הכתבה התפרסמה בגיליון אוגוסט של מגזין TheMarker. להזמנות חייגו 1-700-700-250

---

איזו ריצה זו היתה! לפני כמעט ארבע שנים, בספטמבר 2005, כתב טים אוריילי בבלוג שלו פוסט שהיה בוודאי אחד הנקראים ביותר אי פעם. הפוסט הזה היה הראשון שהתייחס לדור חדש של אתרי אינטרנט שהמאפיינים שלהם היו תוכני גולשים, שיתוף תכנים ושיתוף פעולה בין גולשים: אתרי ווב 2.0.

קיצור תולדות ה-Web 2.0

האתרים הממש־ראשונים בקבוצה החדשה הזאת הוקמו בסוף העשור הקודם ‏(נפסטר, שהושק ביוני 1999‏) ובתחילת העשור הנוכחי ‏(ויקיפדיה, שהגרסה האנגלית שלה הושקה בינואר 2001‏), אבל המסה העיקרית עלתה לאוויר ב־2003 ‏(אתר שיתוף הלינקים del.icio.us ואתר הבלוגים WordPress‏) ו־2004 ‏(אתר שיתוף התמונות flickr ואתר שיתוף לינקים נוסף, digg‏). האתרים האלה משכו אליהם במהירות גולשים מכל העולם וצמחו בקצב מטורף. בשלב מסוים היתה תנועת הגולשים בהם כל כך גדולה, שהיא התחילה להתקרב לזו של מלכי הדור הישן של האינטרנט - אתרי מיקרוסופט, יאהו, רשת ask, רשת aol ואחרים - ונישלה אותם מפוטנציאל צמיחה משמעותי. עתה, הממותות של ווב 2.0 - פייסבוק, מייספייס, ויקיפדיה, גלאם מדיה ו־Craigslist - נמנות עם 20 קבוצות האתרים הגדולות בארה"ב; וכמעט כל האתרים האחרים בקבוצה הזאת מכילים מרכיבים של ווב 2.0. פרט לדואר אלקטרוני, זו אולי הקטגוריה הדומיננטית ביותר שצמחה באינטרנט אי פעם.

ווב 2.0 עדיין מצמיח כוכבים. הכוכב התורן הוא טוויטר, שמציע שירות למסרים קצרים באינטרנט. בשנתיים וקצת שחלפו מאז עלה טוויטר לאוויר הוא זינקה ליותר מ־20 מיליון משתמשים בחודש בארה"ב לבדה ועוד מיליוני גולשים במדינות נוספות. אבל נראה שהריצה הזאת, שנמשכה יותר מחמש שנים, נגמרה. לא, האתרים האלה לא נסגרים והקטגוריה לא מתפרקת, אבל הטרפיק לאתרים האלה נסוג - ולא בשניים או שלושה מהם וגם לא מאתמול.
אם בודקים את תנועת הגולשים היומית בשני אתרי שיתוף הלינקים הגדולים ביותר, digg ו־del.icio.us, באתר מדידת הטרפיק של גוגל, ניתן לראות שהשיא בשניהם נקבע בין נובמבר 2008 לפברואר 2009. אבל מאז צלל הטרפיק בהם בכ־30% ‏(ב־digg‏) וב־60% ‏(ב־del.icio.us‏).

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו 1-700-700-250 שם משפחה: שם פרטי: טלפון:

במקרה הזה לירידה החדה יש הסבר ספציפי טוב: טוויטר מספק מענה מצוין לשירות של שני האתרים האלה ולכן הצלחתו היתה חייבת לבוא על חשבונם במידה מסוימת. נמשיך. על פי נתוני Google Trends for Websites, השיא של flickr היה בסביבות אוגוסט 2008 ומאז צלל הטרפיק לאתר בכ־30%. כן, גם פה יש הסבר ייחודי: ככל ש־flickr שימש לשיתוף תמונות בין חברים המכירים אלה את אלה, פייסבוק נותן פתרון לא פחות טוב, אולי אפילו יותר טוב, ולו רק מכיוון שהוא מאפשר גם לשייך תמונות לאנשים המופיעים בהם.

התחנה הבאה היא ויקיפדיה, אתר הווב 2.0 השלישי בגודלו בעולם אחרי פייסבוק ומייספייס. לוויקיפדיה היה שיא טרפיק די ארוך - השנה שהסתיימה באוקטובר 2008 - אבל הטרפיק לאנציקלופדיה של כולם צלל מאז בכשני שלישים.

האחרונה במסע הזה היא פייסבוק. ובכן, לא, הטרפיק בפייסבוק לא נסוג, אבל מנתוני Google Trends for Websites עולה שמאז אפריל הטרפיק האמריקאי של פייסבוק לא צומח יותר. ואם אפשר ללמוד משהו מהניסיון של אתרי הווב 2.0 האחרים, זה סימן לנסיגה קרובה.

מדוע נסוג הטרפיק באתרי הווב 2.0 הגדולים? סיבה אחת היא קניבליזם - למשל תחלופת הטרפיק בין flickr לפייסבוק ובין digg ל־del.icio.us - אבל מאחוריה עומדת הסיבה האמיתית: הנסיגה בטרפיק ברוב אתרי הווב 2.0 הגדולים נראית פשוט כמו רוויה. חמש שנים לתוך ווב 2.0, ההצלחה הסוחפת של טוויטר נראית כמו עניין חריג. חמש שנים לתוך ווב 2.0 ונראה שהסיכוי שנראה פייסבוקים, מייספייסים, פליקרים או דיגים חדשים הוא נמוך. הריצה הזאת קבעה שיאים חדשים, אבל ייתכן שהיא נגמרה.

כוחו של האינטרנט בזמן אמת

טוויטר הוא שיחת היום. ולפי מה שאני רואה, רוב האנשים לא הבינו לגמרי מה זה. נכון שטוויטר הוא רשת חברתית. ונכון גם שטוויטר עמוס בהרבה יותר רעשי רקע מאשר בידע מסורתי. הכוח של טוויטר טמון, לפני הכל, בעובדת היותו "זרם של מידע בזמן אמת".

זמן אמת, במובן של "דבר שקורה ברגע זה ממש", אינו דבר חדש כשלעצמו. בני האדם יודעים לתקשר בזמן אמת מאז המצאת השפה. כגזע ידענו לתקשר בזמן אמת ממרחקים גדולים מאז אותות העשן. מובן שהטכנולוגיה השתפרה עם הזמן. איתות בדגלים היה די קרוב לזמן אמת, וכמוהו גם הטלגרף ‏(שהומצא והוכנס לשימוש מסחרי בסביבות 1804־1837‏). תושבי ארה"ב התנסו באופן אישי בתקשורת מיידית בזמן אמת כבר ב־10 במארס 1876, כשאלכסנדר גרהם בל דיבר לתוך מכשיר הטלפון הראשון שלו ואמר את המשפט האלמותי: "Mr. Watson, come here, I want to see you".

ליכולת לתקשר בזמן אמת, ממקומות מרוחקים, היו השלכות חברתיות נכבדות. כידוע, מאז
ומעולם היתה מהירות המידע שקולה להצלחה כלכלית. אם אתה יודע משהו לפני המתחרים שלך, כמעט תמיד תוכל להרוויח מהידע הזה. מידע בזמן אמת הוא תמיד בעל ערך.
נריץ קדימה במהירות מאה שנה ‏(פחות או יותר‏), להופעתה של רשת האינטרנט. אתרי האינטרנט הראשונים היו עמודים סטטיים מלאי טקסט, גרפיקה וקישורים לעמודי אינטרנט אחרים. בתוך זמן קצר נוצרו מיליונים כאלה. בראשית ימיו של המדיום היתה שקולה ההחזקה של אתר משלך לנעיצת כרטיס הביקור שלך על קיר של 10 מיליון כרטיסי ביקור. זה היה יעיל אם ידעת איפה הוא. אם לא, זה היה חסר תועלת לחלוטין. מסיבות מובנות, הרשת הסטטית היא שהניעה את גלגליה של תעשיית מנועי החיפוש.

מעט לאחר מפנה המאה התחילה Really Simple Syndication) RSS) להיות הדרך לבצע, הלכה למעשה, סינדיקציה של התוכן ברשת. משמעות הדבר שיכולת לבצע שינויים באתר שלך, ואנשים ‏(או מחשבים‏) שהיו מנויים על עדכון ה־RSS שלך קיבלו התרעה על השינוי או ממש ראו את תוכנו. מה שמוביל אותנו לשלב הבא באבולוציית הרשת - מידע בזמן אמת.
טוויטר מבוסס על טכנולוגיית זמן אמת, או "דחיפה" ‏(push‏). ברגע שההודעה נשלמת, היא נשלחת, בזמן אמת. טכנולוגיית הדחיפה מתרכזת כל כולה ב"עכשיו", והרעיון שבבסיסה הוא שהופך את טוויטר, פייסבוק, מייספייס, לינקד-אין וכל שאר הרשתות החברתיות בעלות העדכונים הזורמים לדבר "חדש" ומרגש לחלוטין!

הערה: רבים טועים וחושבים ש־RSS היא טכנולוגיית דחיפה. היא לא. רוב קוראי ה־RSS סורקים את השרתים שהם מנויים עליהם בפרקי זמן קבועים מראש, וכשהם מוצאים דבר חדש, הם "מושכים" אותו מהשרת. את הדבר הזה חשוב לדעת משתי סיבות: 1. אתם תישמעו כמו גאונים במסיבת הקוקטייל הבאה שבה יעלה הנושא. 2. RSS אינה מותאמת מיסודה לטכנולוגיות הדחיפה של האינטרנט בזמן אמת. וחוץ מזה, טכנולוגיית הדחיפה היא לא חדשה. שרת הדואר של מיקרוסופט אקסצ'יינג' דוחף ללקוח הדואר ‏(כמו הבלקברי או האאוטלוק‏) מידע ברגע הגעתו.

סיכום ביניים קצר

בהתחלה היו אתרי אינטרנט סטטיים. אחר כך היו אתרים שהודיעו לנו כאשר עודכנו. עכשיו יש לנו אינטרנט בזמן אמת, שמה שמניע אותו הוא מידע הזורם בזמן אמת. זה אחד מהשינויים התפיסתיים הגדולים ביותר בעת האחרונה והוא ישנה את צורת ההתנהגות שלנו. במשך כל חיינו היו לנו כלים שאיפשרו תקשורת של אחד-לאחד ושל אחד-לרבים בין מקומות מרוחקים. כולנו יודעים כיצד להשתמש בהם. למעשה, הקונוונציות של כלי התקשורת למרחוק כמעט זהות לקונוונציות של כלי התקשורת הביולוגיים שלנו לטווח קרוב. האינטרנט בזמן אמת מספק לנו בעצם שני כלים חדשים שאיננו יודעים כיצד להשתמש בהם מהבחינה הפיסיולוגית: היכולת לתקשר בין רבים לאחד, וגם בין רבים לרבים. היחידות שלמיטב ידיעתי יש להן ניסיון כלשהו בתקשורת בזמן אמת של רבים־לאחד הן הגננות בגני הילדים. הן רגילות לעמוד בין 20 ילדים מצווחים שעדיין לא למדו להרים יד ולחכות לתורם, ובאורח פלא הן מצליחות לקבוע את סדר העדיפויות של צורכי הילדים בזמן אמת. לצערנו, עדיין אין כל ניסיון אנושי בתקשורת של רבים־לרבים. לצורך כך, וכדי להתמודד מעשית עם תקשורת של רבים־לאחד, אנחנו זקוקים לכלים.

טוויטר ‏(ושירותי העדכונים השוטפים האחרים של הרשתות החברתיות‏) הוא חלק ממערכת הכלים הזאת, בדור הראשון. מנוע חיפוש בזמן אמת, כמו PeopleBrowsr.com, הוא הצעד הבא. אחר כך נצטרך כולנו להתאמן קצת. ל"עכשיו" יש כוח. רבים שואלים אותי, "למה שלמישהו יהיה אכפת אם יצאתי לשתות קפה?" זה תמיד מצחיק אותי. אם יש לך כמה עשרות עוקבים והרשת החברתית שלך מצוידת ב־GPS, הטוויט ההולם יהיה: "אני יוצא לשתות קפה, מישהו רוצה?" זה לא טוויט שמיועד לעשרת אלפים עוקבים, אבל זה שימוש לגיטימי בטכנולוגיה הזאת. וכן, הוא משנה את צורת ההתנהגות שלנו. תציצו ב־yammer.com, אולי זה יעזור לכם להבין. אם יש לכם בלקברי המצויד ב־GPS, תורידו את Ubertweeter ותראו מה יקרה אם בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם בנסיעת עסקים בלי אף מכר לאכול איתו בערב תשלחו את הטוויט הבא: "אני בווסטין פינת פיצ'טרי וחושב על ארוחת ערב". טוויט כזה בדיוק, שנשלח בשעה 16:30, הוביל לארוחת ערב חגיגית ל־30 מחברי/עוקבי שבמקרה היו באטלנטה ב־19:30 באותו יום. תפתחו את PeopleBrowsr.com וחפשו עשר מלות מפתח, שונות אבל קשורות, בעשר עמודות שונות, ותגידו לי שאתם לא רואים את הכוח המדהים של ה"עכשיו". זה ייקח קצת זמן, אבל פתאום תפציע גוגל הבאה. אולי זו תהיה PeopleBrowsr.com, אולי משהו שדומה לה, ואולי משהו שונה לחלוטין. זה יהיה דבר שישלב סינון אנושי וסינון ממוחשב בזמן אמת עם שורה של אלגוריתמים ויאפשר לנו להביט באינטרנט בזמן אמת ולהבין מה אנחנו רואים.

התקשורת נותנת כוח לאנשים. האינטרנט בזמן אמת נותן במה עולמית לכל מי שיש לו משהו להגיד. האינטרנט בזמן אמת נותן לאנשים בעלי תובנות וניסיון דרך להפוך, באופן קולקטיבי, את המידע לידע. האינטרנט בזמן אמת לוקח מידע ונותן לו הקשר. ואין כמעט מידע שחשוב יותר ממה שקורה ברגע זה.

---

מתוך www.shellypalmer.com. שלי פאלמר הוא היועץ והמנחה של MediaBytes, תכנית יומית הכוללת עדכונים בנושאי טכנולוגיה, מדיה ואינטרנט. הוא מנכ"ל חברת Advanced Media Ventures Group LLC, מחבר הספר Television Disrupted: The Transition from Network to Networked TV (הוצאת יורק האוס) ונשיא האקדמיה האמריקאית לאמנות ולמדע הטלוויזיה ‏(הארגון שמעניק את פרס האמי‏).

עוד בנושא:

• בחירה מפתיעה למאבק: פייסבוק תתחבר לטוויטר
• פרויקט הבלוגים הגדול - המומחים ממליצים