כבר שנים שלא נרשמה ציפייה דרוכה כל כך בקהילת הגיימרים למשחק שיגדיר מחדש את הגבולות הדינמיים של עולם משחקי המחשב. Spore, משחק חדש מבית היוצר של וויל רייט, הגיע אל המדפים בישראל בשבוע שעבר, ולא איכזב. אחרי הכל זה אותו רייט שב-89' הביא לעולם את Sim City אותו משחק סימולציה מהפכני, שמאפשר לגיימרים לתכנן ערים, לסלול כבישים, להקים בתים, בריכות שחייה ובתי ספר, וב-2000 את Sims - רב מכר עולמי, שבו בורא השחקן משפחה ובית משלו, ומנהל את אורחותיהם כמקובל בריאליטי של האח הגדול.

בקרב חובבי הז'אנר נחשב רייט לחצי אלוהים, ודומה שהוא לקח את ההגדרה הזאת די ברצינות. בשנים האחרונות הקדיש את עצמו לפיתוח אחד המשחקים היומרניים ביותר שנראו עד כה - לא עוד עיר וירטואלית שוקקת בני אדם, אלא עולם ומלואו. בקיצור היקום. אמנם, תחילה כינה רייט את הפרויקט החדש שלו "סים בכל מקום" ובהמשך, כפי שציין השבוע "ניוזוויק", התביית על השם Spore, נבג, אותה יחידת ריבוי והפצה א-מינית של צמחים, פטריות, אצות וחיידקים.

המשחק נפתח בכוכב שביט המתנגש בכדור הארץ ונושא עמו אורגניזמים מהחלל החיצון. מכאן מתחילה שרשרת אבולוציונית בלתי נגמרת, נשלטת לחלוטין על ידי העכבר. כל שחקן מתחיל את חייו המדומים כתא חיידקי בתוך המים, ובהדרגה צובר "נקודות די-אן-איי", עד שהוא נוחת על היבשה. היצור מתחיל לצוד ולהתרבות, צאצאיו מתלכדים לשבט, ואז - בדרך של כיבוש או בברית עם היושבים סביבו - מתפתח לציוויליזציה.

הנרטיב הזה נשען כמובן על התיאוריה הדרוויניסטית, אבל רייט, שתופס עצמו כאתאיסט, אמר ל"ניוזוויק" שמבחינתו "המפץ הגדול זו תיאוריה סבירה לחלוטין". אין בכך כדי להדיר את הגיימרים המאמינים מנבכי הבריאה הווירטואלית הזאת ולברוא לעצמם יצורים עם כנפיים, טלפיים או שערות על האף. הכל הולך. רייט, מצדו, מקווה שהמשחק יוציא מהגיימרים את הצדדים האפיים של אישיותם: "אני הרבה יותר מעוניין בסיפורים של הגיימרים מאשר לספר סיפור בעצמי", אמר.

בראיון ל"אובזרוור" סיפר רייט על מקורות ההשראה לספור. "זה למעשה רעיון שחוזר על עצמו שוב ושוב", הוא אומר. "הרעיון של Powers of Ten" - סרט קצר שיצרו צ'רלס וריי אימס ב-77' המתבונן ביקום בקני מידה שונים, מתקרב בהדרגה מהגלקטי (מבט אל שביל החלב כולו) אל המיקרוסקופי (חלקיקי קווארק בגרעין של אטום פחמן). "למעשה, Powers of Ten לא היה הראשון שגיליתי. הרעיון המקורי היה של מורה הולנדי ששמו קיס בק (Kees Boeke). הוא כתב ב-57' ספר שנקרא 'נקודת מבט קוסמית: היקום בארבעים קפיצות'. גרסתו של בק היתה מדויקת במידה מדהימה לזמנה.

"אני זוכר שתיארתי את Spore לבכירים באלקטרוניק ארטס (EA, חברת התוכנה שמממנת ומפיצה את המשחק) עוד לפני שהיה לנו משהו להראות. ניסיתי להסביר את התוכן, Powers of Ten וכל זה. היה די ברור שלא היה להם שום מושג על מה אני מדבר. אבל הם אמרו: 'בטח, לך על זה'".

הספור יצר התלהבות אדירה כבר עם שחרורה של אפליקציה חינמית לעיצוב דמויות במשחק, ביוני השנה. מיליון זנים וירטואליים הצטרפו לכדור הארץ תוך שבוע אחד בלבד. זו לא היתה הבשורה היחידה של רייט לאנושות: בחודשים האחרונים נוצר תת-ז'אנר בשם - ספורנו - שבו עיצבו המשחקים דמויות הנראות כמו איברי מין. "צפינו את זה", אמר רייט ל"אובזרוור", "אבל לא ידענו עד כמה אנשים יהיו בוטים".

באשר לערך החינוכי שבמשחק אמר רייט: "למשחקי מחשב וסימולציות יש הרבה יותר כוח ליצור מוטיווציה מאשר ללמד. אני מעדיף שמשחק יעורר אצל אדם התעניינות בנושא, מאשר שינסה לדחוף לו המון עובדות לראש. זה לא עניין של להמתיק את החינוך. חינוך, כשהוא נעשה כמו שצריך, הוא מהנה מטבעו. לא צריך להיות הבדל בין השניים. התרבות שלנו הפרידה בין הרעיונות של חינוך ושל הנאה - ואם בכלל, מה שאני מנסה לעשות זה לחבר את שני הרעיונות הללו מחדש".

פרץ הרעיונות הזה מעסיק כבר כמה שנים טובות את כותבי המדורים הטכנולוגיים בארצות הברית. הגדיל לעשות "ניו יורק טיימס" מגזין, שהכריז על בשורת הספור, משל היתה קפיצת מדרגה באבולוציית התרבות של העולם המערבי. "רוב התקופות ניחנות ב'צורות הסתכלות' ייחודיות להן שבסופו של דבר, במבט לאחור, מגדירות כל אחת מהן: הפרספקטיווה היציבה של אמנות הרנסנס, הקולאז'ים האקראיים של הקוביזם, המעברים המהירים של אם-טי-וי והזפזופ בין ערוצים שאיפיינו את שנות ה-80.

"את ההשקפה המגדירה את תקופתנו אפשר לכנות זום גדול: לוויינים העוקבים אחר מספרים בלוחיות רישוי של מכוניות בסרטי ריגול; המפות של גוגל, שבהקלקות ספורות מאפשרות לנו לעבור ממבט על אזור שלם למבט על גג ביתנו; סצנת הפתיחה של הסרט 'מועדון קרב' שעוברת ממוחו של אדוארד נורטון לפניו הרוטטים בשעה שהוא מביט לתוך לוע אקדח; הגיאומטריה הפרקטלית של תיאוריית הכאוס, שבה כל ממד חדש חושף מורכבות אינסופית. וזו אינה רק צורת הסתכלות אלא גם צורת חשיבה: מעבר קונספטואלי/תפיסתי מממדי הדי-אן-איי לממדי האישיות, והלאה עד לתנועות חברתיות ופוליטיקה - ובחזרה. זו צורת חשיבה מאתגרת, קבע "ניו יורק טיימס", בין היתר משום שהמוח שלנו לא פיתח כלים לתפוס או להבין אינטואיטיווית את ממדי החיידקים או הגלקסיות.

לצורך כך צריך להרחיב את גבולות הדמיון מעבר למוכר בסרטים, ואת הזום הגדול של המאה ה-21 מספק משחק מחשב. בסופו של יום, זוהי בדיוק מטרתו של Spore. ממצב של אורגניזם חד-תאי, השוחה בים של רכיבי מזון וטורפים זעירים, תעברו לצורת חיים ססגונית, עם שבע רגליים א-סימטריות, עיניים משני צדי הראש ועור עם מרקם מנוקד. או כל וריאציה אחרת העולה בדמיונכם. היצור שלכם יתקדם במערכת אקולוגית וירטואלית, המאוכלסת בצמחים, מזון, מים, מזג אוויר, טורפים ונטרפים. הוא ייצא לצוד, לשתות, להזדווג, יצבור בדרך נקודות די-אן-איי יקרות, יצטייד באינטליגנטציה אנושית, ינהל דינמיקה קבוצתית בשבט משלו, יחליט אם הוא שוחר שלום או מחרחר מלחמה, מתמקד בפיתוח טכנולוגיות חדשות או מעדיף שיטות עבודה מסורתיות. בדרגת ההתפתחות העליונה שלו, חזה "ניו יורק טיימס", יידרשו הגיימרים לפתח דרך המשחק פרספקטיווה הדומה לזאת של האו"ם, וינסו לאחד פלנטה שלמה המפולגת בין תרבויות יריבות.

"ברגע שאתם מצליחים לעבור מהשלב של "התנגשות תרבויות" לשלב של "קץ ההיסטוריה", המשחק מעניק לכם את התגמול האולטימטיווי במונחים הגליאניים: חללית. אז אתם יכולים לצאת לדרככם, ליצור חיים על פני כוכבי לכת אחרים ולחקור את מרחבי היקום הרוחש חיים ונבגים.

---

זה רק Spore

מאת אסף אופנהיימר

בהתרגשות ובחשש ניגשתי להתקין במחשב שלי את המשחק החדש והמדובר ביותר בימים אלה, ה-Spore, מבית היוצר של מפתחי ה-Sims. הבאזז סביב Spore, מבטיח חוויה חסרת תקדים לגיימר המצוי; משחק שנפרש על פני האבולוציה כולה. זו שמשתרעת מן היצור החד-תאי ועד כיבוש העולם והיקום כולו, ואני, כן אני ולא שרף, מנווט ויוצר את כל זה - משחק את אלוהים.

מיד עם תחילת המשחק, צפירת הרגעה. זה לא כל כך מפחיד. שניות לאחר התרסקות המטאור שנושא אותי - יצור זערורי וחלוש שכמותי - אל הכוכב שיהיה לביתי החדש, אני מוצא את עצמי שוחה בשלולית שוקקת חיים צבעוניים ומגוונים. המים נעימים, יש בהם צמחייה, בועות אוויר ומוסיקה המשרה תחושה מרגיעה. נדמה שיש איזו שמחה במים. תחושה של חלוציות הקיום המפעפעת בקרב היצורים הראשונים עלי אדמות.

יש בשלולית הזאת גם סכנה (יסוד חיוני במשחקי מחשב כמו גם בתהליכי ברירה טבעית) בדמותם של טורפים בינוניים, גדולים וענקיים, שהגיעו לשם עוד לפני והספיקו להתפתח. אך יש במים מספיק אוכל ובעיקר - מעט דאגות. רק לשחות קצת, לדאוג לחטוף איזו פיסת אוכל מדי פעם ולהתחמק מהחיות הרעבות והגדולות המשחרות לפתחי. הכל פשוט למדי. אין יותר מדי החלטות לקבל, אין אחריות על כתפי הזערוריות. הלו, כאילו, אני בקושי אמבה.

סעודת פירות הים המיקרוסקופיים עושה עמי חסד ולאט-לאט אני תופח והולך. צובר מסה, עוצמה ואוזר אומץ לנגוס בהתגרות ביצורים גדולים כמוני. כאלה שעד עכשיו רדפו אחרי. עוד כמה דקות יתחיל השלב הראשון בהתפתחות האבולוציונית שלי. המנוסה מפני טורפים גדולים ממני, מתחלפת בתחרות על מזון מולם. עוד כמה נגיסות ואני גדול וחזק מספיק כדי לתקוף את אויבי. אך עדיין אורבים לי טורפים ענקיים ממני. כמו ילד בכיתה ד' - לא הכי גדול בבית הספר, אבל כבר לא בתחתית שרשרת המזון החברתית - גם אני תופס ביטחון עצמי.
לעזרתי הגו מתכנני ה-Spore את "עורך היצורים" (creatures editor) - כלי המאפשר לשנות, לעצב ולפתח את היצור כראות עיני המשחק. עורך היצורים מאפשר לעדכן את היצור שלי מדור לדור, לייצר רצף אבולוציוני במהלך המשחק. בדרכי מיצור דו ממדי-מימי לתלת ממדי, החי על היבשה, מציע עורך היצורים מגוון אינסופי של מצבי צבירה - ברצותכם, יהפוך היצור ללטאה או דמוי תרנגולת, פינגווין או שימפנזה, ברצותכם, הוא יקבל שלוש עיניים על הגב, שונה בדרכו המבעיתה מכל יצור אחר עלי אדמות.

וכך, האמבה שבי הולכת ומתפתחת, הופכת לבריאה שראויה לשם משלה. "חיים", אני קורא לה. מנוע המשחק מפיח חיים בחיים או בכל יצור אחר שבראתי, משונה ומוזר ככל שיהיה. רק גמרתי פחחות וצבע, וכבר הבריאה החדשה רוקדת, קופצת, שרה או תוקפת. שפת הגוף של היצורים מגוונת מאוד, האנימציה מתאימה לכל יצור.

בעזרת עורך היצורים אני עובר כעת מתפקיד "חיים האמבה" לתפקיד בורא חיים. הבחירה בידי: האם יגדל חיים להיות טורף מסוכן או שיהיה יצור חברתי המרשים את סביבתו בקישוריו האמנותיים? קישורי הציד של חיים וקישוריו החברתיים נקבעים על פי האיברים השונים שאני בוחר להרכיב לו. מלתעות להאדרת כישורי השירה או לסתות התקפה אימתניות; רגליים רוקדות לשמחת הסובבים או כאלו המיטיבות לברוח.

מבחר האיברים העומד לרשותי גדל בהדרגה ככל שאני מתקדם במשחק, ועמו גם תקציב הדי-אן-איי שמאפשר לרכוש את האיברים ולהרכיבם לגופו של חיים. לכל איבר יש סגולות חברתיות או התקפיות ויש לו תג מחיר. עלי לבחור בתבונה כיצד להשקיע את התקציב כדי שחיימקה לא יהיה רק נאה למראה (זה לא יקנה לו יתרון במשחק, אולי אפשר יהיה לשלוח אותו לאודישן אצל דיסני), אלא יצור מוצלח ותאב חיים הבנוי מאיברים איכותיים.

וכך מתקדם לו חיים יפה בסולם הדרגות. לא עוד טירון בין שכניו דרי היבשה, הוא מתחיל לקחת פיקוד על הסביבה, כשהוא יוצר קשרים חברתיים עם שכניו הסימפתיים ולחלופין - טורף ומכחיד שכנים אחרים על פי ראות עיני.

בהמשך יתפתח היצור שלי כמעט לבלי היכר. בשלב השלישי של המשחק תתקבע צורתו הביולוגית של חיים. אתגר ההישרדות הביולוגית שלו יתחלף באתגר ההישרדות החברתית והטכנולוגית. חיים יגלה כישורים שבטיים, יחיה בקבוצה ויצא לכרות קשרי ידידות או מלחמה עם שבטים שכנים. כשהוא יוצא לצוד טרף, הוא יחזור ויחלוק אותו עם חבריו לשבט. בשלב הזה יודע השבט של חיים כבר להרשים בשירה, בריקוד ובנגינה בכלים שונים, ולהשתמש בכלי נשק בצאתו לקרב. רמת ההומור והחינניות של המשחק עולה מדרגה בשלב הזה. והנה חיים כבר בונה לעצמו עיר ראשונה.

כשנהנים לא מרגישים איך הזמן עובר. נדמה שרק לפני ימים ספורים עוד היה חיים יצור כמעט חד-תאי בשלולית, והנה התכשיט הקטן שלי כבר גדל והיה לשליט הציוויליזציה, היוצא למסעות כיבושים בחלל. מי היה מאמין. בכלל לא הרגשתי איך חלפו להן מאות מיליוני שנים, ואוטוטו כבר ארבע בבוקר.

ב-Spore אין תחושה של "לשחק את אלוהים". האתגרים במשחק קלים ופשוטים ולעתים מעט מפרכים וסיזיפיים. מסלול העלילה הכללית במשחק קבוע. לבניית היצור, כלי הרכב והבניינים ולהתנהלות החופשית במרחב - אין השפעה על התפתחות העניינים המהותית במשחק. ברוב שלבי המשחק, צריך לקבל החלטה אם לברוח, לטרוף או לנסות להתחבב על הזולת. זה לא מזכיר שליטה אלוהית על התפתחות הסיפור או על מהותה של הבריאה.

Spore הוא לא משחק מרובה משתתפים. ניתן לשתף בו יצורים - כך למשל חיימקה שלי עשוי להופיע ביום מן הימים בתפקיד אחת הדמויות במשחק של מישהו אחר. יש גם ארכיון יצורים נרחב ומקסים של היצורים שנוצרו על ידי שחקנים אחרים ב-Spore. אך לארסנל היצורים הזה יש ערך אסתטי בלבד, והוא לא מוסיף גיוון למשחק. שכן למראה החיצוני ולמבנה גופו של היצור ב-Spore אין משמעות במשחק. אופיו נגזר מאיכויות האיברים שנבחרו לבנות אותו. איברים בעלי תכונות חברתיות מול התקפיות, למשל.

Spore אינו משחק לימוד מדעי - הוא אינו מתיימר לספר סיפור אמיתי על אבולוציה. בתהליך אמיתי של ברירה טבעית אין בכלל מקום ליד מכוונת. זנים חדשים נוצרים מדורות של טעויות גנטיות אקראיות. זנים שמתמודדים טוב יותר בתנאי הטבע המשתנים מתרבים בקלות רבה יותר ודוחקים זנים פחות מתאימים ההולכים ונכחדים. הברירה הטבעית אינה טבעית עוד כשיד מכוונת קובעת את התפתחות העניינים. מין בורא עולם שהכל נעשה כדברו ולא כדרך הטבע. תפקיד "מנהל האבולוציה" סותר את העיקרון שההתפתחות מתרחשת ללא כוונה תחילה, תוכנית או אסטרטגיה.

Spore אינו מתאים לכל גיל. היצורים במשחק חמודים ושובי לב. כך כואב שבעתיים לתקוף אותם על לא עוול בכפם, ולטרוף אותם. זה לא כל כך נעים לראות יצור חמוד שרוע מת על הרצפה. כדאי, אגב, לאכול אותו מהר כי אחרת מגיעים זבובים.

אז מה הסיפור של Spore? הוא משחק צבעוני מרהיב, קליל וחינני, מלא בחיים, הומור ומקוריות. כל שלב משלביו (תא, יצור, שבט, ציוויליזציה וחלל) מספק חוויית משחק שונה בעלת אווירה ייחודית ומהנה. הדמויות חמודות. עורך היצורים עוצמתי ומבטיח חוויה יצירתית נפלאה. המשחק קל ופשוט לניווט, מאפשר הנאה לכל אחד, ולא נדרש ניסיון במשחקי מחשב. מי שמחפש חוויה בידורית נטו, Spore הוא המשחק בשבילו.

Spore, 229 שקל, בכל הרשתות הגדולות וחנויות המשחקים בארץ

אסף אופנהיימר הוא ראש צוות פיתוח בחברת סטארט-אפ ביום, וחובב משחקי מחשב בלילה

---

עוד בנושא - Spore: כל אחד הוא אלוהים קטן | משחקים באלוהים | AMD משיקה כרטיס גרפי חדש המציג יכולות מחשוב כפולות מאלו של מתחרתה