בטוויטר הצליחו ללכוד את רוח המשתמשים המכורים והציעו להם לרוץ לספר לחבר'ה מה הם עושים בזה הרגע בלא יותר מ-140 תווים. פייסבוק מספר לחברים על כל פעולה, קטנה וחסרת חשיבות ככל שתהיה, מבלי שנזדקק לנקוף אצבע - כל עוד הפעולה מתבצעת בתוך מרחבי האתר. אבל מה בנוגע לפעילות שמתרחשת באתרים כמו פליקר ו-digg.com? מובן שבדומה לטוויטר נערמו מסביב לפליקר אפליקציות שנועדו לעדכן פעילויות שנרשמו באתרים אחרים, אבל עדיין הדבר מחייב התחברות לכל שירות בנפרד.

כאן נכנס לפעולה הפרנדפיד (FriendFeed) - שירות שנפתח לציבור לפני כחצי שנה וכוכבו דרך בעיקר בקרב גיקים ומשתמשים שממהרים לאמץ שירותים חדשים. היתרון הגדול הוא שלא צריך לכתוב בו ולו מלה אחת - הוא כבר יאסוף את העדכונים מכל השירותים שהמשתמש רשום אליהם גם בלי תוסף מיוחד.

פרנדפיד פותח את תהליך ההרשמה באיסוף רשימת אנשי הקשר שלכם - מחשבון הדואר או מפייסבוק - ומציע לקבל זרם קבוע של עדכונים מכל החברים הרשומים. מיד לאחר מכן הוא מציע לחלוק את כל מה שאתם אוספים, מקבצים, כותבים ומאזינים ב-43 שירותי ווב 2.0 מרכזיים כמו דלישס, דיג, StumbleUpon, יוטיוב ואפילו אתר המוסיקה last.fm ואתר הספרים והקניות אמזון.

במקרה שלי, רק שבעה מחברי כבר היו רשומים לשירות. אפשר, כמובן, להזמין את הפחות מעודכנים שבין החברים, אבל הם מקבלים די ספאם גם בלי העזרה שלי. לכן אפשר ליצור לכל אחד מהם רשימת עדכונים כ"חבר דמיוני" - מזינים את שם המשתמש שלהם באחד השירותים, אם הוא ידוע לכם, ועוקבים אחר פעילותם בו. הבלוגר רוברט סקובל ממליץ לעקוב בדרך זו אחר הפעילות המקוונת של הילדים המתבגרים. אבל לחברים הדמיוניים יש חיסרון גדול - בעוד שרוב התהליכים באתר מצריכים לכל היותר לחיצה על לינק ואישור, כאן התהליך אטי ומחייב רישום לכל שירות של אותו חבר בנפרד. בקיצור, אם אתם לא עכברי רשת עם אובססיה מוכחת בוודאי תסתפקו לכל היותר בחבר דמיוני אחד או שניים. בדיוק כמו בילדות.

הרעיון העומד בבסיסו של פרנדפיד מצוין - ריכוז רסיסי החיים המקוונים של כולם במקום אחד בלי לוותר על האהבות שנצברו ברחבי הרשת ומבלי להתחבר למוטציות האובססיוויות של הווב 2.0 כמו טוויטר. חשוב לא פחות, פרנדפיד שובר את החומות שרשתות חברתיות שונות כמו פייסבוק טורחות לטפח בניסיון לשמור את כל המשתמשים אצלם.

בשימוש מושכל פרנדפיד יכול להיות כלי מצוין לשיתוף ידע. הבעיה, כרגיל, טמונה ברעש הלבן והמיותר שהוא מייצר כל הזמן. בסופו של דבר, בניסיון לתת פתרון לעודף השירותים והעדכונים, פרנדפיד רק העצים את שטף המידע.

אצלי, למשל, חלפה בדיוק שעה עד שהוצפתי בדיווחים של אנשים שאני לא מכיר. מודה, זה קרה באשמתי. השירות מציף גם בדיווחים של חברים של חברים, ומובן שלא יכולתי להימנע מהדחף להירשם לאושיית רשת אחת. זה הספיק. השירות התמלא בדיווחים שלו ושל חברים שלו, והנה - העדכונים של האנשים שאני ממש מכיר הופיעו רק אחת לשלושה עמודים ביום טוב. ועוד לא דיברנו על העיצוב המבולגן עד מכוער שלא ממש מסייע לעיניים העייפות (אם כי יש רינונים על גרסה חדשה). אז למי זה טוב? רק לאנשים שממש חייבים לדעת מה אומרים כולם, בכל מקום, כל הזמן. להם ולמי שרוצה לרגל בניחותא אחרי הילדים.

עוד בנושא - כל מה שלא רציתם לדעת על טוויטר | Twitter טס, אבל לאן?

לקבלת עידכונים מ-TheMarker IT, הרשמו לניוזלטר שלנו