 |  |
|
הבשורה מנצרת
"הבנתי שזה הדבר הכי מעניין שאעשה בחיים שלי". סעיד | צלם: דרור ארצי
בעיר נצרת, בסמוך לדוכני מזון וכנסיות, מתפתחת פנינת היי-טק זעירה: גליל סופטוור, שמעסיקה בעיקר מהנדסים ערבים. המנכ"ל, אינאס סעיד, החליט לנטוש את החלום האמריקאי כדי לנסות לחולל פה שינוי
19.02.09 | 11:23Israeli Hi-Tech and Startups
עם מבטא ספק אירופי ספק אמריקאי, עיניים כחולות, משקפיים וג'קט מחויט ומשובץ, אינאס סעיד, 43, המנכ"ל הערבי-ישראלי הראשון של חברת היי-טק ישראלית, נראה כמו ג'נטלמן אירופאי מהדור הישן. כזה שלגמרי במקרה התגלגל לכאן, למזרח התיכון המיוזע.
אלא שההופעה קצת מטעה. שורשיו של סעיד נטועים עמוק בישראל: הוא נולד וגדל בכפר נאח'ף שליד כרמיאל, ולאחר שהות בת שנים ארוכות בחו"ל וקריירה בנסיקה מתמדת חזר לישראל כדי לעשות היסטוריה. מאז דצמבר 2007 סעיד הוא מנכ"ל חברת גליל סופטוור הממוקמת בנצרת, בסמוך לכנסיית הבשורה, ומעסיקה 35 מהנדסים, רובם ערבים. החברה, שמשקיעיה ומייסדיה הם בכירי משקיעי ההיי-טק הישראלי, עוסקת בפיתוח תוכנה במודל של מיקור חוץ בעבור חברות היי-טק ישראליות באזור המרכז.
ואולם עבור סעיד, הסיפוק המקצועי מתגמד למול התרומה למגזר. הוא כואב את בעיית התעסוקה של אקדמאים ערבים בתעשיית ההיי-טק הישראלית: "בחמש השנים האחרונות יצאו לשוק 2,500 בוגרים ערבים-ישראלים במקצועות המדעים המדויקים, אבל רק כ-300 מתוכם מצאו עבודה בהיי-טק הישראלי", הוא אומר בתסכול. "הרוב עובדים כמורים, או במרכזי שירות לקוחות כמוקדנים. קשה לאוכלוסייה הזו להשתלב בתעשיית ההיי-טק הישראלית, על אף שהם בוגרי אוניברסיטאות ישראליות".
סעיד מאמין שהוא יכול לשנות את המצב באמצעות גליל סופטוור. "אני יכול לעזור כך לאחרים לבנות עתיד", הוא אומר. "אני יכול לממש חלום של אדם שלמד בטכניון. זו משימה שהיא הרבה מעבר לקריירה האישית שלי".
"בחו"ל לא הייתי צריך להיאבק"
סעיד, בן להורים מורים אקדמאים במשפחה בת חמישה אחים ואחיות, למד בתיכון הנוצרי-אורתודוקסי בחיפה והמשיך ללימודים בני שנתיים של הנדסת חשמל בטכניון. בתום הלימודים עזב לברלין, שם קיבל מילגה מלאה כולל מחיה, סבסוד מלא וטיסות לתואר ראשון ושני בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. אחיו, שמתגורר בעיר, הקל עליו את המעבר. הוא למד שנה בברלין ואז עבר לעיר בריינשוויג בצפון גרמניה, שם סיים את התואר. סעיד התמחה בתחום האלקטרוניקה האופטית, הפונה בעיקר לשוק התקשורת, ולאחר סיום התואר התקבל לעבודה בחברה בת של סוני-אריקסון. לאחר מכן עבד כמה שנים כמנהל מחלקת פיתוח בחברת נוקיה-גרמניה, ולאחר 11 שנה בגרמניה עבר להתגורר בבוסטון בשליחות נוקיה.
נוקיה הקימה אז בבוסטון מרכז מחקר ופיתוח חדש, וסעיד היה זה שהביא את "הידע מהבית". באותה תקופה מרכז נוקיה בדיסלדורף, גרמניה, נחשב מרכז הפיתוח השני בגודלו אחרי פינלנד. סעיד עבד בנוקיה בוסטון שלוש שנים וחצי כמנהל צוות בכיר, וב-2001 עבר לחברת סטראטוס טכנולוגיות - מיסודו של תאגיד התקשורת לוסנט - שם ניהל חטיבה עד 2005.
בשלב זה מאס סעיד בחיים בחו"ל, והבין שהוא רוצה לחזור לישראל "בעיקר בגלל המשפחה המורחבת שנמצאת כאן". שתי בנותיו הראשונות של סעיד נולדו בארה"ב ובתו השלישית נולדה כבר בישראל. אשתו האנאדי היא קרייריסטית לא פחות ממנו. היא רואת חשבון במקצועה, שעבדה בפירמת רואי החשבון PwC בבוסטון, ומאז החזרה לישראל עובדת בסניף פירמת ראיית החשבון דלויט בריטמן אלמגור בחיפה, ומנהלת שם חטיבה בתחום הרגולציה לבנקים. "היא מצאה עבודה יותר מהר ממני כשחזרנו לישראל", נזכר סעיד בחיוך. גם האנאדי היא בת למשפחה ערבית-ישראלית, אך בניגוד לבעלה, משפחתה עזבה את ישראל עוד ב-1948. היא נולדה בלבנון, גדלה במדינות המפרץ ולאחר מכן בקנדה. בני הזוג הכירו בקנדה ועברו להתגורר יחד בבוסטון.
ההחלטה לחזור לישראל לא היתה קלה. "התקבלתי לתואר שני במינהל עסקים ב-MIT והיה לי קשה להחליט מה לעשות", הוא נזכר. למרות הכל, הם חזרו. סעיד מצא עבודה בחברת ECI בפתח תקוה כאיש מכירות ושיווק, והיה אחראי על מכירות החברה במרכז אירופה. במקביל הוא הצטרף לתוכנית הלימודים Executive MBA של קלוג-רקנאטי באוניברסיטת תל אביב. שנה וחצי לאחר מכן פנו לסעיד היזמים של גליל סופטוור והוא נרתם למשימה. "הבנתי שזה הדבר הכי מעניין שאעשה בקריירה שלי", הוא אומר, ונראה שהוא מתכוון לא רק לאתגר האישי - אלא גם לרצון להירתם לאתגר של כלל בני המגזר שלו.
איך אתה רואה היום את החיים בישראל לעומת החיים בחו"ל?
"החיים בחו"ל היו קלים יותר: לא הרגשתי שאני צריך להיאבק כדי לסלול לעצמי דרך. הרגשתי שהעולם עומד לרשותי. פיתחתי קריירה שנסקה לשמים, הכל הצליח לי במהירות. אף פעם לא הייתי צריך לחשוב: 'רגע, אם הייתי אמריקאי אולי המסלול שלי היה אחר'. היו לי מנהלים מכל הסוגים: אמריקאים, הודים, גרמנים, המוצא לא חשוב. "כשחוזרים לישראל עולה השאלה: 'האם הייתי יכול להיות מנכ"ל חברת סטארט-אפ בהרצליה פיתוח?' בארה"ב הקידום היה מהיר - כל שנתיים עולים בדרגה. כשחזרתי לישראל לא הייתי בטוח שאמצא עבודה. הלכתי לעשות Executive MBA על חשבוני כדי להגדיל את הסיכויים למצוא עבודה בישראל.
"המנהל שקיבל אותי לעבודה ב-ECI היה יהודי אמריקאי שהבין את חשיבות הניסיון שצברתי בבוסטון, ולכן היה קל יותר. זה ללא ספק אתגר ופשרה לחזור לישראל. מצד שני, זו מדינה יפה, יש כאן את המשפחה החמה, העזרה והתמיכה מסביבה שאני מכיר, זה נפלא. בארה"ב אתה אנונימי. אבל לא כולם עושים את הדרך חזרה כמוני". סעיד מספר שההתלבטויות שלו בוויתור על החיים הטובים בארה"ב דומות מאוד לאלה שיש גם לאנשי היי-טק ישראלים, שמתקשים לעזוב את סיר הבשר האמריקאי. "בבוסטון יש סניף של איגוד בוגרי הטכניון, וכשהם הבינו שאני בוגר הטכניון התחילו להזמין אותי לכל האירועים שלהם. גם לאנשים שם לא קל להחליט אם לחזור או לא", הוא אומר.
"הערבים לא נמצאים בנטוורקינג"
מאחורי גליל סופטוור עומדים בכירי משקיעי ההיי-טק הישראלי: המייסד הוא ג'ימי לוי שהיה ראש חטיבה בקומברס, והמשקיעים הם שמות מוכרים ובולטים בתחום, כמו איציק דנציגר, לשעבר נשיא קומברס; זאבי ברגמן, לשעבר מנכ"ל קומברס, שמשמש כיום יו"ר גליל סופטוור בין שאר עיסוקיו; אורן זאב, שותף בכיר באייפקס; עדי פונדק-מינץ, שותף בקרן ההון סיכון ג'מיני; אדם פרנס, מנכ"ל אוסקר גרוס ישראל; ושי רשף, ראש קבוצת קידום. אליהם הצטרף אליאס טאנוס, מבעלי חברת הבנייה באסאט - אחת הגדולות במגזר הערבי. החבורה המכובדת הזו התכנסה להשקיע את מאמציה במגזר הערבי מסיבה אחת פשוטה: הזדמנות עסקית טובה. בנוסף, משרד התמ"ת החל באחרונה לעודד מעסיקים לגייס לשורותיהם חרדים וערבים במקצועות ההיי-טק, בתמורה לתגמול כספי.
המשרד מממן 20% מעלות השכר של אותם עובדים, וזו הסיבה שחברות היי-טק כמו מטריקס ואחרות פתחו מרכזים להעסקת נשים חרדיות בפיתוח תוכנה במודיעין עלית ובבית שמש. המטרה שלו היא לאפשר פיתוח תוכנה במחירים מוזלים לעומת אזור המרכז. חברות המעוניינות להוציא למיקור חוץ את פיתוח התוכנה שלהן יכולות פשוט לעלות בנצרת, במקום להרחיק להודו או מזרח אירופה. סעיד מכנה זאת "פיתוח במרחק שעה ו-20 דקות נסיעה מהמרכז".
ואולם במגזר הערבי ההתקדמות בתחום ההיי-טק היתה אטית יותר מאשר במגזר החרדי. כך למשל, יש כיום בסך הכל שלושה מיזמים. שניים מתוכם ללא כוונת רווח, שהוקמו כדי לסייע בהכשרת אקדמאים ערבים לתעסוקה במקצועות ההיי-טק - עמותת "צופן" בראשות סמדר נהב והעמותה של ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר. המיזם השלישי הוא עסקי ושייך לחברת MIT מקבוצת מנפאואר שפתחה יחד עם "צופן" מרכז להעסקת עובדי היי-טק ערבים במודל הדומה לזה של גליל סופטוור - שנמצא עדיין בחיתוליו. הפעילות המאסיווית והמשמעותית ביותר בתחום היא זו של גליל סופטוור.
מה לדעתך הסיבה לכך שערבים ישראלים מתקשים להשתלב בתעשיית ההיי-טק הישראלית?
"קודם כל היעדר המשקיעים - בחיפה ובצפון אין קרנות הון סיכון. במגזר הערבי לא היתה קרן השקעות בסטארט-אפים ואנשים מהמגזר לא נחשפו לרעיון שהם יכולים להקים חברה. חוץ מזה, יש חסמים אצל מעסיק ההיי-טק הישראלי: רוב ההיי-טק מבוסס על חבר מביא חבר, והערבים לא נמצאים בנטוורקינג הזה. לערבים למשל אין בעיה למצוא עבודה בדלתא - כי גם שם חבר מביא חבר.
"חוץ מזה, במחלקות כוח אדם של חברות ההיי-טק אין מודעות לרב תרבותיות כפי שיש בחו"ל, ולפעמים הבדל תרבותי יכול להרוס ראיון עבודה. נוקיה, למשל, רואה את עצמה כחברה בינלאומית ויש סדנאות למנהלים על רב תרבותיות. לא פוסלים אדם מכיוון שהוא מדבר אנגלית עם מבטא סיני או עם טעויות. זה חסם שצריך לעבור אותו.
"פגשתי לא מעט מועמדים לעבודה בגליל סופטוור שהם מהנדסים מעולים, סיימו את הלימודים בטכניון בציונים גבוהים - אבל לא ידעו איך להתראיין, לא ידעו איך לכתוב קורות חיים. וערבים שכבר כן מצליחים להתקבל לעבודה בהיי-טק לא מתקדמים לתפקידי ניהול, לא מקבלים אחריות או תפקידי שיווק".
זאבי ברגמן, לשעבר מנכ"ל קומברס וכיום יו"ר גליל סופטוור, מצטרף לסעיד ומסביר: "כמעסיק בקומברס ראיתי שהיו לנו בישראל עשרה עובדים ערבים מתוך 3,000. זה מביך. מספר העובדים ממוצא ערבי במרכזי הפיתוח שלנו בפילדלפיה ובפאריס היה הרבה יותר גדול. העובדים הערבים הצטיינו בתפקידם, ראיתי את זה בטקסי הצטיינות.
"בראייה שלי יש שלושה חסמים: הראשון הוא החסם הגיאוגרפי - התעשייה במרכז, והאוכלוסייה נמצאת בצפון. השני הוא חסם הנטוורקינג - המעסיק צריך להיות מסוגל לשייך למשבצת חברתית את מי שעובד מולו. יהודי, למשל, יודע מיד לזהות מאיזו שכבה בחברה הישראלית מגיע מועמד לראיון. זר קשה לשייך. החסם השלישי הוא שלערבים יש מראש חוסר אמון במערכת. הם ישלחו קורות חיים לשני מקומות עבודה, ויגידו - 'אין סיכוי'. הם פחות אסרטיווים והסף לכישלון נמוך יותר".
ברגמן וחבריו, המשקיעים הבכירים בהיי-טק, השקיעו יחדיו כ-1.5 מיליון דולר בגליל סופטוור. ברגמן עצמו אף מגיע לחברה ליום בשבוע, ומפשיל שרוולים. ברגמן וחבריו מאמינים שלמיזם יש סיכוי גדול להצליח: "בתעשיית ההיי-טק הישראלית יש מחסור בכוח אדם מיומן, ולהערכתי כבר 10,000 משרות עברו להודו ולמזרח אירופה", אומר ברגמן. "אנחנו מציעים פתרון חלופי כאן בישראל - שירותי פיתוח תוכנה של מהנדסים בוגרי אוניברסיטאות ישראליות, עם עלות אטרקטיווית, גם יחסית למיקור חוץ בחו"ל וגם יחסית לעלויות במרכז המדינה. אנחנו יכולים לחסוך ללקוחות 30%-40% מעלות העסקה".
סעיד מסביר שהחיסכון מגיע משלושה מקורות: העובדים מקבלים שכר הנמוך ב-15% מהשכר במרכז, עלויות אחזקה - כמו שכר דירה וחשמל - נמוכות יותר, והסיוע שמעניק משרד התמ"ת.
"בהיי-טק לא מראים תלושים"
במשרדים הצבועים תכלת של גליל סופטוור עובדים 35 מהנדסים ערבים, שבהם גם מהנדסת ערבייה אחת. "היא עבדה קודם לכן כמורה", מספר סעיד. "לרוב העובדים אצלנו אין ניסיון קודם בתעשיית ההיי-טק".
החברה החלה לפעול באפריל 2008, והיא מתגאה כבר בחמש חברות היי-טק שבחרו לעשות אצלה את פיתוח התוכנה שלהן - מוביקסל, וולטייר, ECI, ג'אמפטאפ, ו-GE Healthcare. הקומה התחתונה בבניין, ששופצה על ידי גליל סופטוור, מאוכלסת כיום בתאי עבודה היי-טקיסטיים. הקירות ספוגי הצבע הטרי מחכים לקלוט את עובדי החברה החדשים, שצפויים להיתוסף בקרוב לאלה הקיימים. היעד הוא להגיע ל-100 עובדים ואף יותר. "אין ספק שהמשבר גרם לכך שהקצב מעט הואט, אבל בסך הכל אנחנו בכיוון צמיחה", אומר סעיד. ברגמן וחבריו מסייעים בפתיחת דלתות בקרב לקוחות פוטנציאליים: "מתוך 100 חברות שפנינו אליהן כלקוחות פוטנציאליים, קיבלנו רק שלוש תשובות שליליות על רקע סיבות ביטחוניות", אומר ברגמן. "זה מעט מאוד. בסך הכל הגישה מאוד חיובית. ללקוח כאן יש שליטה מלאה על הפרויקט. אין לו נסיעות ארוכות, אין לו מחסום שפה או שעה והוא מדבר עם מהנדסים שסיימו את אותה אוניברסיטה שהוא סיים".
סעיד מדבר בהתרגשות על העובדים המהנדסים שלו: "להגיד למישהו שארבע שנים לא עבד בתפקיד שלו שהוא יכול להיות מהנדס - זו שליחות. כשהעובדים קיבלו את תלוש המשכורת הראשון השמחה היתה כל כך גדולה, שהם ישר רצו להראות את התלוש לחברים שלהם. הנה, יש להם תלוש מחברת היי-טק. ניסיתי להסביר להם שבהיי-טק לא מראים תלושים, לכל אחד יש חוזה אישי, אבל השמחה שלהם היתה כל כך גדולה, שהיה קשה לעצור אותם". סעיד וברגמן מבהירים שהחברה פתוחה לקלוט גם מהנדסים יהודים, ויש אפילו שלושה כאלה שעובדים בחברה. השניים חולקים את אותו חוש הומור ציני וחריף - והתקשורת ביניהם משעשעת מאוד. כשמסתיים הראיון, הם יורדים לנגב חומוס בצוותא, ובדרך מראים לי את לוח החופשות הרשמיות של החברה - לפי שלוש הדתות - וכל עובד יכול לבחור לו את ימי החופשה המתאימים לו.
הם מודעים לכך שקבוצת MIT ממנפאואר מקימה בנצרת מיזם דומה לזה שלהם, אך לא נראים מוטרדים. "תחרות זה דבר טוב", הם אומרים בחיוך. "ימים יגידו מה יקרה".
 פורמט להדפסה |  שלח באימייל |  חזרה למעלה |
כתבות נוספות
עשרת הגדולים
- 1. חקירה רחבה במכס על הברחת סמארטפונים לישראל
- 2. פיטורים בדאבל וריפיי: 15 עובדים זומנו לשימוע
- 3. מטריקס מנהלת מו"מ לרכישת Netwise – היקף הרכישה עשוי להגיע לכ-40 מיליון שקל
- 4. בצלאל ויתרה על דרישתה מהתלמידים לרכוש מק
- 5. נוקיה תפטר 4,000 עובדים במפעליה באירופה
- 6. צפו בווידיאו: לקוחות ממורמרים פרצו למחשב של תל-אופן
- 7. פרצה במצלמות אבטחה אפשרה להציץ לאלפי בתים ומשרדים
- 8. גוגל משיקה את דפדפן כרום לאנדרואיד
- 9. האקר פרסם את קוד המקור של תוכנת pcAnywhere של סימנטק
- 10. התפקיד החדש של חיים שני: ממשרד האוצר לשגרירות בריטניה
