כחמש שנים לאחר שדחה את תביעת ידיעות אחרונות ומעריב נגד אתר לוחות הדרושים אולג'ובס, בית המשפט שב ומאשר את זכותו של אתר אינטרנט ללקט מידע מאתרים אחרים ולהציגם מחדש. בסוף השבוע נדחתה תביעת אינדקס החוגים חוגל נגד האינדקס חוג. בית המשפט קבע כי "לא קיימת זכות יוצרים לתובעת בליקוט המידע שבאתר חוגל".

שני האתרים הם אינדקסים לחוגים, סדנאות, קורסים ופעילות לשעות הפנאי. מפעילי חוג הם גיא כהן וערן רביב, שהיו מבין מייסדי הרשת החברתית מקושרים. בתביעה דרשו חוגל, באמצעות עו"ד אושר בן עזרי ממשרד נעמי אסיא, לחייב את מפעילי חוג להסירו מהרשת וכן לאסור עליהם להשתמש בתכנים המפורסמים בחוגל. לטענתם, אתר חוג העתיק ללא רשות מידע מאתר חוגל. לתביעה הצטרפו גם כמה מפרסמים שטענו כי נפגעו מהעתקת התכנים. אחת הסיבות לכך היא שלאחר שהתוכן מועתק לאתר אחר, מפרסם המודעה אינו יכול לשנותו עוד, אם למשל ימי ושעות הפעילות של החוג משתנים.

אורנשטיין קבע כי "אין למפרסם כל זכויות בתוכן המודעה, במובן שניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש לפרסם את המודעה גם ללא אישורו של המפרסם". הוא נימק את החלטתו בכך שאינו "רואה כל יצירתיות או מקוריות במודעת פרסום". עם זאת השופט לא שלל כי אם יימצאו בעתיד מקרים שבהם ייכללו במודעה תוכן או עיצוב חדשני, "פרי עמל והשקעה שיהיה בו יסוד של מקוריות, יהיה מקום לשקול האם אין מקום להגן על זכויות הבעלים". השופט הטיל על אתר חוגל לשאת בהוצאות המשפט של חוג בסך 50 אלף שקל.

פסק הדין יעניין במיוחד את אתרי הלוחות יד2, הומלס, מדס ואחרים, בעקבות השקתו בסוף 2009 של אתר הלוחות "זה וזה", שמתמחה בריכוז מודעות שנלקחו מאתרי מודעות שונים. בראיון ל-TheMarker בנוממבר 2009 אמר גיא כהן, מנכ"ל גלובל נטוורקס, המפעילה את "זה וזה", כי הקים את האתר תוך הסתמכות על תקדים אולג'ובס והזמין את אתרי הלוחות לתבוע את "זה וזה".

עו"ד יורם ליכטנשטיין, שייצג את מפעילי חוג, אמר בתגובה לפסק הדין "פסק הדין מכריע את הוויכוח בדבר הפרת זכויות יוצרים של אתרים שאוספים מודעות מלוחות אחרים. בעבר התעוררו מספר מחלוקות בין בעלי תוכן לבין אתרים שאספו מהם את התוכן. במסגרת אותן מחלוקות נתבקשו מספר צווי מניעה זמניים ועד עתה בתי המשפט דחו את כולן. עם זאת הדחייה של הבקשות היא לא תקדים מחייב מכיוון שהיא ניתנה בסעדים זמניים ולא בתיק העיקרי. זו הפעם הראשונה שההחלטה מקבלת תוקף של פסק דין בתיק עיקרי".

הסיבה שהפעם הגיעה התביעה לכדי פסק דין היא משום שהתובעים למדו את ההחלטות הקודמות וצירפו אל התביעה את יוצרי התוכן המקורי. "במקרים הקודמים בית המשפט קבע כי נראה שאין הפרת זכויות יוצרים אך גם היו זכויות יוצרים הם היו שייכים למפרסמי התוכן ולא לאתר", הסביר ליכטנשטיין והוסיף "הפעם צירפו אנשי חוגל את המפרסמים ולכן התביעה נדונה בבית המשפט והגיעה לכדי פסק דין סופי". ליכטנשטיין הסביר גם כיצד קרה שבית המשפט התייחס לקטעי הטקטס על החוגים כעובדות, על אף שמדובר בקטעים תיאוריים שחורגים בהרבה ממידע על דירה בלוח נדל"ן, למשל: "בית המשפט הבין שמטרת התיאורים היא להשיג את אותה מטרה עובדתית - העברת תוכן החוג למשתמשי, הסבר על מה החוג". לדברי ליכטנשטיין "אף אחד לא קורא אותם כדי לקרוא יצירות ספרותיות. גם אם היה שם טקסט חופשי כל מטרתו היא להסביר לגולשים מה קורה בחוג, וככזה הוא עדיין טקסט עובדתי".

עו"ד אושר בן עזרי טרם ידע לומר האם התובעים יערערו על פסק הדין. "אנחנו מניחים שנמליץ ללקוחות לערער. ישנן בפסק הדין קביעות שלטעמנו שאינן עולות בקנה אחד עם הלכות שהיו נהוגות בתחום זכויות היוצרים, ולאו דווקא על הסוגיה הספציפית שחל העתקות בין לוחות או מפרסמים כאלה ואחרים באינטרנט".

(ת"א 06-1379).