בדיווחים על תערוכת הסלולר בברצלונה התבשרנו על "סוף עידן הברזלים". עם זאת, כדי שהיישומים ומערכות ההפעלה יוכלו להתאים ליישומי מולטי-מדיה אמיתיים, פיתוח רב עוד נדרש. מדינת ישראל יכולה להסיק מכך מסקנות Israeli Hi-Tech and Startups | Hardware | Mobile
יוליוס סקסטוס פרונטינוס, המהנדס הרומאי, התמחה בבניית מערכת המים של רומא, על כל התעלות, הגשרים והקשתות שבה. למרות פעליו המרובים, מוכר כיום פרונטינוס בעיקר בשל משפט שאמר: "הגענו לסוף עידן ההמצאות, ואנו לא רואה תקווה להתפתחות נוספת". בדומה, מספרים על צ'רלס דואל, רשם הפטנטים של ארה"ב שהתפטר ממשרתו ב1899 באומרו ש"כל מה שהיה צריך להמציא, כבר הומצא".
לאחרונה נזכרתי באמירות אלו כשראיתי את הדיווחים מתערוכת ברצלונה לתקשורת ניידת, דיווחים בהם התבשרנו על "סוף עידן הברזלים". נטען שבעבר עיקר תשומת הלב בתערוכה הוקדש למכשירים החדשים, דהיינו לחומרה, ה"ברזלים", וכי כיום מערכות ההפעלה הן אלו שתופסות את קידמת הבמה. אכן, יש כיום קרב מעניין בין מערכות ההפעלה הפתוחות כגון אנדרואיד של גוגל לחלונות מובייל של מיקרוסופט, לעומת אפל עם מערכת ההפעלה הסגורה שלה, על ליבם של הצרכנים ומפתחי האפליקציות. עם זאת, חשוב להבין שיישומים אלו דורשים יותר ויותר ממה שרק הברזלים החדשים יוכלו לספק: רוחב-פס וזמן סוללה.
כידוע, יישום של הורדת סרטי וידיאו, שיחת וידיאו או משחק אינטראקטיבי, לא 'ימריא' אם המכשיר הנייד לא ייהנה מתקשורת רחבת-פס. המכשירים הקיימים כיום בשוק, גם אלו המשתייכים לדור השלישי של המכשירים, רק מתחילים לדגדג את היכולות הנדרשות לחוויית מולטימדיה ניידת אמיתית. לשם כך נזדקק ל"ברזלים" חדשים, בדמות מכשירים שתומכים ברשת ה-Wimax, או ברשת המתקדמת יותר LTE. לומר שהגענו "אל המנוחה ואל הנחלה" בתחום המכשירים, משול להסתפקות בחיבור לאינטרנט במודם חיוג.
דברים אלו תקפים גם לזמן הסוללה הדרוש לפעולתם של המכשירים. עם כל היישומים המתווספים למכשירים הניידים חדשות לבקרים, נצטרך לטעון את הסוללה כל כמה שעות, מה שהופך אותם לפחות ניידים. זהו עוד אתגר הנדסי שמחכה לפתרון משופר.
פריצות הדרך בתחום המזעור, כוח עיבוד נתונים, רוחב הפס וניהול הספק, יבואו מעולם המכשירים - והן אלו שיאפשרו את פיתוחם של יישומי מולטי-מדיה אמיתיים. גם השנה משכו השבבים שבליבם של מכשירי הסלולר, שבבים שחברות ההיי-טק הישראליות המצטיינות בתכנונם, תשומת לב רבה בתערוכה בברצלונה. חברת מארוול, למשל, הכריזה על פיתרון מבוסס שבב הפנטאון, המוריד משמעותית את עלויות הסמארטפון. החברה אמנם אמריקאית אך הפתרונות שהוצגו מפותחים ברובם במרכז התכנון בישראל.
בהכרזה נוספת מן התערוכה הודיעו חברת אלטייר מהוד-השרון וענקית התקשורת הסינית ZTE על שיתוף פעולה בתחום רשתות ה-LTE, שיתוף פעולה שיאפשר בעתיד חוויית אינטרנט נייד אמיתית. בתחום דומה פועלת גם קומסיס מהרצליה. סיאנו מנתניה הציגה שבבים לטלוויזיה ניידת, המשרתים את השווקים הגדולים בסין ובברזיל. בתחום התשתיות הביתיות, חברת פרסלו מרעננה זכתה בפרס החדשנות הטכנולוגית מטעם פרוסט אנד סאליבן, וחברות נוספות כגון סיקלו, סראגון ופרוביג'נט הציגו פתרונות בתחום פרישת תשתיות התומכות בפס-רחב למכשירים ניידים.
מאחורי ה"ברזלים", המהווים את הבסיס לחדשנות בתעשיית הטלפוניה נמצאת תעשיית תכנון השבבים, אחד מתחומי ההיי-טק המתקדמים בישראל. יחסית לתחומים אחרים, בהם אנו עדים לתחרות עזה מול מרכזים אחרים המציעים כוח עבודה באיכות מקצועית מתאימה אך בעלות זולה יותר, הרי שבתחום השבבים יש לאנשי המקצוע בישראל בידול והובלה, לצד מרכזים אחרים בעולם המערבי.
חברות עסקיות בוחנות באופן אסטרטגי את כישורי הליבה שלהן על מנת להחליט לאן להפנות את משאביהן. באופן דומה צריכה מדינת ישראל לחשוב כיצד להקצות את משאביה לתחומים בהם יש לה יתרון יחסי.
סוף עידן הברזלים? החברות הישראליות מוכיחות אחרת 04.03.10 | 18:12 בדיווחים על תערוכת הסלולר בברצלונה התבשרנו על "סוף עידן הברזלים". עם זאת, כדי שהיישומים ומערכות ההפעלה יוכלו להתאים ליישומי מולטי-מדיה אמיתיים, פיתוח רב עוד נדרש. מדינת ישראל יכולה להסיק מכך מסקנות
עכשיו צריך רק שגם הקרנות יבינו שבלי אלקטרוניקה אין אפליקציות... עובדה נוספת היא שחברה שפיתחה את התוכנה הכי "סקסית" עם הממשק משתמש היפה וכן הלאה - תוך שבועות או חודשים יכול מתחרה לכתוב משהו דומה או זהה או אפילו יותר טוב. אם זה שבב מתקדם עם ביצועים גבוהים וצריכת הספק נמוכה - המתחרה יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להגיע (אם בכלל) לצ'יפ מתחרה
למה אנשים לא מבינים את הדבר הפשוט הזה? קרנות לא מאויישות בחכמים גדולים, זה ידוע, אבל פה כל חנווני יכול להבין את הבעיה - נהיה יקר יותר ויותר לפתח שבבים, וה-ROI (כן כן בסוף היום זה צריך להחזיר כסף למשקיע) יורד. אז חבל על כל העתודאים המוכשרים יוצאי יחידות המודיעין, אבל כנראה שיצטרכו לעבוד במרכזי הפיתוח של החברות הגדולות. למדינה זה לא אסון בכלל - נכון שסטארטאפים נמכרים בהמון, אבל הרוב בד"כ חוזר לחו"ל כי משם בא הכסף. מרכז פיתוח גדול מייצר תעסוקה ומיסים לאורך עשורים. SORRY GUYS THE PARTY IS OVER
המשקל עבר ללא ספק למכשירי הקצה, לחווית המשתמש ולאפליקציות. זה נכון שיש לא מעט חברות ישראליות מצויינות שמצליחות למכור לתחומי ה"ברזלים", אבל הקרנות כבר לא רצות להשקיע במיזמים חדשים כאלה (והחברות שמנית בנות 10 ומעלה בחלקן). הסיבה - לא שווה להשקיע שבעים מיליון (חלק מאלו שמנית כבר שרפו יותר) כשהאקסיטים הם מאה או מאתיים מיליון, ודי לראות את האקסיטים האחרונים של חברות מצויינות ללא ספק כמו קופרגייט. זהו, השלולית הזאת די התייבשה, יהיו במזל עוד כמה אקסיטים של חברות כאלה שקמו לפני עשור, ולא עוד. תחום ה"ברזלים" כתחום הון סיכון מת.