פניו של סתיו מאדימות מזעם. "הוא עובר כל גבול, הז'ילבר הזה. מה הוא חושב לעצמו? ואתה, מה אתה שותק לו? אנשים כאלה צריך להעמיד במקום, ומיד!"

ז'ילבר הוא הלקוח שלנו. בלגי מעודן, תרבותי, כסוף שיער. משהו בין אלן דילון לז'ק ברל. הצרה אתו שהוא נוטה להיטפל לסעיפים אזוטריים בחוזה, ותובע את מה שלכאורה מגיע לו. לכאורה, הרי מי מתייחס לזוטות כמו עדכון מסמכים? רק אנטישמים. כבר הזכרתי שז'ילבר הוא בלגי?

סתיו בז לי. בזה אני בטוח. כשהוא שואל אותי מדוע אני מסכים לשיגיונות של ז'ילבר, הוא בעצם מתכוון לומר: "אין בך גרם אחד של אסרטיוויות, אתה חסר תושייה. מתקפל ומתבטל בפני הגויים כמו יהודי מעיירה במזרח אירופה שכבר חרבה מזמן בגלל טיפוסים כמוך. סתיו, טייס לשעבר, מאמין בגישה שונה. "אתר את נקודת התורפה של האויב, סליחה, הלקוח, ותקוף אותה ללא רחמים. זה לא קשה, לכל היותר תרגיש רעד קל במקלדת".

אני נשלח למשימה בעורף הז'ילבר. עלי להבהיר לו שההסכמות שאליהן הגענו לפני פחות מעשר דקות אינן בתוקף. זאת מכיוון ש... "תמצא כבר משהו", אומר סתיו ונוחת בבסיסו בשלום. אני סורק את כל התכתובות ביני לבין ז'ילבר, בתקווה לאתר איזו התחייבות שלו שלא מומשה, או לכל הפחות שגיאת כתיב. האיש עובד כמו מכונה. אפס טעויות. צריך להרחיב את היריעה. אני מקיש בגוגל "בלגיה, היסטוריה", ומוצא שם מכרה זהב. מסתבר שב-1885 כבשו הבלגים את קונגו וביצעו שם רצח עם. לא פחות.

"שר ז'ילבר", אני פותח, "צר לי שהמסמכים לא עודכנו כנדרש. ג'פרי, הכתב הטכני שלנו, יצא לחופשה ארוכה באפריקה הקלאסית (אתה יודע, קניה, אוגנדה, קונגו), וכשישוב, אני מאמין שימצא את הזמן לבצע את העדכון. אני מקווה שתקבלו זאת בהבנה ולא תגיבו, כפי שאתם רגילים, באונס שיטתי וגדיעת גפיים".

כפי שצפיתי, הטלפון מסתיו לא מאחר להגיע. אמנם טייס, אני אומר לעצמי בסיפוק, אבל להפצצה כזאת גם הוא לא ציפה. הגיע הזמן שיעריך אותי. "ירדת מהפסים?", הוא מחרחר. "אמרת אסרטיווי, להכניס לו, רעד קל במקלדת". "אונס?! גפיים?! מה עלה בדעתך?" אם לא היה טייס, הייתי מוכן להישבע שהוא בוכה. "כתוב באינטרנט", אני מנסה בכוחות אחרונים. "מה אתה אומר? גם המכתב שלך כבר מופץ באינטרנט, בכל האתרים. המנכ"ל מתנצל עכשיו בשידור חי ב-CNN, אידיוט". כפי שחששתי, הוא לא מחזיק ממני.

לא נותר לי אלא לקרוא את התגובות ברשת. להפתעתי, אני רואה שנהפכתי לגיבור לאומי. "טור שולטטטטטת1", "ז'ילבר הוא אייכמן של הבלגים", "פושעי קונגו לדין". לבסוף הושתקה הפרשה לאחר שהתנצלתי בפני ז'ילבר על עוגמת הנפש, והבהרתי לו שדברי הוצאו מהקשרם, ובכלל, שדיברתי על גדיעת גפיים במובן החיובי.

אפילוג

אתמול צילצל הטלפון במשרדי. אגודת ידידי קונגו בישראל מעניקה לי עיטור מיוחד על תרומתי להנצחת השואה הקונגולזית. מה שמגיע, מגיע.

-

הכותב היה מנהל בחברת היי-טק גדולה, ועוסק כיום בתחום פיקוח בנייה וכתיבה. michael.tour@gmail.com