 |  |
|
תיאוריית הכלבלבים של מנכ"לית יאהו
לא מספיקה לשמוע את החצי השני של השאלה. בארץ | איור: אילה טל
קרול בארץ, מנכ"לית יאהו, חושפת את פילוסופיית הניהול שלה ומספרת מדוע שיחת משוב שנתית מיותרת לחלוטין ולמה מועמדים לעבודה בחברה יוצאים עמה לארוחת ערב
02.11.09 | 09:24Internet
את הפעם הראשונה שבה נהפכה לבוס של מישהו זוכרת קרול בראץ היטב: "קודמתי מצוות מכירות בחברת דיג'יטל אקוויפמנט (ענקית ייצור שבבי מחשב) לתפקיד המנהלת. עמיתי לא התלהבו מהצעד, בייחוד אחד הגברים שאמר שלא יעבוד עבור אשה. עניתי לו ?ובכן, איפה אתה הולך לעבוד?'. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאזדקק לאומץ.
"הוא נכנס לתלם, והסתדרנו. אני מניחה שהוא חשב שיוכל לזכות בתפקיד אם יפעיל כוח. הזמנים היו שונים בשנות ה-70, ואני חושבת שהוא היה בהלם שאשה קודמה".
האם היו לך רעיונות בנוגע לאופן הניהול שלך?
"כשמנהלים אותך אתה אומר לעצמך ?כשאני אנהל. אני לא אעשה את זה או את זה?. בתיאוריה זה הרבה יותר קל מאשר במציאות. ניהול זו עבודה קשה. כשאתה צעיר, אתה חושב שמדובר בקידום טבעי - אני טוב במשהו, אז אני אהיה טוב גם בניהול - וזה לא עובד ככה".
מהם עקרונות המנהיגות החשובים ביותר שלמדת?
"גדלתי במערב התיכון. אמי מתה כשהייתי בת שמונה, וסבתי גידלה אותי ואת אחי. היה לה חוש הומור נהדר, והיא לא נטתה להתרגז. הסיפור האהוב עלי אירע כשהייתי בת 13. היינו בחווה בוויסקונסין וראינו נחש על גג הצריף. רצנו לסבתא וצעקנו ?נחש!'. היא יצאה והפילה אותו עם את, ערפה את ראשו ואמרה ?אתם הייתם יכולים לעשות זאת'. זה הטון שהיא קבעה - פשוט תעשו את זה, תרימו את עצמכם".
מה בנוגע להובלה של אחרים?
"חלק גדול מזה מסתכם בבחירת הצוות הנכון ובבחירת אנשים שטובים ממך בהרבה, ושילובם בתהליך קבלת ההחלטות. אני לא הייתי יכולה לעשות את העבודה של אנשי הצוות שלי. בשלב מוקדם מאוד הבנתי שהדרך להצליח היא להעסיק אנשים מוצלחים באמת".
מה עוד למדת?
"שיש לי הרגל רע - אתה לא מספיק לומר את החצי השני של השאלה ואני כבר חושבת שיש לי את התשובה. הייתי צריכה ממש להתאמן בלהמתין. אני באמת רוצה להקשיב. אני רוצה לפתוח את הפה, אבל צריכה לשתוק. אפשר לראות שאני פה גדול. אני גם שואלת שאלו פשוטות, כמו ?איך אני מתקדמת? מה אני צריכה לעשות אחרת?'. בהתחלה אנשים נדהמים כשאני שואלת אותם משהו כזה. הם לא יענו מיד כי הם לא חושבים שאני באמת רוצה לדעת, אז צריך להמשיך לנסות ולהראות שזה בטוח. בסופו של דבר, הם יענו".
איך את מעניקה משוב לעובדים?
"אני מאמינה בתיאוריית הכלבלבים. כשכלבלב משתין על השטיח, אתה מעיר לו במקום. לא תחכה חצי שנה ואז תגיד לו ?היי, זוכר שב-12 בינואר השתנת על השטיח?'. הגישה שלי היא משוב מהיר.
"אם הייתי מרגישה שכולם יהיו כנים יותר בנוגע למשוב שלילי או חיובי, לא הייתי עושה שיחות משוב שנתיות. זה תהליך מיושן. הייתי מעדיפה לבקש מכל עובד לספר אם היתה לו שיחה משמעותית עם המנהל שלו במשך הרבעון. אם הם אומרים לא, אז כדאי שתהיה להם אחת. אני אפילו לא צריכה לדעת מה נאמר בה. כל עוד העובד רואה אותה כמשמעותית, זה מה שחשוב".
האם סגנון הניהול שלך השתנה במשך השנים?
"אני רגועה יותר. אני חושבת שזה בא עם הביטחון העצמי. לא הייתי רוצה לתאר איזו מנכ"לית הייתי ב-1992. למען האמת, אני חושבת שהייתי די פתטית.
"הצעדים הגדולים ביותר במסלול ההתקדמות של מנהל הם הראשון והאחרון. האחרון משום שאם מדובר בחברה ציבורית, אתה אומר לעצמך ?רגע. יש לי בעלי מניות, דירקטוריון, עיתונות. אני צריך ללהטט בין כל הדברים האלה - איך אני מחלק את הזמן וכמה מושלם אני צריך להיות?'. אתה מרגיש שאתה סוחב את משקל העולם על כתפיך, ונוטה לקחת על עצמך יותר ממה שאתה צריך. חשבתי שאני צריכה לדעת תשובות שלא הייתי צריכה לדעת. חשתי שאני צריכה להיות המעודדת הכי גדולה, כך שזה פשוט סוחט ממך המון אנרגיה.
"עשיתי טעויות עם אנשים. למשל, יותר מדי ניסיתי להסתדר עם אנשים שהיו צריכים לעזוב מוקדם יותר. אתה עושה הרבה טעויות במודע משום שאתה לא בטוח איך לשנות את הכיוון של הארגון. אתה פחות בטוח בעצמך. לא הייתי רוצה לעבוד אתי באותה תקופה".
מפחדת להיות ענייה
קרול בארץ, שבה מגמלאות כדי לקבל על עצמה את התפקיד הנוכחי. "הייתי משועממת", היא מספרת. "התגעגעתי לתקשורת עם אנשים. אני אדם שאוהב פוליטיקה פנים-ארגונית, כלומר להבין כיצד לעזור לאנשים להסתדר. לא מדובר במלה מלוכלכת. ככה מארגנים דברים. אנשים אומרים ?לנו אין פוליטיקה פנימית'. לכולם יש פוליטיקה פנימית ולכן אתה צריך להיות מומחה בזה. תברר איך להשפיע על אנשים לעשות דברים, במקום לרוץ ולהלשין עליהם".
מהי עצת הקריירה הכי טובה שאת יכולה לתת?
"אתם צריכים לבנות את הקריירה שלכם לא כסולם, אלא כפירמידה. אתם צריכים שיהיה לכם ניסיון בסיסי כי זה מבנה הרבה יותר יציב. זה כרוך בלקיחת דרכים צדדיות, וביציאה מאזור הנוחות שלכם".
כיצד את בוחרת אנשים?
"אני מניחה שהאנשים שמגיעים אלי מכירים את התחום שלהם. אבל איזה סוג של בן אדם אתה, כיצד אתה מטפל בבעיות שלך, כיצד אתה חושב, כיצד אתה פועל, האם אתה מסוגל להתמודד עם מעט חוש הומור? אני מחפשת אישיות מתאימה. אני משתמשת בהומור כשאני מנהלת. אני לא מסתדרת עם אדם שנעלב מכל דבר קטן שאני אומרת. אני אוכלת אתם ארוחת ערב. אני רוצה לדעת אם אחשוב לעצמי אחרי כוס היין הראשונה ?איך אני יוצאת מזה'. אני צריכה לשרוד עד סוף הארוחה".
מהם סימני האזהרה?
"טיפוסים משעממים. מכופתרים מדי. זה כמו לומר ?כמה זמן אני אצטרך כדי לגלות מי אתה באמת?'. אני טובה בלהקשיב, בלשאול שאלות".
מה אנשים צריכים ללמוד יותר?
"צריך יותר קורסים שיאפשרו לאנשים להיות פילוסופיים בנוגע למי שהם ומה מניע אותם, ולהבין למה הם פועלים כפי שהם פועלים. חלק מההכשרה הכי טובה שלי היו המבחנים והמשובים שקיבלתי בנוגע למה מניע אותי כאדם וההתמודדות עם זה, ולמה אני מקבלת החלטות מסוימות. למשל, גדלתי בעוני רב. אני מפחדת להיות ענייה. אני כל כך מרוחקת מעוני שזה מטורף, אבל אני עדיין חוששת כל הזמן מזה, ואני יודע שזה חלק גדול ממה שמניע אותי.
"על אף שאפשר לומר שזה עשוי להניע אותי מלקבל החלטות מסוכנות, זה גורם לי להיות שמרנית יותר, כך שאני צריכה ללמד את עצמי לצאת מהאזור השמרני. מתברר גם שאני טיפוס מופנם, אף שלא היית מאמין לזה. אני יודעת את זה, כי טיפוסים מופנמים צריכים לחדש אנרגיות באמצעות בדידות. טיפוסים מוחצנים צריכים ללכת למסיבה. ביל קלינטון, למשל, כשהוא מגיע הביתה עייף בסופו של יום, רוצה ללכת למסיבה. אני מגיעה הביתה, מוצצת את האגודל ולא רוצה שמישהו ידבר אתי. למדתי כיצד להשיג זמן לעצמי. אפילו שעה לבד מזינה אותי".
מה עוד?
"אני חושבת שאנשים צריכים להבין שהם ילמדו יותר ממנהל רע מאשר ממנהל טוב. הם נוטים להיכנס למעגל שבו הם כל כך מתוסכלים שהם לא שמים לב למה שקורה להם. כשיש לך מנהל טוב, דברים מסתדרים ואתה אפילו לא יודע למה זה מרגיש טוב. כשיש לך מנהל רע, אתה צריך להסתכל במה שמרגיז אותך ולחשוב: האם הייתי עושה את זה? האם אני הייתי מקבל את ההחלטות האלה או פונה אלי כך, כיצד אני הייתי עושה זאת.
"כשאנשים באים אלי ואומרים לי ?אני לא יכול לעבוד עם פלוני', אני שואלת אותם, ?מה למדתם ממנו'. אנשים רואים מצב גרוע ואומרים ?טוב, זה מצב רע'. אבל אתה צריך להתמודד עם הקלפים שקיבלת, אחרת אתה בורח ממשהו ולא למשהו. ואסור, לעולם, לברוח ממשהו".
עוד בנושא:
• משקיעי יאהו זועמים: המנכ"לית מכרה מניות בסך 2 מיליון דולר
• הופרדו בלידתם: ענקי ההיי-טק ותאומיהם המפורסמים
פורמט להדפסה
שלח באימייל
חזרה למעלה
עשרת הגדולים
- 1. וול-סטריט ג'ורנל: גוגל קרובה להשקת שירות אחסון בענן
- 2. ד"ר סמארטפון יעזור למטופל להתגבר על הדיכאון
- 3. הין של אפל, היאנג של גוגל
- 4. כמה שווה הפרטיות שלכם לגוגל? 25 דולר לשנה
- 5. הגאדג'ט הישראלי שיהפוך את הסמארטפון שלכם לרובה לייזר
- 6. חברות הכבלים בארה"ב מכריזות מלחמה על בוקסי הישראלית
- 7. הבריטים דורשים לטהר את שם אבי המחשב
- 8. Cloudyn הישראלית רוצה לטפל בכלכלת הענן
- 9. פרופ' ראובן גרונאו מונה כפרויקטור של משרד התקשורת - יקבל 300 אלף שקל
- 10. חלון הראווה הדיגיטלי של Pinterest
