראל מפני שהן מבינות שהן חייבות לפעול כאן".
איפה תחפש את הרעיונות בישראל?
"האינקובטור הגדול ביותר לרעיונות בישראל הוא הצבא, וזה דבר שלא רואים כמוהו בעולם כולו. אני חושב שיש פוטנציאל גם במקומות אחרים. במוסדות האקדמיה בישראל יש מוחות מבריקים, אבל משום מה האקדמיה בישראל לא עשתה עבודה מספיק טובה כמו MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) או קלטק (המכון הטכנולוגי של קליפורניה), אף שתפקיד האוניברסיטאות הוא לקדם מסחור של רעיונות. אני בטוח שיש באוניברסיטאות ובמוסדות החקר הישראליים הרבה רעיונות. צריך למצוא דרך להגדיל את המוטויווציה למסחר את הרעיונות שלהם. לכן אני מתכוון לבלות זמן בקמפוסים בישראל".
יהיו כאלה שיגידו שלישראלים יש מוחות טובים אבל קשה לעשות כאן עסקים.
"ולעשות עסקים בסין או בהודו או בקוריאה זה קל? פגשתי איש עסקים ארמני שאמר לי שמאוד קשה לעשות עסקים עם ארמנים כי הם כל-כך קשוחים, אבל הרי כולם קשוחים בעסקים. אז קשה לעשות עסקים גם עם ישראלים. אני חושב שאלה סטריאוטיפים.
"כשבנינו את קאשה, כולם אמרו שאנחנו עושים את זה בצורה שגויה - עם מנכ"ל וצוות מקומיים. עובדה ש-EMC הגדולה היתה מוכנה לשלם הרבה כדי לרכוש אותה. EMC עשו עסקה טובה, כי הם מוכרים עכשיו הרבה מוצרים שמבוססים על הידע הישראלי. תאמין לי, אני מגיע לישראל עם עיניים פקוחות".
אתה לא חושש שאתה עלול לאבד את מעמדך אם תשהה רחוק מהמשרדים הראשיים?
"בהחלט לא. העולם שלנו נעשה קטן. בעבר חייתי בבוסטון וטסתי לישראל, ועכשיו אני אחיה בישראל ואבוא לבקר בבוסטון".
כאשר פגשנו את טובין הוא סיפר לנו שלפני שהוא נוסע לישראל הוא מתכוון לקחת את הילדים למפלי הניאגרה ולפסל החירות "כדי לראות קצת אמריקה". "חברים ישראלים שבאים לבקר בארה"ב תמיד מבקרים שם", הוא אומר, "אז חשבתי שטוב יהיה שגם הילדים שלנו יסעו לשם לפני שהם עוברים לישראל".
"צריך לעבוד יותר קשה כדי למצוא רעיונות טובים"
"נהיה יותר ויותר קשה לעשות כסף בתעשיית ההון סיכון", אומר סקוט טובין. "חלפו הימים שבהם כל מי שנכנס להון סיכון עשה כסף. הסיבה היא שתעשיית ההיי-טק הגיעה לבגרות. כיום אין הרבה המצאות מהפכניות, ובמקביל יש הרבה כסף שמחפש השקעות. הרבה יותר מסובך למצוא רעיונות שיצליחו לצאת לפועל והתחרות גדולה. הבום בתעשיית הון הסיכון היה ללא ספק ב-2000 ותחילת 2001 - עד שבועת האינטרנט התפוצצה".
עם זאת, טובין רוצה לתקן את הרושם שרק בועת האינטרנט גרמה למפולת. "אחרי ההיסטריה של עולם התאגידים שהמערכות הטכנולוגיות לא יעמדו בכניסה למאה ה-21, הגיעו הרבה תאגידים למסקנה שהם יכולים לשבת בשקט ואין צורך לקנות עוד חומרה ותוכנה", אומר טובין. "כתוצאה מכך, ההוצאות שלהם על טכנולוגיה ירדו".
"בשנים שאחרי התפוצצות הבועה נכנסה תעשיית ההון סיכון להקפאה עמוקה. כסף שהושקע ב-2000-2002 לא הוביל לתשואות המקוות", אומר טובין. "צריך לזכור שבתעשייה שלנו לוקח כשלוש שנים עד שרואים תשואה. ב-2003-2004 רוב תעשיית ההון סיכון הפסידה הרבה כסף. היא חזרה לעבודה, רק שהכל קשה ומסובך יותר. צריך לעבוד קשה יותר כדי למצוא רעיונות טובים".