בבחירות המוניציפאליות האחרונות דובר רבות על ראשי הערים הותיקים שמתמודדים וזוכים שוב ושוב גם בקדנציה חמישית לאמון התושבים שלהם. דובר על העייפות. על ההצמדות למוכר ודובר גם על הסיכוי לכיפוף נהלים. בעולם העסקי ישנם מנהלים שמחליפים מקומות עבודה כל שנתיים-שלוש ויש מנהלים שסוגרים עשור או שניים באותה החברה. ואולי דווקא משום שאריה אופנר שייך לקבוצה השניה, של המנהלים הוותיקים שצמחו וגדלו עם החברה, הסיפור של CA שונה מכל סיפורי ההדחות והשימועים בהיי-טק שהכרנו עד כה.

לא פשוט להיות איש יחסי ציבור של חברה שמנכ"לה עומד בפני ועדת ביקורת. מטבע הדברים, איש יחסי הציבור הוא איש סודו של המנכ"ל. הוא נושא בתפקיד אמון. המנכ"ל מינה אותו ולכן הקשר ההדוק מתבצע מולו. איש יחסי ציבור טוב יתחבב מקצועית ואולי אפילו אישית, גם על בעלי תפקידים אחרים, גם בכירים בחברה, אבל כשתדרש תגובה על מהלך עסקי או על אירוע חדשותי המנכ"ל ולא הבכירים שתחתיו, יקבל את הבכורה. המנכ"ל הוא המזוהה. ברב המקרים הוא-הוא המיתוג.

ולכן כשמתרחש אירוע חריג כל כך, כמו זה שמתרחש בימים האחרונים במשרדי CA איש יחסי הציבור מצוי בין הפטיש לסדן. הנטייה הטבעית לעמוד לצידו של מי שאיתו בילית שעות ארוכות בפגישות קבועות, שוטפות, אסטרטגיות וגם בהולות, מאוד ברורה. מצד שני, בצ'ק שנשלח אליך בכל חודש לא מתנוסס שמו של המנכ"ל אלא שמה של החברה. הסיטואציה לא פשוטה. איש יחסי ציבור שתפקידו לחשוף את החיובי והמוצלח ולנטרל ככל האפשר את הרע. הפוגע. מוצא את עצמו נדרש לתפוס צד. הצד של החברה גם כשהוא יודע שהמנכ"ל יהיה מאוכזב, כואב, פגוע.

ואולי דווקא המחויבות הלא מדוברת, הלא רשמית והלא ממומשת של איש יחסי הציבור למנכ"ל שאיתו עבד כל כך הרבה זמן, היא דווקא זו שתעשה את ההבדל? מבחינתי - הפעם זה בהחלט קרה.

עבודת יחסי הציבור של CA הוכיחה שכשמעורבים רגשות, לפעמים כל מה שצריך לעשות הוא פשוט להניח להם ולהיות מקצוען. לפעול לפי הספר. לפי הכללים. לתפקד כאיש מקצוע ולהתעלות. ובאמת עבודת יחסי הציבור של CA הוכיחה לאורך כל הדרך שקיפות, ישירות, גילוי של מרבית המידע שניתן לחשוף ואולי הכי חשוב, למרות האופן, הכה אמריקני, שמלמעלה בוצעו הדברים - מענטשיות. החברה לא נגררה להשמצות. לא כיבסה את הכביסה המלוכלכת מול כולם. ההסברים שנמסרו היו עניינים. אפילו לקונים. מה שצריך ואפשר להגיד נאמר ומה שלא לא. ואז מה אם המנהלים המודחים העלו ספקולציות וכעסו מעל דפי העיתון, באמצעות עורכי דינם? אפשר להאשים אותם? מצידה, החברה לא נגררה להכפשות ועל זה מגיע צל"ש.

* הכותבת מנהלת את מירון תקשורת משווקת, המתמחה בעבודה עם חברות הייטק IT וארגונים מסחריים