אם אתם עובדים בהרצליה פיתוח, גם בפניכם ניצבת הדילמה הקבועה בצהריים - איפה לאכול (שוב) את ארוחת צהריים. באזור יש עשרות מסעדות מסוגים שונים ואלפי עובדים רעבים. חלקם אוכלים עם תלושים שמקבלים ממקום העבודה, חלקם בלי. כולם שואלים את עצמם לאן היום.

אצל שני היי-טקיסטים שמעדיפים להזדהות רק בשמם הפרטי - אלירן וערן, השאלה הפכה לבלוג "הייטקיסטים רעבים" (ויש גם טוויטר). השניים הם חלק מצוות של חמישה כותבים, כולם עובדים בחברת היי-טק אחת, שמאפריל 2009 החליטו לבקר את המסעדות השונות בהרצליה פיתוח ותל אביב, במטרה לתת פורקן לחוויות שהם חווים במסעדות השונות וגם לסייע לציבור העובדים באזור שמתלבט בשאלות קולינריות. "אני עובד כבר חמש שנים בהרצליה פיתוח וכמעט אין מסעדה שלא הייתי בה. אנחנו בעיקר אוכלים ארוחות עסקיות", אומר אלירן.

ההתארגנות לבלוג הגיע משיחות מסדרון. "דיברנו על אוכל במסעדות והשמענו תלונות על השירות והמחירים", נזכר אלירן. "ואז אחד העובדים הציע שנכתוב בלוג שיהיה מקור לתלונות, ובו נוכל להוציא את כל המרמור שלנו. באותו הערב פתחנו בלוג ולמחר כתבנו טור ראשון - חוויות ממסעדת Running Sushi. אנחנו כותבים על המנות, האיכות וסוג השירות. התחלנו עם זה בתור סוג של הומור משרדי. לא חשבנו שיתחברו אלינו, אבל זה קרה. הייטקיסטים הם סוג של עם. וברגע שקיבלנו פידבקים והבנו שקוראים אותנו, המשכנו".

עד עתה נכתבו ביקורות על כ-20 מסעדות באזור הרצליה פיתוח וצפון תל אביב. המסעדות לא ממש מודעות לבלוג, מלבד מסעדת ג'ירף. "הם היו הראשונים שנתנו לנו פידבק לאחר שעברנו לפרסם את הטורים שלנו בטוויטר. אם נתקלנו במשהו בעייתי הם היו מציעים לנו פיצוי. מנה אחרונה או מנה אחרת", אומר ערן. בכל ארוחה הם מוציאים בממוצע כ-50 שקל, ובדרך כלל 1,000 שקל בחודש. "אנחנו אוכלים גם דברים שאנחנו מביאים מהבית", אומר ערן. "צימצמנו את המסעדות לרמה של פעמיים בשבוע כשבשיא אכלנו חמש פעמים בחוץ. זה שילוב של המצב הכלכלי והמרמור הכללי שיש לנו כלפי המסעדות בהרצליה פיתוח", אומר אלירן. הם מחמיאים גם לזוזוברה וטוענים שהיא מסעדה מוצלחת, לעתים מוצלחת מדי. "הם מתקתקים את המנות. לפעמים אתה רוצה לשבת 40 דקות ואצלם אחרי 20 דקות אנחנו בחוץ".

חלקם אוהב גם מסעדות המבורגרים אבל משתדלים לא לאכול ארוחות כבדות. "אחרת אתה רוצה לישון בזמן העבודה", אומר ערן. לעתים קורה שהם מחרימים מסעדות לפרק זמן מסוים בגלל חווייה קשה מתמשכת, כמו למשל מנות קטנות מדי. השניים מודים שהם לא מבקרים מקצועיים. "אנחנו מבקרים את החוויה של עובד ההיי-טק כשהוא הולך לאכול". מסביר אלירן. "מדובר בארוחת הצהריים שלנו ולכן אנחנו מצפים שהמנות יהיו שוות בערכן לכסף שאנו מוציאים. זה לא יציאה בערב, אז הסטנדרטים הם אחרים. לכן לא מקובל עלינו למשל לשלם על אבטחה. אנחנו רוצים שזה יהיה זריז ובעל ערך".

עוד בנושא:

נא להשאיר את המחשב הנייד מחוץ לבית הקפה